"בטבע אין דבר שחוזר על עצמו"
הצצה שבועית לעולמם של צלמי טבע ישראלים והפעם: חיים זיו, צלם עיתונות לשעבר והנדסאי מכונות מראשון-לציון, המתעד בעלי כנף בארץ ובעולם "לכל ציפור יש את היופי המיוחד שלה", הוא מגלה. "גם בציפורים אפשר למצוא אלמנטים אנושיים והמפגשים איתן מצליחים להפעים אותי כל פעם מחדש"
"צילום עיתונות הוא תובעני, מלא באדרנלין ומחייב אותך להיות דרוך כל הזמן, מכוון אל המטרה", מסביר זיו. "צילמתי בעיקר את התחום הפוליטי, החל ממפלגות, כינוסים וחברי כנסת בשיא פעילותם. זה לא קל להעביר אינטריגות פנימיות בין אנשים בצילום, אך זו היתה תקופה מאתגרת ומלהיבה".
הרגעים הקשים לדבריו בצילומים חדשותיים היו בתקופות של פיגועי טרור. "הייתי הולך עם פיק ברכיים להלוויות של חיילים. זירות של פיגועים עם כל הצער שבדבר, הצטלמו היטב מבחינה חזותית, אבל מותירות בך משקעים שמסרבים לעזוב. עד היום רעש של זכוכית גרוסה המפוזרת על הכביש גורם לי לצמרמורות קשות בכל הגוף, ותמיד מזכיר לי פיגועים".
בדיעבד, הסתבר כי אותו שופט פדרלי העניק לזיו את אחד השיעורים הראשונים באמנות צילום הטבע, דבר שגרם לו להלם קל בימים הראשונים. "באתי עם אגו נפוח והתברר שהייתי אפס קטן", הוא צוחק ומציין כי אז גמלה בליבו ההחלטה לעזוב את מערכת העיתון כדי להגשים חלום.
"קראתי ושקדתי על צילומים וטכניקות צילום של ציפורים, השתתפתי באין ספור פורומים רק כדי לדעת מדוע אני לא מצליח לצלם כמו שצריך", אומר זיו. "מבחינתי, לא יעלה על הדעת שצלם עיתונות לא מסוגל לצלם כל דבר. בתחילה, פשוט הרגשתי חוסר הבנה מוחלט בצילום בעלי חיים וזה איתגר אותי מאוד".
עם שכלול מיומנות הצילום שלו, הוא גם זכה להערכה בתחרות "עדשה מקומית" בה זכה במקום השני בזכות צילום של נקבת שלדג שלכדה דג. "אנשים רבים חושבים בטעות שזו הלשון של הציפור, אבל זהו דג חסר מזל, שנמצא בין החלק העליון לתחתון של המקור ונראה כמו לשון", הוא מגלה.
מה מושך את זיו לעולם הציפורים? "יש להן יופי מיוחד ואני לא מכיר ציפור שאינה יפה. האתגר הגדול הוא ללכוד אותה ברגעים מיוחדים, בין אם זכר או נקבה מזדווגים, ברגע של אכילת צפרדע או דג. אם אני מצליח לצלם אותה עם אור ורקע מושלם, אז זו תחושה נפלאה".
כשהוא מגיע לצילומים בטבע הישראלי, מגובה בשלושה מדריכים לזיהוי ציפורים, הוא מתקשה להתמודד עם הפגיעה בנוף ובטבע. "מטיילים מלכלכים בכל מקום, מפריעים לבעלי חיים ולא פעם אני נתקל בצלמים שמגיעים לקן מסויים של ציפור, קורעים ענפים וגורמים לנזקים בלתי הפיכים", הוא אומר. "ממש צר לי לראות דברים כאלה ובחו"ל יש על כך עונשים מתאימים, כאן כולם יוצאים בזול ומותירים אחריהם נזק כבד. בעל חיים שפגעו השנה, יתכן ולא ישוב בשנה הבאה לאותו מקום".
זיו מעדיף לצלם בשעות הבוקר המוקדמות במשך מספר שעות, בעיקר באזור נחל הבשור, באזור ראשון לציון והאגמון המקומי, ומעת לעת מצפין לאגמון החולה ובריכות הדגים במעגן מיכאל. "האור של הבוקר עושה לי השלמה מחוייכת להתנהגות הציפורים, במיוחד כשהן רעבות מאוד. אם אני לא יוצא לטבע לפחות פעם בשבוע, אני מרגיש רע מאוד. תמיד חושש שאני מפסיד סיטואציות מרגשות בחוץ".
לאחרונה הזדמן לו לבקר בקניה פעמיים. "למרות שאנשים רבים חושבים שנסיעה במכונית בספארי באפריקה זה דבר נדוש למדי, שמיליון אנשים עשו ויעשו זאת, עדיין הטבע שם מתנהג כמו טבע אמיתי, מבלי שיד אנוש תיגע בו", הוא אומר.
זיו מציין כי הרגע בו צפה במלחמת הישרדות אמיתית היתה שווה הכל. "אפשר ממש לחוש במתח באוויר, כמעט לגעת בו וניתן לראות את שרשרת המזון במיטבה", הוא מספר. "חלמתי באותם טיולים לתעד לביאות תוקפות חיות אוכלות עשב, אבל בדיוק כשחצינו ואדי קטן באזור המסאי מארה, צרחות מחרידות הידהדו מצידו השני של הוואדי. הבנו כי הלביאות מבצעות שם ציד מוצלח, אך כל האקשן התרחש מאחורי השיחים".
רק לאחר נסיעה בת חצי שעה שנמשכה כנצח הצליחה חבורת התיירים לאתר את הלביאות. "היו שם שלוש לביאות וארבעה גורים שפשוט שיספו גנו ענק וכשהגענו לשם, הוא היה מפורק לחלוטין. כנראה שהן היו רעבות מאוד ועד עכשיו אני מצר על תחושת ההחמצה".
מבחינתו זיו, צילום בחו"ל מצריך משאבים לא קטנים. "זמן זה כסף וכדי להגיע לתוצאות טובות, אתה חייב התמדה, לצאת לשטח ולחכות לרגע בו המזל ינחת לך בפריים. בשנים האחרונות אני פשוט נהנה מהאתגר והדרך לצילום, מחכה לרגעים היפים והקטנים שיכולים למלא לי את החודש כולו".
באתרו האישי והמטופח של זיו, הוא העלה תמונות רבות ממסעותיו בארץ ובחו"ל. "זה מחמם את הלב לקבל פידבקים מאנשים מהארץ ומרחבי העולם על התמונות שלי, אם הם נהנים, זה העונג כולו שלי. אני יודע שהתמונה המושלמת עדיין נמצאת שם ומחכה לי. כל פעם חלום אחד מתווסף לחלום אחר. כולי תקווה שאצליח גם להגיע בשנים הקרובות לאלסקה ואיסלנד כדי לתעד עיט דגים ודובים שאוכלים דגי סלמון".
בין צילום אנפה לנשרים, הוא מתפרנס כיום כהנדסאי מכונות במכון ויצמן ואפילו הספיק להיפגש עם אותו שופט פדרלי מספר פעמים נוספות, הפעם מגובה בתוצאות מרשימות. "המפגש עם האנשים בצילום הוא גם חלק מהחווייה הכוללת", מסכם זיו. "ככל שהאגו קטן יותר, תהליך הקבלה גדול יותר להערות ושיפורים עצמיים. גם בציפורים אפשר למצוא אלמנטיים אנושים ולמרות שאני לחלוטין לא אדם מאמין, כשאני צופה בחייהן, נפלט לי מעת לעת "גדולים מעשיך, אלוהים", הוא צוחק. "אני רק מקווה שאוכל להמשיך לצלם חיות באשר הן ולהתרגש כל פעם מחדש".