עשנו ככל שתחפצו

כמי שכבר אינו מעשן ומן הסיבות הלא נכונות, ראיתי אשה בחדר האמבטיה שסגרה חלון, החזיקה סבון ביד ימין וביד שמאל ובגוף רועד החזיקה סיגריה בוערת. קפץ דרך החלון פקח שבהתחלה בדק את הסבון, כי לא מצא חן בעיניו שהאשה לא התרחצה, ומיד נתן לה דו"ח נגד עישון במקום ציבורי.

מעט קודם נזרקה מבית קפה כאשר ישבה ברוח ובגשם על המדרכה ועישנה, ובאו פקחים וקנסו אותה. לשווא ניסתה לשכנע את הפקח שחדר האמבטיה שלה אינו שטח ציבורי ואין מי שימות בו מעישון פאסיבי, אבל הפקח אמר שהאדמה שעליה בנוי ביתה היא אדמת מדינה והמדינה חוקקה חוק נגן עישון במקום ציבורי, והואיל והמדינה היא הציבור, היא תשלם.

ברחוב ליד בתי קפה הקטנים שרצו אנשים שישבו או עמדו בחוץ. הגשם זלג עליהם. פני בעלי בתי הקפה נראו אפורים ופקחים עזי נפש שהסתתרו מאחורי העצים, זינקו באחת על המעשנים וקנסו אותם כי על המדרכות של בתי הקפה אסור לעשן.

איזה אחד בכנסת יזם את מסע הצלב הזה וציווה להכחיד את מה שנקרא בטעות "עישון פאסיבי", וזהו. הלכתי ברחוב אחר. איש שלפני הפליץ. כתבתי מכתב לחכם מהכנסת לאסור הפלצות כי יש בהן סכנה לעוברים ושבים. משאיות עברו ופלטו עשן גדול, התעטשתי, נחנקתי, אבל להם מותר. אנשים דיברו בטלפונים הסלולריים, המפיצים קרינה מסרטנת, והפקחים הביטו לצד השני, כי בעלי בתי קפה קטנים על המומחה לבריאות הציבור מהכנסת, שבה, נאמר לי, אסור לבוא בג'ינס.

בעלי חברות הסלולר חזקים ממאה ועשרים הטיפשים בכנסת שנתנו ידיים לכל הקשקוש הזה. האזינו בני ישראל, עשנו איפה שאתם רק רוצים, יש במדינה הזאת לחץ נורא, הכי הרבה חיידקים איומים מתגוררים בבתי חולים, אבל אין עדיין איסור על שהייה בהם. יש פה מצב קשה. איראן, מחבלים, ועוד מרעין בישין, אז עשנו. בעיקר בחוץ. יש לנו שמשות מתוקות בחורף והעישון בחוץ לא יכול להזיק אפילו לחכמי הכנסת שיום אחד יעלו לגן חובה. אל תשלמו את הקנסות.

בעלי בתי הקפה, אנא היו גם אתם אמיצים ואל תשלמו לפחות בעד מי שעישן על המדרכה. המדרכה לא שייכת לאמא שלהם. היא של כולנו. פאסיבים ואקטיבים כאחד. הכריזו מרד נגד העושק והכסילות. מותר לכם. זה לא עניין פוליטי. זה לא בעד שלום או נגד שלום. אם לא תשלמו יסתיים הסבל, כי איסור עישון בחוץ נופל בקטגוריה של גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה.

ולמסכנה מהאמבטיה, חזקי ואמצי. בפעם הבאה, אם תראי פקח בחלון, הכניסי לו סיגריה לעין.