שוחד לרופא או תשלום מקובל?

מסקנה אחת עולה בעקבות האישום שהוגש נגד  ד"ר ג'קי סרוב, מנהל חדר מיון ב"איכילוב", בדבר לקיחת שוחד: למשטרה קל יותר להתעסק בענייניו של אסי אבוטבול מאשר בחקירות סבוכות של ראשי השלטון. אינני מצליח להבין על סמך מה קבעה הפרקליטות כי סכומי העתק שקיבל גלעד שרון עבור חיפוש באינטרנט הם סבירים, ואילו אלף שקלים שקיבל רופא בדרגת מנהל מחלקה הם שוחד. תשלום של סכום כזה לרופא פרטי בכיר כד"ר סרוב הינו דבר מקובל.

חולים רבים פונים לרופאים שמפעילים מרפאות פרטיות. אלו גובים לעתים מחירים גבוהים, וברבים מהמקרים מפנים את החולים לבית חולים ציבורי. מקובל ורצוי שרופא שהפנה חולה, יתקשר אישית וימסור פרטים לרופאים בחדר המיון. מקובל ופחות רצוי שההפניה תהיה מלווה ברמזים מפורשים או סמויים למתן "יחס מיוחד" לחולה הפרטי. בכל מקרה, ברוב המקרים החולה כלל לא זוכה לאותו יחס מיוחד.

הרופאים מצויים במלכודת. לא נעים להם להתעמת עם חולים הנחושים בדעתם כי "מגיעה" להם הפניה, או שהמקרה שלהם הוא "דחוף". רופא שמנסה לסתור את דבריהם מסתכן בצעקות או אף באלימות.

דווקא במקרים בעייתים, כגון חשש לרווח משני (ניצול לרעה של הרפואה על מנת לקבל פיצויים או פטורים), נוהגים רופאים רבים להפנות את החולים לגורמים אחרים כדי לחלוק עמם את האחריות. אך גם מהלך זה לא תמיד עוזר: בעברי שחררתי חולה מהמיון מבלי לבצע צילום חזה שהיא תבעה במפגיע. החולה פנתה למחרת לרופאת משפחה, שלא עמדה בלחצים וזו נתנה בידה הפניה "דחופה" לצילום חזה. נטלה החולה את ההפניה והתלוננה נגדי בפני הנהלת בית החולים ואף תבעה החזר כספי.

אני מאחל לד"ר סרוב זיכוי. גם אם יתברר כי אכן מעד ונטל שוחד, עלינו לזכור כי הוא לא פגע באף חולה. ד"ר סרוב שייך לזן של רופאים בליינים ובעלי טעם טוב. קשריו עם ידוענים ועם מדורי הרכילות הופכים אותו לפגיע יותר, ועלינו לנקוט משנה זהירות בהגנה על שמו. ואם בסולידריות לשמה אין די, נזכיר לעצמנו כי כל רופא יכול למצוא עצמו פנים אל פנים מול מטופלים הנחשבים "ראשי ארגוני פשע", ולאחר מכן מול נציגי המשטרה והפרקליטות שאין להם הבנה ביחסי רופא

חולה. לרופאים אין יכולת לסנן פונים ולדחות מטופלים גם אם הם עבריינים מועדים. יש לי תחושה שגורמי אכיפת החוק מנצלים את ד"ר סרוב למלחמתם בפשע המאורגן, וזאת במקום לספק לרופאים הגנה מפני האלימות המופנית כלפיהם.

אפיזודה זו מהווה ציון דרך עצוב בהידרדרות מעמדו של הרופא בישראל, ובזילות קשרי רופא חולה.

לטובת הגילוי הנאות אציין, כי אינני יודע דבר על המקרה בגינו הוגש כתב האישום, אך אני מכיר את ד"ר סרוב ואת חדר המיון שבו עבד. עם זאת, לא היה לי כל קשר עמו בחמש השנים האחרונות.

ד"ר יחיאל בר אילן, מרצה בכיר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב