"מאמי, אני לא מרגיש כל כך טוב"
גברים הם המכונה האולטימטיבית. יש להם יכולות מוחיות ופיזיות וכושר המצאה בלתי מוגבל, הם היו על פסגת האוורסט וצעדו על אדמת הירח. אבל כשגבר נהיה חולה, הוא מאבד את היכולת לדבר ועובר למשהו שמזכיר יכולת של תינוק בן שנה
אחח... החורף הגיע. אין כמו החורף. התקופה הכי רומנטית בשנה, מבחינתי. אין יותר כיף מלהתכרבל מתחת לשמיכת פוך עם בת הזוג בלילה גשום, לשמוע את הטיפות נופלות, להרגיש את הקור בחדר, ליהנות מהרגע הזה בו היא גונבת לך את השמיכה ואתה נשאר לישון רק בבוקסר וגופייה ב-12 מעלות, להרגיש זוג כפות רגליים קפואות נצמדות אל החזה שלך ומתחממות עליו בעוד אתה מנסה בפאניקה להזדחל בחזרה מתחת לשמיכה. ואז זה בדרך כלל קורה.
עיטוש קולני מעיר את החמודה בבוקר. היא פוקחת את עיניה ורואה מול עיניה דב קוטב רועד עם עיניים אדומות ואף שמייצר מחדש את אגם החולה על הסדינים הנקיים.
גברים הם המכונה האולטימטיבית. יש להם יכולות מוחיות ופיזיות, יש להם כושר המצאה בלתי מוגבל, הם היו על פסגת האוורסט ועל אדמת הירח. אבל כשגבר נהיה חולה, הוא מאבד את היכולת לדבר ועובר למשהו שמזכיר יכולת של תינוק בן שנה.
"מאמי? אתה מרגיש טוב?" שואלת החמודה בדאגה.
"הממ... בברר.... גה... אפצ'י!!!" אתה עונה ומסיים בעיטוש רטוב.
ואז מגיע המשפט: "אבל אמרתי לך אתמול שתתלבש".
זה כמו המשפט "אמרתי לך שיש שם קרוקודילים". אם אמרת אותו, סימן שזה מאוחר מדי.
לנשים, מטבע הדברים, יש אינסטינקט אמהי חזק, וכשאתה חולה אתה צריך מאוד את האינסטינקט הזה שיטפל בך. כשהיית קטן, אמא שלך ראתה שאתה חולה וטיפלה בך. אם אבא שלך ראה אותך חולה הוא בדרך כלל רק היה אומר "חכה פה, אני אקרא לאמא".
החמודה קופצת על הרגליים במהירות, מתקשרת לעבודה להודיע שלא תגיע, מכינה תה ושמה כדורים להקלה על הצטננות ליד המיטה (בפעם אחרונה שהיא לא שמה כדורים, נעלמו לה שתי גלולות למניעת הריון מהחפיסה. הכחשת כל קשר).
היא מכסה אותך בשמיכה, אותה שמיכה שגנבה לך שמונה שעות מוקדם יותר, מסיימת במשפט: "תנוח טוב" ויוצאת מהבית לעבודה.
אתה נח.
הכדורים מתחילים להשפיע
עוברות שעתיים, הכדורים מתחילים להשפיע. כידוע לרפואה המודרנית, אנשים שלא לוקחים כדורים באופן קבוע אלא במקרים קשים במיוחד נוטים להיות מושפעים בצורה קשה יותר מתרופות. החמודה, שסובלת כאבים פעם בחודש, אוכלת אותם כמו סוכריות. אתה, לעומת זאת, קם ומתחיל לטייל מסטול בבית.
ויש עוד כמה דברים שאתה מסוגל לעשות במצב כזה:
1. לבהות בערוץ הקניות האמריקני.
2. ללכת פעם אחת למקרר ואז חוזרים אליו עשר פעמים אחרי זה (כי זה לא הגיוני שאתה לא רעב).
3. להריח את הספריי לשירותים (כי זה לא הגיוני שאין לך חוש ריח).
4. לטעום את הספריי לשירותים (כי זה מחייב לבדוק את הטענה בדבר אובדן חוש הטעם יחד עם חוש הריח).
5. להרהר בשאלות קיומיות (האם השיער מהראש נושר, או פשוט נודד לגב?).
מהר, לחשוב, מה אדם ישן היה עושה במצב כזה?
ואז לפתע צלצול טלפון. החמודה מתקשרת, אתה נלחץ, כי אתה אמור להיות במיטה. מהר, לחשוב, מה אדם ישן היה עושה במצב כזה? אתה מדדה לטלפון במהירות, קופץ על המיטה ועונה.
"מאמי. אתה מרגיש יותר טוב?" שואלת החמודה, מקווה ליצור תקדים של גבר שנרפא משפעת בתוך שעתיים.
"הו... נמש..." אתה עונה בדיכאון.
"אוי, מסכן. לא נורא, תמשיך לנוח", היא אומרת וסוגרת את הטלפון.
טלפון קטן לחבר, ויש גם קונסולת משחק מחוברת לטלוויזיה בסלון. זה עוזר לך לחזור אחורה בזמן, לגיל ארבע. אומרים שיש שלושה דברים שאפשר להביט בהם שעות: מים זורמים, אש בוערת ואדם אחר עובד. קונסולת המשחק עונה על הצורך השלישי, בו אתה יכול לשחק כדורגל שעות בלי להזיז 90 אחוזים מהגוף שלך.
יחד עם הקונסולה מגיע בדרך כלל החבר הכי טוב. הוא שמע שאתה חולה וישר הגיע, כדי שלא יהיה לך משעמם. הוא גם הביא וויסקי לצריכה אישית, כי לך הרי אסור לערבב כדורים עם אלכוהול.
השילוב הקטלני-משהו בין כדורים לאלכוהול מבצע בך שמות, וכעבור שעה קלה החמודה חוזרת הביתה מוקדם מהעבודה ומוצאת אותך יושב על חבר שלך ומנסה לתחוב לפיו שלט של קונסולת משחק. שיעול קל מצידה מחזיר אותך לעולם המציאות.
"אני רואה שאתה מרגיש יותר טוב", היא אומרת ומביטה בך בכעס.
"אפצ'י?" אתה מנסה את מזלך.
"עוף למיטה, דביל".
בכל יום אחר היית מאוד שמח לשמוע את המשפט הזה. אתה מתנדנד למיטה ומתרסק עליה.
בניגוד למחלות סופניות אחרות (ואני אומר את זה בגלל שכל גבר שחוטף שפעת בטוח בשלב מסוים שזה הסוף), שיא המחלה תוקף במיוחד בבוקר ובלילה. כשמגיע הלילה, אז מתחיל הסיוט האמיתי, אתה סובל מחום, והיא סובלת - ממך.
לישון עם גבר חולה בשפעת זה כמו לנסוע ברכבת שדים נוראית במיוחד. יש המון טלטולים, המון אנחות של יצורים גוססים, ואם ממש אין לך מזל, אז גם מרססים אותך ברוק כל כמה דקות.
(כעבור יומיים)
"שימי לו יונה במיטה, המחלה תעבור אליה והוא יבריא", אומרת סבתא שלך לחמודה דרך הטלפון.
החמודה מביטה בדרקון הסיני (עיניים אדומות, מתפתל ומוציא חומר דמוי עשן מהנחיריים) ששוכב במיטה ופתאום מתחילה להעריך את ההתקדמות האדירה שהוא עשה מאז ימי סבתא (הוא כבר לא מנסה לפרק את הטלויזיה כדי למצוא את חיים יבין).
"תני לו כוסית של עראק והוא יישן כמו תינוק" ממליצה אמא שלך.
"עזבי, כבר ראיתי לאן זה מגיע", היא עונה, מדמיינת אותך יושב עליה ומנסה להאכיל אותה בשלט של הפלייסטיישן.
"מאמי. מאמי!" אתה צועק חסר ישע מהמיטה. להעביר יום חופש עם אדם חולה נחשב בתרבויות מסוימות מצווה גדולה (ברוב התרבויות זה סתם נחשב בזבוז של יום חופש).
היא מגיעה לחדר, ואתה מביט בה מיואש. "לתה אין טעם", אתה מיילל כמו ילד קטן.
"יש שם חמש כפיות דבש, לך אין חוש טעם", היא מסבירה לך באיפוק בזמן שהיא אוספת מצבורים של נייר טואלט שהצטברו סביבך. היא הולכת למטבח לזרוק את הפסולת הרדיואקטיבית, ואז היא שומעת אותך שוב:
"מאמי!"
היא חוזרת עצבנית לחדר ושואלת אותך: "מה עכשיו????"
"יש לי פיפי".
עד כאן, יש גבול, ואתה חצית אותו.
"תקשיב טוב, בהמה. אני לא הולכת להביא לך סיר ולא לחבר לך קטטר, בסך הכל הצטננת, אתה לא גוסס, ואם אני לא אהרוג אותך - אתה תבריא עד מחר".
החמודה מסיימת את מבול הצעקות שלה. אתה מביט בה, אילם מפחד. היא יוצאת מהחדר ואתה מסנן בשקט: "היסטרית" ומיד לאחר מכן חוזר להעסיק את עצמך בשאלה קיומית חשובה: כשחופרים בסרטים מצויירים דרך הקרקע לקצה השני של כדור הארץ תמיד מגיעים לסין, האם זה נכון גם בסין?
בלילה אתם ישנים יחד. אתה רועד מקור, היא רועדת מעצבים עליך.
בבוקר אתה קם, ולמרבה הפלא מרגיש טוב. לפתע אתה שומע מהצד קול קטן: "אפצ'י".
אתה פונה לחמודה ומביט עליה. היא נראית כמו ארנב נגוע בכלבת. "מה קרה מאמי?" אתה שואל שאלה דבילית.
"אני לא מרגישה כל כך טוב", היא עונה (נשים משום מה מתמודדות הרבה יותר טוב עם שפעת).
אתה מלטף את ראשה ואומר בקול אבהי: "חכי פה, אני אתקשר לאמא שלך".
כשאתה יוצא, היא מסננת בשקט: "תגיד לה שתביא יונה".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
