"לכל זבוב יש את הצבע המיוחד שלו"

 "רק כשהתחלתי לחפש את הדברים הקטנים בטבע, גיליתי עולמות גדולים שהתחבאו לי מתחת לאף כל השנים", אומר ישראל פיכמן (57), צלם טבע המתגורר באזור. האהבה לבעלי חיים החלה לזרום בעורקיו כבר בילדותו בתל-אביב. "אבא שלי גידל יונים וקנרים בבית, כך שלמעשה נולדתי לתוך סביבה של בעלי כנף".

 

הטיולים עם אביו ברחבי הארץ בעקבות הציפורים הניעו אותו בסופו של דבר להסתכל על העולם מזווית מיוחדת ובגיל 16 הוא קיבל מאביו את המצלמה הראשונה שלו. "התחלתי בצילום פורטרטים של ילדים בשכונה וכך נדבקתי בחיידק הצילום", הוא מספר. בתום השירות הצבאי, החליט פיכמן להתמקד בצילום כמקצוע. "אני אוטודידקט בנשמתי, למדתי את כל יסודות הצילום מספרות מקצועית, משיחות עם חברים ובעיקר מניסיון בשטח, אין לו תחליף".

 

במשך שנים רבות התפרנס פיכמן מצילומים טכניים וצילומי אופנה יחד עם שותף לעסק, אך בתחילת שנות ה-80, החליט לנטוש את עולם הצילום. "זו היתה פרנסה קשה בעולם תחרותי וכמעט כל הרווחים שלי הופנו בסופו של יום לרכישת ציוד צילום", מתוודה פיכמן. "בשלב כלשהו נשברתי ופתחתי חנות צילום בבת-ים, שהפכה במרוצת השנים גם לחנות צילום משולבת במוזיקה".

 

השחיקה הגדולה גרמה לפיכמן להימנע במשך 25 שנה מצילום. את הציוד שהיה בבעלותו בשווי אלפי דולרים, הוא איפסן בארון הציוד, התמקד בהפקות מוזיקליות ואף פתח חברת הפקות למוזיקת דאנס. ב-2003 חיידק הצילום התעורר מחדש לחיים ופיכמן חזר למסלול. "באותם שנים הייתי אספן של מאות קקטוסים וברגע שחזר לי החשק, רכשתי מצלמה קומפקטית קטנה והתחלתי לקטלג את כל הצמחים בתמונות. העידן הדיגיטלי פשוט כבש אותי לגמרי", הוא מספר. "לפני ארבע שנים לא ידעתי להפעיל מחשב, אז למדתי הכל דרך חברים ועם הזמן, גם הרבה בזכות האינטרנט".

 

התחביב הקוצני פתח את הדרך לצילום חרקים. פיכמן החליט להתמקד בצילום מאקרו ללא כל היסוס. "סיקרן אותי להתקרב אליהם כמה שיותר ולשים לב לפרטים הקטנים בטבע של הפרפרים, הזבובים והשפיריות", הוא אומר. "הם נמצאים סביבנו בכמויות גדולות וחבל לפספס אוצר קטן שרק מחכה שיגלו אותו".  

אחד הדברים עליהם מקפיד פיכמן בזמן הצילום הוא השקעה בתאורה, בצבעים עשירים ובחיפוש אחר הרגע המושלם. "אני יכול לבלות בשטח מספר שעות, לצלם מאות תמונות של חרקים, אך אם זה לא עובר את הביקורת של עצמי, אני מוחק אותן", הוא מגלה.

 

היכן מצלם פיכמן את מושאי הצילום שלו? כמעט בכל מקום. "החל מיער בן-שמן, אזור ראשון לציון וכל מקום יש חורשים, יערות, חצרות וגינות. לא צריך להרחיק לפעמים כדי למצוא אותם", משתף פיכמן. את אהבתו לצילום הוא חולק עם צלמים עמיתים. "אחד היתרונות הגדולים בצילום הוא המפגש עם האנשים בדרך, אני לומד הרבה מתהליך הצילום עם אלון קירה וטל ספוז'ניקוב. כל פעם מגלה דברים חדשים".

 

ההקפדה של פיכמן על סוד הפרטים הקטנים, מביאה אותו פעמים רבות למחוק מאות תמונות שצילם, אם הן לא עברו את רף הביקורת העצמית שלו, אך הוא מאמין כי חייבים להשקיע מאמצים גדולים כדי ללכוד את הרגע בו התאורה, המיקוד והצבעים יהיו עזים ככל האפשר. 

 

עם צילום החרקים, לא הזניח פיכמן את אהבתו לציפורים והוא מקפיד לצלם בעיקר ציפורים ודורסים בישראל. "בין אם אני מצלם שפירית או ציפור שיר, אני תמיד שומר על סביבת צילום שאינה פוגעת בבית הגידול ובסביבה הטבעית של בעלי החיים", מבהיר פיכמן. "מבחינתי פגיעה בקינים של ציפורי בר, הפרעה לדגירה ולחיים שלהן אינה מתקבלת על הדעת. הטבע היה כאן לפנינו ותפקידנו לשמור עליו גם לדורות הבאים".  

 

לדבריו, לא נותרו לו חלומות רבים להגשים. "אני נהנה לחיות ולצלם. ברגע שחזרתי מהשטח עם תמונה טובה, זה שווה את כל המאמצים וההמתנה", הוא מסכם. "אני מקווה שהאהבה והכבוד שלי לטבע מצליחים לעבור בתמונות ולגעת באנשים שצופים בהן. אני יכול להבין אנשים שנגעלים מחרקים, אך כשנכנסים לעולם שלהם, התמונה משתנה לחלוטין וזה הקסם האמיתי של הטבע".