מפרט טכני לעולם הבא

"זה מפרט טכני לעולם הבא, שנקרא כמו יומן מסע ומעניק תמונה ריאליסטית לפרטי פרטים, עד לרמת הכתם בבגד", אומר אריה סתיו על "הקומדיה האלוהית" של דאנטה אליגיירי, הרואה כעת אור בתרגומו. שלושת הכרכים עבי הכרס (סה"כ 1,300 עמודים) – "התופת", "טור הטוהר" ו"העדן" – שהם מעין אנציקלופדיה ליצירה, מקיפים מאות עמודים של מבואות והערות שכתב וליקט סתיו עצמו, וכן אחרית דבר הכוללת מאמרים נוספים על היצירה. בשלושת הכרכים משובצים גם עשרות איורים יפהפיים של גוסטב דורה, ויליאם בלייק, סנדרו בוטיצ'לי ואחרים.

"הקומדיה" – כפי שקרא לה דאנטה (את שם התואר "האלוהית" הוסיף מאוחר יותר ג'ובאני בוקאצ'ו, מחבר "דקאמרון") – נכתבה בתחילת המאה ה-14, על רקע המאבקים המרים שהרסו את עירו פירנצה, בעטיים הוגלה מעירו ולא שב אליה עד מותו. לאורך 100 פרקים (קנטו) מתאר דאנטה את מסעו בין מדורי התופת שבהם מתענים החוטאים – ביניהם גם כמה מאויביו הפוליטיים – בעבודות פרך, באש ובזפת רותחת, במכות שוט או כלואים בקרח; בטור הטוהר (הפורגטוריום), שבו מתמרקים החוטאים מחטאיהם; ובעדן, שבו פוגש דאנטה את גדולי הצדיקים ואת אהובתו ביאטריצ'ה.

"אם הייתי צריך לבחור את היצירה המכוננת ביותר בתרבות המערב – הייתי בוחר בקומדיה האלוהית", אומר סתיו. "אמנם האפוס היווני-רומי יחד עם התנ"ך יצקו בלי ספק את המסד לתרבות המערב, אבל אז באה הנצרות ושינתה לגמרי את מערכת הערכים. ויצירת המפתח בהבנת התרבות המודרנית שהתפתחה לאחר עליית הנצרות – היא הקומדיה".

מה מייחד אותה?

"יש בדאנטה שילוב נדיר מאוד של משורר גאון, פילוסוף מעמיק ואיש מדע. הוא היה חבר בגילדת הרוקחים, אף שלא היה רוקח – קיבלו אותו על תקן של איש מדע. כך, הרבה מהיצירה עוסק בהיבטים המדעיים כמו שהוא הבין אותם. למשל, הוא קובע את המיקום של הגיהינום מתחת להר ציון בירושלים. הוא קובע שכאשר לוציפר השטן מושלך מגן העדן ארצה – מכיוון שהוא נופל מכוח הגרביטציה, הוא נתקע במרכז כדור הארץ, ופוער בדרכו חרוט של חלל.

"וכאן נכנס דאנטה איש המדע: אם הוא פוער חרוט ענק כזה לתוך כדור הארץ, איפה כל החומר שהוא הוציא בנפילתו? זה טור הטוהר. כל כמות החומר נדחפה מצדו השני של כדור הארץ ויצרה את החרוט של טור הטוהר מצדו השני של כדור הארץ, באוקיינוס הדרומי. ובשיאו של טור הטוהר: גן העדן הארצי, שממנו נוסקים לחלל רחוק, מעבר לשבעת כוכבי הלכת, ומגיעים אל חיקו של אלוהים.

"כשהוא מדבר על גן העדן, דאנטה שואל שאלה מדהימה בהתחשב במצב המדע במאה ה-14: הוא שואל, האם בחלל, שאין שם גרביטציה, חלים כל חוקי הפיסיקה כמו שאנחנו מכירים אותם על כדור הארץ. והוא מסיק מכאן שבחלל החיצון מושגי זמן ומרחק משתנים לגמרי, ולכן הוא יכול לראות ממרחק גדול את פני אהובתו ביאטריצ'ה עם חיוכה הקטן".

ובכל זאת, קשה היה להתעלם, במבואות שכתבת, מההסתייגות שלך מ"העדן"

"התופת זה מקום לדרמה בלתי פוסקת. אדם שנענש על חטא והולך לגיהינום – זה סיפור. גם בטור הטוהר יש סיפור – שם משלמים קשה על העונשים, ויש חלון של תקווה שבבוא העת יעברו לעדן. אבל בעדן... במסכת ברכות יש משפט מקסים: "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא פריה ורביה ... אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". הכתוב לא אומר את זה, אבל ברור שהוא מצר על הצדיקים המגיעים לגן העדן. לא במקרה ביקש וולטיר להישלח לגיהינום, כי שם יהיו כל חבריו, ומה מצפה לו בגן העדן – כמה בתולות זקנות וזקנים משעממים.

"אבל האכזבה הגדולה מכולם בעדן היא אהובתו של דאנטה, ביאטריצ'ה. הוא כתב בתופת שהוא הולך לכתוב על אישה כמו שאיש מעולם לא כתב על אישה. כל הסיפור הזה בשבילה. הוא מסתכן במוות, מיטלטל בטור הטוהר, והקורא מצפה שעכשיו תהיה פגישת אוהבים – אבל הגבירה הזאת מתייחסת אליו ככסיל. היא פוסלת את דבריו, ואף פעם לא מסתכלת עליו, בעוד הוא מתאר כל פרט בתוארה. אין ביניהם אפילו מילת אהבה אחת".

התופת. שם יש דרמה (עטיפת הספר)

מתחיל ברגל שמאל

לא כולם מברכים על התרגום החדש. מספר מומחים לספרות איטלקית שפניתי אליהם העלו כלפיו טענות קשות, שלא לציטוט. אחד מהם, המתרגם מאיטלקית מירון רפופורט, הסכים לומר: "ממה שהספקתי לראות מהתרגום, לא אהבתי. רואים את זה כבר בפתיחה, שצריך היה להקפיד בה במיוחד, וכאן היא מנוסחת: 'ויהי במחצית הדרך של חיינו / מצאתי את עצמי באפלת היער/ יען כי מדרך הישר סטיתי'. זה לא רק הסגנון, והשפה שהיא בליל של רגיסטרים – עיתונאי, מקראי ואחרים – זה גם לא מדויק, כי 'סטיתי' מתאר מעשה אקטיבי, ואילו במקור נכתב על דרך ש'אבדה' או 'התערפלה'. הייתי חושב הרבה איך לתרגם את השורות הראשונות של היצירה הזאת, שהיא בעיני פסגת השירה. והמסע כאן מתחיל ברגל שמאל".

על כך מגיב סתיו: "היופי הוא בעיני המתבונן. הביטוי העברי 'סטה מדרך הישר' הוא בעיני הנאמן ביותר לרעיון באיטלקית, והוא גם ביטוי עברי אלגנטי".

קיים כבר תרגום לקומדיה. למה נחוץ תרגום חדש?

"יש תרגום אחד מקיף של עמנואל אולסבנגר. הוא עבד על התרגום בתנאים קשים מאוד, בזמן שהיה שליח של הסוכנות בהודו. הבעיה היא שהעברית שם מאוד ארכאית, והוא גם ניסה לעשות משהו שלדעתי לא נכון: השפה האיטלקית היא שפה מלעילית, וכמעט כל המלים בה מלעיליות. העברית, לעומת זאת, מלרעית ברובה. אולסבנגר רצה לשמור על המשקל המלעילי, ולכן אנס את השפה, נזקק לאקרובטיקה שלפעמים הרסה את המשמעות. אני הסתפקתי במלעיל בסוף כל שורה שלישית, כדי לתת משהו מהמוסיקה".

ויתרת על החריזה שבמקור.

"המקור כתוב בחריזה במבנה של אבא, בגב, גדג. אני לא הייתי מסוגל לתרגם בחריזה מבלי לאנוס את העברית. צריך לזכור שהחריזה בתרגום היא מאוד קשה: בעוד המשורר חופשי לשנות את התוכן בהתאם לחרוז, המתרגם כבול הן בסד התוכן והן בסד החרוז. בדקתי את התרגומים שיצאו בתשע שפות ב-50 השנים האחרונות – והרוב המוחלט לא מחורז. באנגלית למשל קיימים יותר מ-100 תרגומים, ורק אחד מחורז.

"זאב ז'בוטינסקי, שהוא אחד המתרגמים הטובים ביותר, התחיל לתרגם את 'התופת' בחריזה בזמן שישב בכלא הבריטי, אבל לרוע מזלו במקום 15 שנה המתיקו את מאסרו ושיחררו אותו מהר מאוד – אחרי שהספיק לתרגם רק כמה קאנטות. אחרי שיצא מהכלא משך את ידיו מהעניין – ובצדק, כי זה לא היה מוצלח".

תחביב לערבים

תרגום "הקומדיה האלוהית" הוא למעשה חלק מפרויקט גדול יותר של סתיו לתרגום יצירות המופת של שירת המערב. "לקחתי 8 שנים, בהן אתרגם 20 כרכים של שירה", הוא אומר, "זה הכרך ה-16. הכרך הבא, שירת אל סיד הספרדית, יראה אור עוד חודש, אחר כך יראו אור השירה האוקראינית

של הנסיך איגור, שירה סרבית, ובסוף – הפואמה האנגלית הקדומה 'ביאוולף'. בזה ייגמר חלקי בתרגום שירה. זה רק תחביב שלי, לערבים, כשאני חוזר מהעבודה. ביום יום אני עושה דברים אחרים לגמרי. אני עורך את כתב העת 'נתיב' ועומד בראש מרכז אריאל למחקרים אסטרטגיים. ערכתי למשל מחקר מקיף על החץ הישראלי. התחום המקצועי שלי זה חקר מערכות לחימה".

איך משתלב העיסוק בחקר מערכות לחימה עם תרגום שירה?

"קארל פון קלאוזביץ בתוך חיבורו 'יסודות המלחמה' אמר שאתה יכול להבין את תורת המלחמה רק אם אתה יכול להבין את השירה. זה משפט עמוק וחכם מאוד, ואני חושב שהוא נכון. אני לא מוצא הבדל ממשי בין הניסיון שלי להבין את התנהגות האדם דרך השירה לבין פיתוח אמל"ח להשמדה המונית. אני עובד, ובערב, לתענוג הפרטי שלי, אני מתרגם שירה".