הישארו בבית, זה צו השעה
כל הורה בר דעת חייב לבקש מחר מילדיו המתבגרים להישאר בבית, כי השביתה הזו חייבת להיות שלכם. המאבק הוא שלכם ועתיד המדינה כולה מונח על כתפיכם
מחר תישענו בכסאותיכם ותיאנחו אנחת רווחה. תלכו לעבודה ותדעו שילדיכם המתבגרים נמצאים במסגרת. תרגישו טוב, כי הילדים שלכם חזרו לשגרה. תשמחו שהם לא יסתובבו כל הלילה בחוץ. תתחילו לדמיין את פיסת הנייר הנקראת "תעודת בגרות" ועליה מתנוסס שמו של ילדכם. מחר תתחילו להרגיש שהמאבק שלי תם.
בימים שלאחר מכן ידברו רק עוד קצת על מאבק המורים. אף אחד כבר לא ידבר על השביתה, כי לא תהיה שביתה. מדי פעם תקבלו דיווח תקשורתי על ישיבה כזו או אחרת שקיימו נציגי הארגון עם נציגי הממשלה. אחת ליומיים יתנהל דיון בענייני חינוך וירואיינו אנשים שינסו לומר שהמאבק לא תם. אתם תקשיבו לדברים ותשכנעו את עצמכם שהמאבק תם. תקשיבו לדברים ולא יהיה לכם אכפת, כי הילדים שלכם הולכים לבית הספר. וכעבור מספר ימים, תפסיקו להקשיב, כי השקט התעשייתי יאטום את עיניכם ואת אוזניכם ואת נשמותיכם.
ואז, לאט אבל בטוח, או במהירות האור, תגיע הפרטת מערכת החינוך.
בשנת 1964 יצא לדרך מבצע "ביעור הבערות" ביוזמתו של יצחק נבון, אז מנהל המחלקה לתרבות במשרד החינוך. המבצע החל בעקבות סקר תושבים בו התגלה כי אחוז ניכר של המבוגרים באוכלוסיה היהודית אינם יודעים קרוא וכתוב, בשום שפה. הרבה סיפורים שמעתי על המבצע הזה מפי הוריי, שניהם חברי גרעין נח"ל שנשלחו לבית שמש במטרה היתה ללמד קריאה וכתיבה, ולהגיע למצב בו כל מבוגר יוכל לחתום בשמו.
"ביעור הבערות" היה מבצע שנולד מתוך פערים חברתיים, תרבותיים וכלכליים בקרב האוכלוסיה בישראל. 40 ומשהו שנים אחר כך, אנחנו עומדים רגע קטן אחד לפני יצירת הפערים האלה מחדש, ובגדול. גם היום, עם מערכת החינוך הציבורי הכושלת, ישנם פערים גדולים בין אוכלוסיות שונות, אבל לשמחתנו אפשר לטעון שאין בישראל מבוגרים שאינם יודעים קרוא וכתוב כלל. בעוד כמה שנים יהיו הרבה כאלה. בעוד כמה שנים יהיו כל כך הרבה כאלה, שעוד נשמע שרי חינוך שיציעו להעלות באוב את תוכנית "ביעור הבערות" וכך יקומו להם "ביעור הבערות 2" ו- 3 ו- 4, כמו בתוכניות הריאליטי בהן התרגלנו לצפות. וכולנו נכה על חטא.
אם אתם חושבים שאנאלפאביתיות תהיה בעייתנו היחידה, אתם טועים. אתם טועים כי אתם לא לוקחים בחשבון שאנשים מקופחים וממורמרים (וכאלה יהיו בשפע) הם אנשים שאין להם מה להפסיד. ואנשים שאין להם מה להפסיד הם אנשים שמוכנים לעשות הכל כדי לשנות את מצבם. כולל פשע, אלימות, הפיכות חברתיות שימקמו אותם גבוה יותר בסולם החברתי. על חשבונכם, כמובן, אלה המקבלים חינוך פרטי יקר ומעולה.
כל זה יקרה, אם המורים יחזרו לכיתות. כל זה יקרה אם תתנו לשקט המדומה הזה לחלחל פנימה ולהטעות אתכם כאילו משהו השתנה ב-50 ימי שביתה. הורים, בוקר טוב. מחר תתעוררו לבוקר חדש, בוקר שיקבע את עתידה של מדינת ישראל. כל הורה בר דעת חייב לבקש מחר מילדיו המתבגרים להישאר בבית. להישאר בבית ולא להגיע לבית הספר. להישאר בבית כי יש שביתה. שביתה על עתיד החינוך הציבורי בישראל. והשביתה הזו חייבת להיות שלכם. המאבק הוא שלכם. מחר בבוקר עתיד המדינה כולה מונח על כתפיכם.
נדמה לי שהיתה זו גולדה מאיר שאמרה, שפסימיות היא מותרות שיהודי אינו יכול להרשות לעצמו. יהודי או לא, בימים אלה, רגע לפני שצווי המניעה נכנסים לתוקף, נראה לי שאופטימיות היא מותרות, שמי שהחינוך בנפשו אינו יכול להרשות לעצמו.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
