27 שנה אחרי

היסטוריה בלונדון: רוברט פלאנט, ג'ימי פייג', ג'ון פול-ג'ונס וג'ייסון בונהם, בנו של המתופף ג'ון בונהם המנוח, עלו הערב (ב') על במת אולם ה-02 שבצפון גריניץ', לונדון לאיחוד של "לד זפלין", 27 שנה לאחר שהלהקה התפרקה. הלהקה הופיעה מול קהל של 20 אלף איש, ביניהם 20 ישראלים בני מזל שהצליחו להשיג כרטיס.

אתר NME האנגלי דיווח מדי כמה דקות על המתרחש במהלך המופע. השיר הראשון שביצעו ארבעת החברים היה Good Times Bad Times. לאחר מכן המשיכה הלהקה עם השירים Ramble On ו-Black Dog. לאחריהם הגיעו ,In My Time Of Dying, Your Life, Trampled Under Foot, The Lemon Song. בהמשך הם שרו את Nobody's Fault But Mine No Quarter, Since I've Been Loving You, Dazed And Confused.

בשיאו של המופע ביצעו הזפלינים את הלהיט המוכר ביותר שלהם Stairway To Heaven. על פי הדיווחים, ברגע שנוגנו התווים הראשונים של השיר, הקהל נכנס לאקסטזה והאווירה באולם הענק הפכה מחשמלת.

חברי הלהקה, שלא התעייפו, המשיכו לנגן את The Song Remains The Same, לאחריו את Misty Mountain Hop ו-Kashmir.

לקראת סיום המופע, ביצעה הלהקה את "Whole Lotta Love". לאחר מכן ירדו חברי הלהקה מהבמה וחזרו אחרי זמן קצר לקול מחיאות הכפיים האדיר. הלהקה המשיכה לתוך מנגינת "Top Of The Pops" הישנה. לאחר מכן פלאנט פנה לקהל ואמר: "תודה לכולם. תודה לאמט ארטגן, זה בשבילו, כשאנחנו זוכרים את הימים ש'אטלנטיק' היתה חברת התקליטים הכי טובה בעולם". מיד אחר כך הלהקה ירדה שוב מהבמה, ואחרי כמה דקות חזרה לשיר האחרון – " Rock And Roll".

"ההיסטוריה ביקרה בלונדון"

בשיחת טלפון עם האנשים שהצליחו להיות שם בזכות חברת "ON TOUR", מספר מיכאל, ישראלי בשנות הארבעים המאוחרות לחייו ומעריץ של הלהקה מגיל 13: "אמרו שזה הולך להיות אירוע היסטורי וכך באמת היה. הייתם צריכים להיות שם כדי להבין על מה מדובר. אמני החימום היו דווקא קרירים, הם לא הצליחו להלהיב את הקהל. אחר כך הגיעה חצי שעה של הפסקה והקהל התחיל להיות קצת עצבני. אבל ברגע שזפלין עלו על הבמה הכל התהפך במכה אחת.

"לראות פנים מול פנים את האגדות המהלכות האלה זה עשה צמרמרות. אחרי כל כך הרבה שנים, הם ניגנו בצורה מושלמת. ג'ימי פייג' היה בדיוק איך שזוכרים אותו מכל קטעי הוידאו של השנים ההן, עם אותן הבעות פנים. הוא עלה לבוש יפה עם ז'קט אלגנטי ולאט לאט התחיל להוריד את השכבות, בסוף הוא היה רטוב ממים. היה אפשר לראות שעוד רגע הוא הולך להתפרק.

בונהם הבן בעמדת אביו (צילום: רויטרס)

"רוברט פלאנט היה וירטואוז במיטבו. הוא כבר קצת זקן והקול שלו כבר לא מה שהיה פעם, אז הוא נתן לקהל לעשות דיאלוגים עם הגיטרה וגם התלוצץ איתם. היה אפשר לראות שחברי הלהקה מאוד מתרגשים מזה שהגיעו לאולם אנשים מחמישים מדינות. באמת היתה שלמות שאי אפשר לתאר במילים. העוצמה הייתה ענקית ואפשר היה להרגיש את הבס דרך העצמות.

"ראיתי קטעי וידאו של הרבה הופעות שלהם בעבר אבל אתמול זה היה הדבר הכי יפה שראיתי, אין מילים לתאר את זה חוץ מאירוע היסטורי. בקהל היו דחיפות מכות וקללות, וזה היה ממש רצח לעמוד צפוף ומקרוב. אבל הייתי מסוגל לעמוד שם עוד יומיים".

דני מגרלישוילי, נציג חברת " ON TOUR" שהטיסה את 20 הישראלים להופעה, סיפר: "שום דבר לא משתווה לזה. זו התעלות. הייתי בטוח שעם כל הקמפיין שעשו להופעה, משהו הולך להתפקשש. אבל איך שהם עלו לבמה הכל היה טוב והקהל גם הרים אותם למעלה עוד יותר. הם נתנו הופעה של שעתיים ורבע והקהל לא נתן להם ללכת. ההיסטוריה באה לבקר אתמול בלונדון. באמת היה מדהים.

הקהל והלהקה (צילום: רויטרס)

"היינו בשורות הראשונות, מתחת ללהקה וג'ימי פייג' עשה דברים על הגיטרה שאני לא יודע איך מישהו בן 64 יכול לעשות. כל האמנים שהופיעו לפני היו די שטויות וכולם חיכו לדבר האמיתי – ובסוף הוא הגיע".

גדי סרבניק, ישראלי נוסף שהיה שם, סיפר: "זו הייתה חוויה מאוד מרגשת, כזו שפותחת לך את הלב. מוזיקה טובה שלא חשבתי שאפשר עוד לשמוע בהופעה חיה".

לכבודו של אמט

הערב הענק עמד בסימן מחווה לאמט ארטגן, מי שהיה הבוס של חברת התקליטים "אטלנטיק" והחתים לראשונה את זפלין על חוזה הקלטות. ארטגן הלך לעולמו בשנה שעברה. מלבד לזפלינים, על הבמה הופיעו לפניהם אמנים גדולים אחרים, כמו להקת הבלוז של הבסיסט ביל ויימן (לשעבר "הרולינג סטונס"), להקת "פורנר" האגדית שגם בה מתופף ג'ייסון בונהם, גיטריסט להקת "The Who" - פיט טאונסד, זמר להקת "Free" ומי שהצטרף גם לאיחודים של "קווין" - פול רודג'רס והזמר הצעיר פאולו נוטיני.

הצפלין של זפלין. מחוץ ל-O2 (צילומים: רויטרס)

בזמן החזרות למופע סיפר ג'ימי פייג' למגזין "Q" האנגלי: "זה תמיד היה מובן מבחינתו, שאם נשוב לנגן ביחד, נעשה את זה כמו שצריך. זה נהדר לנגן את המוזיקה הזו שוב עם האנשים שחיו את התהליך היצירתי שלה". המעריצים הרבים ברחבי העולם מקווים שההופעה הזו היא רק ההופעה הראשונה במה שיהפך למסע הופעות עולמי.

לפני כשלושה שבועות פייג' נאלץ לדחות את מופע האיחוד לאחר ששבר את האצבע שלו ולא היה כשיר לנגן על הגיטרה בתאריך המקורי שתוכנן להופעה, ב-26 בנובמבר.

20 אלף בני מזל

עם מותו של בונהם ב-80' ופירוקה של הלהקה, הספיקו חברייה להתאחד מספר פעמים, אבל אף פעם לא להופעה גרנדיוזית שכזו. ב-85' התאחדו שלושת חברי הלהקה הנותרים במופע הלייב אייד שהתרחש בפילדלפיה וערכו הופעה קצרה. ב-88', ביחד עם בונהם ג'וניור, הם הופיעו בקונצרט שציין 40 שנה לחברת "אטלנטיק", וב-95' ניגנו החברים סט קצרצר בטקס הכניסה להיכל התהילה של הרוקנ'רול, ביחד עם סטיבן טיילר וג'ו פרי מ"אירוסמית'" וניל יאנג.

מאז ההודעה על שובה של הלהקה לבמה, ההתרגשות היתה רבה והוחלט כי

20 אלף הכרטיסים יוכלו להירכש בהגרלה בלבד. מיליוני איש ברחבי העולם נרשמו מיד ומחירו המקורי של כל כרטיס עמד על 289 דולר. על פי הדיווחים, צופים רבים קנו כרטיסים רק כדי לעשות רווח נאה וחלק מהכרטיסים נמכרו ביד שנייה במחיר שעומד על יותר מאלף לירות שטרלינג.

לקראת האירוע הגדול, הלהקה, ביחד עם חברות התקליטים וההפצה השונות, דאגה להוציא למדפים ולרשת מוצרים רבים. בחודש האחרון יצא לחנויות "Mothership", אוסף להיטים כפול של הלהקה שכולל 24 שירים, והוצאה חדשה של הפסקול "The Songs Remain The Same" ביחד עם חומרים שלא שוחררו עד היום ודי.וי.די חדש. בנוסף, כל קטלוג השירים של זפלין יצא לחנות iTunes.