בשדות הקטל: המשפט הראשון נגד הקומוניזם

בבירת קמבודיה פנום פן, עיר פוסט-קולוניאלית יפהפיה על גדות נהר המקונג, ובה שדרות רחבות ובתי קפה כמו-פריזאים, נפתח זה עתה אחד המשפטים החשובים בהיסטוריה של הזמן החדש.

חמישה מבכירי הקמר-רוז' שנותרו בחיים הועמדו לדין באשמת פשעים נגד האנושות, רצח עם, עינויים, גירושים ושלילת זכויות אדם; חבר השופטים המיוחד מורכב ממשפטנים קמבודיים וזרים.

מהלך המשפט מעובר בשידור חי לאודיטוריום הקרוב, המכיל בקושי 500 מקומות ישיבה, ולרחבי אסיה כולה. בחוץ יושבים על כיסאות נמוכים כמה עשרות קרובי הנרצחים. הם שותקים, ממתנים להידחק פנימה. לבית הדין המיוחד, שמממנת הקהילייה הבינלאומית, יש מערך שלם של דוברות; "הפכנו דף בספר היסטוריה", אומרת מנהלת יחסי הציבור הלן ג'רביס.

באפריל 1975 השתלטה המחתרת הקומוניסטית הקמבודית קמר-רוז', שראשיה ומנהיגיה הושפעו מפטפוטיהם של הוגי השמאל הצרפתי וממהפכת התרבות המאואיסטית על בירת קמבודיה פנום פן; נפילתה הונצחה בסרט "דמעות של שתיקה". שלושה מיליון תושבי הבירה הוגלו אל מחנות עבודה כפריים במעמקי המדינה, כל זכויותיהם נשללו וניתן להם כינוי גנאי מיוחד: אנשי ה-18 באפריל.

כך החלה "שנת האפס". הקמר-רוז' נותרו בשלטון שלוש שנים, שמונה חודשים ו-19 ימים: הקמבודים ספרו כל יום של הגיהנום עלי אדמות שעברו אז. הקומוניסטים רצחו, עינו למוות, הרעיבו בעבודות כפייה וחיסלו בשיטתיות קרוב לשני מיליון תושבים, רבע עד שליש מאוכלוסייתה של קמבודיה.

נשלחו לירות בהוריהם

"אני הייתי ילד", סיפר לי מדריך קמבודי, איש צנום ונטול מבט, "ואתה יודע מה עשו אז ילדים בגילי? הם קיבלו רובים, הם שרו שירי מהפכה וירו בהוריהם. המפקדים אמרו להם: אל תהססו, היו חזקים, המפלגה, 'הארגון המהפכני', צריך אנשים חזקים! אני לא יריתי באבי; הם רצחו אותו בעצמם כבר בהתחלה. הוא היה מורה ומורים נחשבו למסוכנים במיוחד. הקמר-רוז' חסך עליהם כדורים. הרוצחים עברו ממורה למורה והחיתו עליו מכת אלה עבה בעורף".

לדבריו, המתים והנוטים-למות נפלו ביחד לתוך בורות ומשם נשפכו הגופות אל הנהרות, אל האגמים, אל שדות האורז. שדות הקטל. בקאפמוצ'יאה הדמוקרטית נאסרה כליל הבעלות הפרטית, הופסקה התחבורה הציבורית, ננעלו בתי הספר והאוניברסיטאות, פוזרו מוסדות הממשל, כסף הודפס אך לא הונפק, ספרים הועלו באש, כמו גם מכונות כביסה וטלפונים. הכל חשדו בכל; מסעי טיהור והרג רדפו זה את זה. נרצחו, בין השאר, חבריו הקרובים של מנהיג התנועה פול פוט מימי שהותו בפאריס, אנשי רוח קמבודיים שנקראו לשוב לארצם ואפילו פרופסור סקוטי אוהד שהורשה לראיין את פול פוט. 

קורבנות הטיהורים של קמר-רוז' הקומוניסטית בשנים 1975 עד 1978 הובאו למתקן חקירות וכליאה S-21 שהוסווה במבנה של בית ספר בליבה של פנום פן. כיום זהו מוזיאון הזוועות: גולגולות, תאי עינויים, צילומים ותיעוד ששרד בדרך נס.

17,000 נשים וגברים עברו דרך המתקן, ורק שישה או שבעה נותרו בחיים. המעונים נדרשו, בהתאם למודל של המשפט הסובייטי, להודות בפשעיהם ובכוונותיהם להפיל את המשטר, לחבר וידויים אישיים ואחר-כך חוסלו. במקום עדיין עומד, ואולי אני רק מדמיין, ריח של גופות נרקבות, אף שהיסמין פורח.

מפקד המתקן וראש משטרת הביטחון הוא אדם קטן, רזה, לבוש חולצה מסורתית לבנה, דובר רהוט של שפות מערביות ונוצרי אדוק שחזר בתשובה, כינויו "דיץ",' והוא היה הראשון להופיע בפני בית הדין המיוחד בפנום-פן. לא כדי להישפט, אלא כדי לבקש שחרור על תנאי. אחרי נפילת קמר-רוז' נמלט לאזור הגבול עם תאילנד, אימץ לעצמו זהות בדויה והתנדב לארגון סיוע הומניטארי לפליטים ועקורים. במקרה עלה על עקבותיו צלם עיתונות אירי. "דיץ'" ישמש ככל הנראה כעד תביעה מרכזי במשפט.

ארבעת הנאשמים האחרים נעצרו רק באחרונה: הנשיא לשעבר של קמר-רוז', קיאו סאמפהאן בן 77, שר החוץ לשעבר יאנג סארי בן 82, אשתו יאנג טהיריט בת 75 שהייתה שרת הסעד בממשל קמר-רוז', ונון צ'יאה, האידיאולוג הראשי של התנועה, בן 82. כולם נראו לי זקנים שלווים, מאריכי-ימים, מוקפים בבני משפחותיהם הדואגות. אחדים כבר פרסמו ספרי זיכרונות בהם התנערו מכל אחריות לרצח.

חמישה זקנים מובאים לדין באיחור

ההכנות לכינון בית הדין הבינלאומי לשפיטת ראשי המשטר נמשכו יותר מעשור, בשל מחלוקות בין האו"ם לבין ממשלת קמבודיה על הרכב השופטים, על סמכויות השיפוט המקומיות והבינלאומיות, על היקף התביעה, על זכויות ההגנה ועל התועלת פוליטית מעצם קיומו. פול פוט עצמו כבר הלך לעולמו, לאחר שמצא מסתור בג'ונגלים של תאילנד הסמוכה, שם הקים מתחם צבאי מוגן והמשיך במלחמת גרילה אבודה-מראש. הוא כבר נשפט פעמיים בחייו: פעם שלא בפניו ופעם שנייה, סמוך למותו, בבית דין שדה על-ידי חבריו-לנשק שהזדעזעו מפקודות החיסול האחרונות שלו.

המשפט הנוכחי בפנום פן, האין הוא לעג לרש? מכל מכונת ההרג של קמר-רוז', רק חמישה זקנים מובאים לדין באיחור של 30 שנה? שאלתי את מנהלו של מרכז התיעוד לפשעי קמר-רוז' והוא השיב, פילוסופית: "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. המשפט יהיה קריאת תגר נגד תרבות ההתחמקות והשכיחה". ל"אירועי קמר-רוז'" הרי מוקדשים בספרי הלימוד הקמבודיים הרשמיים רק חמישה-עשר משפטים. שתי פסקאות על שני מיליון בני אדם.

אבל המשפט בפנום פן חשוב לא רק כדי לאפשר לקמבודיה לעשות צדק מינימלי עם עברה האיום, אלא גם ובעיקר משום שבאף מדינה בעולם לא הובאו למשפט ולא הועמדו לדין הרוצחים הקומוניסטים, הסטליניסטים והמאואיסטים, לא מדרג מבצעי הפקודות, לא מדרג נותני הפקודות ולא מדרג קובעי המדיניות. כולם חמקו משיפוט. אחדים חוסלו במסעי טיהורים שערכו מחליפיהם, אחרים הנמיכו פרופיל וחיכו לשעת הפיוס שבדרך כלל אכן הגיעה. פשעי הקומוניזם, בניגוד לפשעי הנאציזם, נשארו נחלתם הבלעדית של ההיסטוריונים. מערכות איכפת החוק לא התמודדו איתם.

עכשיו תצטרך להתמודד עמם קמבודיה הרחוקה.

תיירי המערב מגלים אותה; כלכלתה צומחת בשנים האחרונות בקצב של 9% עד 10% לשנה, כסף זר נכנס אליה בזרימה משמעותית. בסקירות של בתי השקעה מערביים היא מכונה "הנמר האסיאני הבא". זה עתה הוכרז בה על תוכנית לפתיחת הבורסה. בסיאם ראפ הושלם שדה תעופה חדש; בפנום פאן אושרה בניית מגדלי עסקים.

נשאר רק לנקות את מאות אלפי המוקשים ואת מאות אלפי השלדים שנותרו בשדות האורז; לא אופתע אם בקרוב יגיעו לשם הנדל"ניסטים מישראל.