ועידת האקלים בבאלי נכנסה ליום הדיונים האחרון שלה, וכעת מתמקדים הדיונים על נוסח ההצהרה המשותפת, שתתווה את "מפת הדרכים" למשא ומתן על הסכם גלובלי חדש למאבק בהתחממות כדור הארץ.
מצד אחד ניצבות המדינות המפותחות והמתפתחות, שתומכות במתווה הכולל יעדים ומכסות מפורשים על פליטת גזי חממה. מנגד ניצבת ארצות הברית ומדינות אחרות, שטוענות שצריך הצהרת כוונות בלבד - בלי לנקוב במספרים מחייבים. הדיונים הארוכים על הניסוחים המפותלים, והסחר-מכר בדקויות משפטיות אינו מאפשר לדעת איזו בשורה תצא מכאן. יכולתו ונחישותו של המין האנושי להיאבק בשינוי האקלים נמצאת על הכף - ומעולם לא הייתה שנויה יותר במחלוקת. האם ועידת באלי תיזכר כוועידת הצביעות האקלימית או כאירוע בו החל המאבק על עתיד כדור הארץ?
הנה חמש סיבות לפסימיות:
1. למרות שהשפעות ההתחממות האקלימית כבר ניכרת במדינות רבות, העולם אינו מזדרז לנקוט בפעולות המתחייבות למזעור הסכנה. קניה סבלה בשנת 2006 מבצורת שדחקה 2.5 מיליון בני אדם לחרפת רעב. תושבי מפרץ בנגל בבנגלדש, אחת המדינות העניות בעולם, סובלים זה שנים מבצורות מתמשכות, הצפות וסופות ציקלון שגורמות לרעב ועקירת מאות מיליונים מבתיהם.
2. אין יישום אפילו של היעדים הצנועים הכלולים בפרוטוקול קיוטו. מאז 1997 עלתה רמת פליטות גזי החממה בעולם ב-20 אחוז. נכון לעכשיו המדינות המפותחות חורגות משמעותית מהיקפי ההפחתה שהוצבו להן בפרוטוקול קיוטו. למרות הוודאות המדעית והקונצנזוס באשר למסקנות פאנל המדענים של האו"ם - מנהיגי העולם אינם מפגינים את הנחישות הפוליטית הנדרשת כי להביא להפחתה הדרושה בפליטות בשיעור של 5 אחוזים מהרמה בשנת 1990 בהדרגה עד לשנת 2008.
3. ארה"ב, המעצמה הכלכלית הגדולה בעולם, הנושאת גם בתואר "שיאנית הזיהום" עם 22 אחוז מסך פליטת הגזים בעולם, עדיין עומדת בסירובה להצטרף לאמנת קיוטו ולהפחית את פליטות הגזים שלה. קבוצת מחקר מאוניברסיטת הרווארד היוקרתית, שיש לה השפעה על הממשל הנוכחי, מחזקת את הסיבות לדאגה. הקבוצה, שהציגה את ממצאיה בכנס, ממליצה לממשל האמריקאי שלא לקחת על עצמו מגבלות שנקבעו על ידי הקהילה הבינלאומית, משיקולים כלכליים.
4. סין, הבונה בכל שבוע לפחות תחנת כוח אחת, צפויה לעבור את ארה"ב בהיקף הפליטות כבר השנה או בשנה הבאה. נציגי סין הודיעו בוועידה כי ארצם אינה מוכנה לקחת על עצמה כל מחויבות להגבלת הפליטות עד לשנת 2020. לפי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, ללא הרתמות של המדינות בעלות כלכלות המעבר הגדולות דוגמת סין, הודו, ברזיל ודרום אפריקה, אין סיכוי שהמדינות המפותחות - אשר יהוו בשנת 2020 רק 40 אחוז מבעית הזיהום העולמית - יפתרו אותה לבדן.
5. יערות העולם נמצאים תחת מתקפה קשה. כריתת היערות נמשכת במדינות רבות, ומהווה פגיעה קשה ב"ריאות של העולם". באינדונזיה לבדה, שהיא המדינה השמינית בעולם בהיקף שטחי היער שלה, הייתה ירידה של למעלה מ-40 אחוז משטחי היער הטרופי. משנת 1950 ועד שנת 1997 נכרתו למעלה מ-68 מיליארד דונם יער.
והנה חמש סיבות לאופטימיות:
1. מטיוטת ההצהרה המשותפת, שהפיצה קבוצת העבודה של המדינות המתפתחות, עולה כי החל משנת 2013, ובתום המחויבות הגלומה באמנת קיוטו, ייקחו על עצמן המדינות המפותחות מחויבות משמעותית נוספת. זו צפויה לעמוד על 25 עד 40 אחוז הפחתה בפליטת הגזים, ביחס לרמתם בשנת 1990. מדובר בצעד משמעותי בהשוואה להתחייבות הנוכחית של "קיוטו", העומדת על 5 אחוזי הפחתה בלבד. זאת כמובן, בתנאי שארצות הברית תסכים לנוסח המחייב - דבר שאמרה שלא תעשה.
2. בנאום בוועידה סיפר הסנאטור הדמוקרטי ג'ון קרי, מתמודד לשעבר על נשיאות ארה"ב, כי כל המועמדים הדמוקרטיים לנשיאות הצהירו כי ארה"ב תהיה נכונה לקבל על עצמה את המחויבויות הגלומות באמנת קיוטו - בניגוד לסירוב הממשל הרפובליקני הנוכחי. לטענתו, כל מועמד דמוקרטי שייבחר בשנה הבאה יפעל במרץ לחידוש ההסכמים שיכללו הגבלות משמעותיות החל משנת 2013.
3. הידע המדעי והיכולת הטכנולוגית הדרושים למאבק בהתחממות כדור הארץ נצברו בקצב מואץ ועומדים לרשות מדינות העולם. נובו טנקה, ראש סוכנות האנרגיה הבינלאומית, טוען כי כבר היום עומדות לרשותנו הטכנולוגיות הדרושות להפחתה דרמטית של גזי חממה, ושחלקן הגדול יעילות מבחינה כלכלית כך שלא יגרמו לפגיעה ארוכת טווח בצמיחה. יעילות אנרגטית במגזר יצור האנרגיה, בתעשייה ובמגזר הביתי, יכולים להוות 35 עד 40 אחוז מהפתרון לדבריו.
4. ערים רבות בעולם מהוות כוח חלוץ סביבתי, ולקחו על עצמן יעדים שאפתניים. כך למשל לונדון, שקבעה יעד הפחתה של 60 אחוז עד לשנת 2025, ולוס אנג'לס שהתחייבה לירידה של 25 אחוז עד לשנת 2030.
5. הסחר המוסדר והוולנטרי בשווקים למסחר בפליטות גזי חממה משקף את הגידול העצום בהתעניינות בנושא, ומספק מימון לפרויקטים רבים להפחתת גזי חממה - בחלקם במדינות המפותחות. היקף המסחר עלה מ-100 מיליון דולר בשנת 2000 ונאמד ב-10 מיליארד דולר בשנת 2005, על פי נתוני הבנק העולמי.
איבו דה-בר, ראש סוכנות האקלים של האו"ם, הביע תקווה בהרצאה שנשא בוועידה שהמשא ומתן על גיבוש הסכם בינלאומי שיחליף את אמנת קיוטו לא יהיה כמו יחסים בין בני זוג - שמתחילים בהרבה הבטחות גדולות וכוונות טובות, ומסתיימים בקול ענות חלושה. למען כדור הארץ ועתיד האנושות - כולנו צריכים להצטרף לתקוותו.
