צמיחה לעשירים בלבד: חמישית מהשכירים עניים
אם בשנת 2003 הרוויח מנהל בכיר באחת מהחברות הגדולות במשק ארבעה מיליון שקלים בממוצע, הרי שאשתקד קפץ שכרו לעשרה מיליון. ומה קורה בצד השני של הסקאלה? שכיר ממוצע צריך לעבוד 12 שנה כדי להגיע למשכורת חודשית של מנהל בכיר. דו"ח של מכון "אדוה" מגלה למי באמת מועילה הצמיחה, וחושף את אפליית הערבים, הנשים והמזרחים
ישראלי ממוצע צריך לעבוד 12 שנה כדי להגיע לשכרו החודשי של מנהל בחברה גדולה. שכרה הממוצע של אישה עומד על כשני שלישים משכרו הממוצע של גבר, ושכרו הממוצע של ערבי - על 70 אחוזים משכרו של יהודי. ואם כל אלה לא מספיקים: מניין התלמידים הזכאים לתעודת בגרות הולך ומצטמק. מחקר של המכון למידע על שוויון וצדק
חברתי "אדוה" חושף תמונת מצב חברתית קודרת ומבהילה. למרות הצמיחה במשק, הפערים בחברה הישראלית ממשיכים לגדול. "הבטחות הפוליטיקאים, שהצמיחה תחלחל כלפי מטה, אינן מתממשות", כותבים החוקרים.
המדיניות הכלכלית-חברתית שמנהיגה הממשלה בשנים האחרונות מגדילה עוד יותר את הפערים בחברה הישראלית בין עשירים לעניים, עולה מהמחקר. תחת הכותרת "תמונת המצב החברתית 2007" כותבים החוקרים כי "מאז שנת 2003 נמצאת ישראל בצמיחה כלכלית, אך הפערים החברתיים אינם מצטמצמים". לדבריהם, "הבטחת הפוליטיקאים, כי פירות הצמיחה יטפטפו כלפי מטה, אינה מתגשמת עד כה".
לפי המחקר, ממשיך הגידול בפער ההכנסות בין העשירונים העליונים והתחתונים. הכנסה ממוצעת של משק בית בעשירון העליון הגיעה בשנה שעברה ל-41 אלף שקלים בחודש. מנהל בחברה ממוצעת הנסחרת בבורסה מרוויח פי 49 משכר המינימום ופי 22 מהשכר הממוצע. הכנסתו השנתית של מנהל בכיר באחת מ-25 החברות הגדולות בבורסה גבוהה בהרבה: בשנת 2006 הרוויחו המנהלים הללו בממוצע 10.1 מיליון שקלים. הכנסות המנהלים הבכירים צמחו בשנים האחרונות באופן דרמטי - בשנת 2003 הרוויח אותו מנהל בכיר "רק" ארבעה מיליון שקלים.
ומה עם השכירים?
מרבית השכירים בישראל, לעומת זאת (יותר מ-60%) השתכרו בשנה שעברה פחות מ-5,800 שקלים לחודש. החוקרים מצאו כי שכיר ממוצע בישראל צריך לעבוד 12 שנה כדי להגיע למשכורת חודשית של מנהל בכיר בחברה גדולה. עוד מעלה המחקר כי בשנה שעברה 19% מהעובדים השכירים נמצאו מתחת לקו העוני. חוקרי המכון מסבירים את הגידול בפערים בעובדה שעיקר הצמיחה במשק נרשמה בענפי ההיי-טק והפיננסים, בשעה שהתעשייה המסורתית כמעט ולא צמחה.
גם הפערים בין בני לאומים, עדות ומינים שונים ממשיכים לגדול. לפי המחקר, גבוהה משכורתו הממוצעת של יהודי אשכנזי ב-39% מהשכר הממוצע במשק. שכרו של יהודי מזרחי גבוה ב-3% מהממוצע במשק. שכרו של ערבי, לעומת זאת, עמד בשנה שעברה על 30% מתחת לממוצע במשק. שכרם של הערבים בשנים האחרונות אף ירד, ביחס לשכר היהודים: בשנת 2003 עמד שכרם הממוצע של הערבים על 75% מהממוצע במשק.
ביישובים יהודיים מבוססים, כמו רמת אפעל, יש פחות מאחוז אבטלה, ואילו בחלק מהיישובים הערביים מגיע שיעור האבטלה לכ-20%. שכרה הממוצע של אישה הגיע בשנה שעברה ל-63% משכרו הממוצע של גבר. גברים אמנם עובדים שעות ארוכות יותר מאשר חלק מהנשים, אך אם מחשבים את השכר לפי שעה, נשמר פער משמעותי: שכרה הממוצע של אישה לשעת עבודה עומד על 84% משכרו הממוצע של גבר לשעה.
ואם נדמה למישהו שהחינוך יפתור בעתיד את הבעיה וייצור שוויון בחברה הישראלית, חושף המחקר את הנתון הבא: במהלך השנים 2004-2006 נרשמה ירידה דרמטית בשיעור הזכאים לתעודת בגרות. רק 46% מהנערים בני ה-17 בישראל השיגו בשנה שעברה תעודת בגרות, לעומת 49% בשנת 2004.
"הנתונים מעלים סימני שאלה גדולים סביב המדיניות הממשלתית הנהוגה כיום, הממוקדת כולה בהשגת צמיחה כלכלית גרידא, ועל השאלה אם היא יכולה לקדם את החברה הישראלית ולהשיג לאזרחים חינוך והשכלה, בריאות וביטחון חברתי", כותבים כלכלני אדוה במחקר. "הנתונים מצביעים על כך שישראל זקוקה למדיניות המשלבת צמיחה עם חברה הוגנת. יש לפזר את ההשקעות בין כל חלקי החברה וכל אזורי הארץ ולהעניק כלים, שבשנים האחרונות מרוכזים בידיהם של מעטים, לכלל האזרחים".
