בייביז בום

הזמרת אישתאר, שרגילה לעלות לבמה כשהיא לבושה בתוך סנטימטר מרובע של בד, צריכה להחליף תקליט. אחרי שילדה תאומים באפריל האחרון, היא עדיין סוחבת עשרה קילוגרמים שדורשים הורדה דחופה. "אני צריכה להוריד מעליי את הקילוגרמים שנשארו", היא מתנצלת במהלך ראיון שנערך לכבוד אלבומה החדש, "Ragga Boom", שיצא לאחרונה לחנויות והוקלט לפני שנכנסה להריון. "הדיסק הוקלט כולו בשנת 2005 והוצאנו אותו בשנת 2006 לטורקיה, גרמניה, סינגל לצרפת, הולנד, דנמרק, כל מדינות ערב ועוד. יש שירים שהוקלטו בכמה שפות כעניין של מרקטינג. נגיד, הקלטתי שירים ברוסית, גרסאות באנגלית, בספרדית וערבית", היא מספרת בגאווה על הבייבי.

"רציתי לנתח גופות אחרי המוות". אישתאר (צילום גל אלי)

הגאווה שלה גדולה הרבה יותר כשהיא מדסקסת על התאומים לביא ושירה, בני שבעה חודשים, שנולדו לה ולבעלה (בן זוגה ב־15 השנה האחרונות), המוזיקאי ומנהלה האישי מישל אביסירה. "רציתי לקרוא לבן נמרוד", היא מספרת, "אבל בעלי לא מבין את המשמעות בעברית והוא רצה משהו עם משמעות אירופית: 'לביא' זה כמו La vie, 'החיים' בצרפתית".

את בת 39, בעלך בן 43. זה לא גיל מאוחר להיכנס להריון?

"מאוחר? כנראה שכן, יחסית להריון ראשון, אבל לא היה לי זמן. כל הזמן דחינו את הנושא לשנה הבאה כי יש תקליט, ואז סיבוב הופעות, ואז עוד תקליט. בסוף אמרתי שאני צריכה לזרוק את עצמי לים בלי לדעת לשחות. אני מאמינה שכל דבר בעיתו, וכנראה שעכשיו זה היה צריך לקרות. בגיל 20־21 אתה עדיין בונה את עצמך, אתה עדיין רוצה לכבוש את העולם.

"אני חושבת שגידול ילדים שונה מאוד בגיל מאוחר, שבו אתה פחות או יותר כבר מעוצב ויודע מה אתה רוצה מעצמך. יש לך נקודת ראייה אחרת, יותר בוגרת ומאוזנת, ואתה כבר מחושל. אני גם חושבת שנותנים יותר כשאתה יותר מבוגר. בגיל 20 אתה יותר חשוף לסכנות, אבל בגיל מבוגר אתה מבין את החיים. ברגע שהחלטתי שאני רוצה, עברו חודשיים ונכנסתי להריון. אנשים אומרים שאולי עשיתי טיפולים בגלל הגיל ובגלל זה יצאו תאומים, אבל הכל טבעי לגמרי. זה סיפור של אמונה, כל הזמן ביקשתי מאלוהים בן ובת וקיבלתי את מה שרציתי".

את אדם מאמין?

"מאוד. אני מאמינה שכל התשובות באלוהים ושדרכי האל הן נסתרות. היהדות היא הדת המונותיאיסטית הראשונה ולא סתם. הדת היהודית היא עמוד השדרה של כל הדתות. מגיל צעיר מאוד, מגיל שבע, יש לי הארות ואני יודעת שיש מישהו ששומר עליי. גדלתי עם אינטואיציה ועם הידיעה שצריך להיות חיובי. תחייך לחיים והחיים יחייכו אליך".

איזו אמא את?

"אני אמא פול טיים, כל הזמן עם הילדים. יש לי מישהי שעוזרת לי, אבל יש לה חיים קלים איתי כי אני רוצה לעשות הכל. נכון שאלה שניים, שזה חיים מאוד שונים מתינוק אחד ודורש ממני המון מאמץ, אבל לא ידעתי שקיימים בי כאלה כוחות. האימהות שינתה אותי בהמון. הבנתי שאני צריכה להתפשר. אני מזל עקרב, שזה או הכל או כלום, ואם אני עושה משהו הוא צריך להיות בשיא שיאו. עם הילדים פשוט הבנתי שאני צריכה להתפשר, כי בלתי אפשרי להיות גם אמא, גם בת זוג, גם אמן, גם אשה, ולהיות מושלם בכל. קשה לי, אבל אני מתרגלת לאט לאט וחושבת שאני יוצאת לא רע בקטע הזה. גיליתי גם שיש בי כמויות של נתינה שאין לה גבול".

נראה כאילו הכל אצלך מושלם. מה חסר לך?

"לישון, שינה עמוקה, אני לא חולמת יותר, וזה כשפעם הייתי יוסף בעל החלומות. אבל הילדים לימדו אותי על עצמי, על נתינה. אני חושבת שכל אשה חייבת לעבור את החוויה הזו".

אישתאר, שרגילה לטייל בעולם בתדירות של דיילת אוויר במסגרת הופעותיה עם להקת אלבינה, תקעה בשנים האחרונות עוגן באילת, שם היא מתחזקת בית לתפארת. "יש לי משפחה בחיפה, אני עובדת במרכז, ורציתי מקום שבו יבקרו אותי", היא מפרשנת את הבחירה בלוקיישן. "זה בית אירוח, כמו בית מלון, לכל החברים והמשפחה. זה קרוב לאני שלי. חשוב לי שהילדים יהיו קרובים לשורשים שלהם, לים, לטבע. אני רוצה להכניס להם את התודעה הזאת. אני ישראלית ורציתי לבנות איתם משהו. אנחנו מדברים איתם רק עברית, אבל אנחנו לא גרים בשום מקום בדרך קבע. הילדים נולדו ונרשמו בפריז, אבל מהר מאוד הם ילמדו שזה לא הבית היחיד שלהם. מישל ואני כמו צוענים. אנחנו כל הזמן על מזוודות. אני מאוד אוהבת את המשולש ניו יורק-פריז-ישראל. מדובר בעולמות מאוד שונים, וזה ממלא אותי. כל תחנה כזאת היא בסיס עבורי. כשהיינו נשואים בלי ילדים אז בכלל טיילנו בעולם. היינו טסים לנאפה, לאס וגאס, סדונה, באהאמס, סיישל... עכשיו, בגלל הילדים זה יותר קשה. אבל אני בפירוש אזרח העולם. הבית שלי הוא בתוך תוכי".

למה בעצם לא הופעת לאחרונה בארץ? יש תחושה שנעלמת.

"ההופעה האחרונה היתה בשנת 98' בקיסריה. זה היה מדהים. היתה לי הופעה התנדבותית באילת בחוות היען בשנת 2002 ומאז לא הופעתי בארץ. תראה, כל הנגנים שלי מחו"ל, העלות מאוד גבוהה ואנשים בארץ נבהלים. קשה לאנשים פה לקבל סכום בינלאומי עבור מישהי שנולדה בארץ. אני ישראלית, אבל לא זמרת ישראלית, והסכומים שלי בהתאם".

זה קשור אולי לעובדה ש"אמת", התקליט האחרון שלך בעברית, שיצא ב־2004, לא נחשב להצלחה מסחררת?

"נכון ש'אמת' מאוד אכזב אותי. למרות שהוא תקליט בעברית, העלות היתה כמו עלות בינלאומית, כי הוא לא הוקלט בארץ. הוא נקרא 'אמת' ולא סתם. זה לא שאני אומרת למה לא התעניינתם בי, עובדה שהוא כן זכה להיענות של הקהל בבולגריה ובצרפת; כלומר, בעולם זה כן הצליח ואנשים כן החזיקו ממנו, אבל בארץ היו ביקורות שמאוד פגעו בי.

"הרגשתי שמבקרים אותי בצורה לא מקצועית. גלשו למקומות בהם אמרו שנגמרה לי הקריירה, כל מיני דעות שלא קשורות למוזיקה בכלל. זה היה נורא ואיום, גיליתי שיש פה אנשים שמבקרים ממקומות אפלים וצרי עין, שהעדיפו לחוות דעה על הלבוש שלי ועל ההתנהלות המקצועית שלי ולא נתנו לקהל הישראלי הזדמנות להכיר אותי ואת השירים שלי. עשו ממני ומהאלבום מטבוחה, ומוזר שרק בארץ האלבום קיבל תגובות שליליות. כנראה שאין נביא בעירו. אני מרגישה שקנאה זה כמו חומצה, זה אוכל אותך מבפנים. פשוט החלטתי להתרחק מכל העסק, העדפתי לא להתמרד, לא להילחם בזה. אמרתי, 'אוקיי, פספסתם'. היה פה אלבום עם מסר, אלבום בו אני שואלת הרבה שאלות, אבל כנראה שלא היו מוכנים בשבילו. לא בזכות הארץ ולא בזכות ההכרה פה הגעתי לאן שהגעתי. אבל אני יודעת שיש לי קהל בארץ, אני מרגישה אותו, וזה הכוח שלי מול הכתבים הקנאים וצרי העין".

את בכלל מחוברת לתעשייה בארץ? יודעת מי זו קרן פלס, מי זה אריק ברמן?

מירי מסיקה טקס עמ"י (צילום: ערוץ 24)

"לא מכירה וזה לא מדבר אליי. היחידה שאני מכירה ואוהבת היא מירי מסיקה. יש בה משהו מאוד ישראלי אבל לא מחוספס. היא הישראלי שאני אוהבת. אני אוהבת את הכישרון שלה, את הפנימיות שנשמעת דרך הקול שלה".

מה עם נינט?

"היא פופ סטאר כזו, לא? בעקרון אני נגד כל הסיסטם הזה, שעולם המוזיקה התהפך ואנשים מגיעים לטלוויזיה לפני שהם נלחמו על ביסוס המעמד שלהם במוזיקה. מניסיון, אני יודעת שכוכב יכול להפוך מהר מאוד לאבק. ראיתי דוגמאות כאלה בצרפת, של ילדים שהפכו לכוכבים תוך חודש, עם לימוזינות ושומרי ראש, וכשהגיעה העונה החדשה הדור הקודם התרסק. בעולם הזה, כדי להעריך את ההצלחה, צריך לקבל הרבה לאווים. אסור לקבל את הכן ישר כי קל לאבד את הראש".

חשבת אי פעם לעזוב את המוזיקה?

"לא. מגיל 15 אני מרוויחה כסף ממוזיקה. אני מודה להורים שלי שתמכו ברצון שלי לעשות את מה שאני רוצה, למרות שלמדתי ביולוגיה. רציתי לנתח גופות אחרי המוות, אבל מהר מאוד הבנתי שפרופסורית אני לא אהיה והשקעתי את כולי במוזיקה. לא הייתי צריכה את התעודות כדי להצליח. אבל אני מאוד אוהבת ללמוד, ומאוד יכול להיות שיגיע שלב בחיים שאלמד משהו. מוזיקה זה החיים שלי, כמו חמצן בשבילי, זה זורם לי בווריד. הייתי רוצה להגשים את עצמי גם במקומות אחרים, נגיד משחק או עיצוב. אני מעצבת את הבגדים שלי בעצמי, אתה יודע".

ויש שיאמרו שהם פרובוקטיביים אש.

"לא, זה חושני, ויש הבדל גדול. יש נשים שהן פרובוקטיביות ומפספסות את המטרה, אבל אני אוהבת להיראות ולא להראות. גם באופי שלי אני כזו, גם באהבה אני כזו, בכל דבר בחיים אני לא נותנת את כולי. רוצה שאנשים ירצו עוד ועוד. ככה זה בלבוש - יש הרגשה שהוא עומד ליפול, שעוד רגע יראו את הכל, אבל זה לא המצב. אני אוהבת מסתורין, ובחיים אני יודעת בדיוק מה להראות ומה להסתיר".  

• ביקורת על הדיסק החדש של אישתאר תוכלו לקרוא בגיליון החדש של פנאי פלוס