ימים לא קלים עוברים על ערן ליכטנשטיין, תושב רמת-גן, שנאלץ לצפות בכלבתו ננה גוססת באיטיות בביתו, לאחר שלא הקפיד לתת לה את הטיפול המונע נגד תולעת הפארק והיא נדבקה בטפיל. כתוצאה מהמחלה התפתח גידול סרטני סמוך לליבה של הכלבה, ומצבה הבריאותי הכללי הידרדר. הרופאים מעריכים שלא ניתן יהיה לרפאה והיא תורדם בקרוב.
ערן (39) אימץ את ננה בת השש מכלביה באזור השרון בשנת 2003. "ננה היא הכלבה הראשונה שלי וחיפשתי לאמץ כלבה בוגרת ומחונכת", סיפר ליכטנשטיין ל-ynet. "הדייט הראשון בינינו היה כמעט כישלון מהדהד, אפילו במונחים של קשרי ידידות בין בני אנוש להולכים על ארבע".
בתחילה התעלמה ננה לחלוטין מבעליה החדשים, אך כשצירף אותה אליו לנסיעה ראשונה במכוניתו החומות בין השניים נשברו. "ברגע שהתנעתי את המכונית היא הסתכלה אלי, הניחה את ראשה על כתפי וכבשה אותי", הוא נזכר. "מאז היא ואני בלתי נפרדים".
האידיליה התנפצה לרסיסים לפני תשעה חודשים, כשמצבה הבריאותי של ננה החל להידרדר. תחילה החלה ננה להקיא את המזון שאכלה בשעות הבוקר. עם התגברות תופעת ההקאות והירידה במשקל, היא הובאה לבדיקה אצל הווטרינרית המטפלת. "הכלבה קיבלה טיפול מסור בכל השנים, וזכתה לזריקות נגד תולעת הפארק בזמן", סיפרה הווטרינרית ד"ר קלר ברקאי מהוד-השרון. "מסיבה כלשהי, בעליה הזניחו את העניין בחודשים האחרונים ולפני מספר שבועות ננה הגיעה אלי כשהיא רזה, מצב רוחה ירוד, היא מגלה קשיים באכילה ובבליעה".
לאחר סדרת בדיקות מקיפה, גילתה ברקאי כי הכלבה סובלת מתולעת הפארק. לאחר סדרת זריקות אינטנסיבית שהחלה ביוני האחרון, נתגלה כי התולעת והביצים שהשאירה אחריה בגופה של הכלבה נעלמו. מאז הקפיד ערן להגיע עם הכלבה בכל חודש למרפאה בכדי להעניק לכלבה זריקות ומצבה הרפואי החל להשתפר בהדרגה.
לפני כשלושה שבועות, וערן וננה שבו למרפאה. הפעם מצבה היה רע עוד יותר. "היא היתה ממש שלד מהלך וסבלה מתיאבון לקוי, הקאות ובחילות", סיפרה הרופאה. "לאחר צילום המקום גיליתי כי בעקבות תולעת הפארק התפתח אצלה גידול סרטני גדול בתוך בית החזה, ליד בסיס הלב, בנקודה שאינה מאפשרת ניתוח הכלבה".
|
| צילום: ערן ליכטנשטיין עריכה: ארז ארליכמן |
תולעת הפארק הגיעה לישראל בתחילת שנות ה-80 כשמוקד ההתפרצות העיקר שלה היה בפארק הלאומי ברמת-גן ובאזור הספארי. מאז גדלה תפוצתה וכיום היא התפשטה למקומות אחרים בארץ, כשעיקר תחום פעילותה הינו בין חדרה לגדרה. ישנן השערות כי היא נפוצה בכל רחבי הארץ, אך הדיווחים לכך הם מעטים ביותר.
"התולעת ידועה גם בכינוי ספירוצרקה-לופי והיא שייכת למשפחת התולעים העגולות", מסביר הווטרינר ד"ר אבי ליליאן ממרפאת "מגן דוד-ירוק" ברמת גן, ומומחה בבלוג "שאלות חיות"
ב-ynet.
"התולעת מגיעה באמצעות ציפורים הנודדות לישראל ונושאות במעייהן את הטפיל. כשהן עוצרות בישראל ומטילות את הצואה שלהן, הטפיל מוטל גם הוא על האדמה. חיפושיות הזבל אוספות את גושי הצואה ומטילות בתוכן את ביציהן, וכך נושאות עליהן את הטפיל".
כלבים המטיילים בפארקים או בגינות נוהגים לאכול את החיפושיות הנגועות. "הכלבים לא ניזונים מהחיפושית, אלא משחקים איתה ובולעים אותה כאילו היה חטיף קטן", מציין ליליאן. "לאחר שהכלב יבלע את החיפושית, היא תימס בתוך המעיים שלו, והטפילים שעליהן ינדדו באמצעות כלי הדם אל הוושט, שם ייווצרו גידולים קטנים".
אותם גידולים יביאו להיווצרות מחסום בוושט של הכלב, דבר שיגרום לו להפרעות נשימה ולהשתעלויות רבות. "זו הסיבה שקשה מאוד לזהות את התולעת, מאחר שהתסמינים דומים לשיעול המכלאות. כשפותחים את הפה של הכלב לא רואים דבר, וכדי לזהותה יש להשתמש בסיב אופטי כדי לגלות בוודאות את הגידולים - דבר שמצריך הרדמה וגם עולה לא מעט כסף", מסביר ליליאן. יתרה מזאת, "תולעת היא חומר ביולוגי, לכן קשה מאוד לזהותה בצילומי רנטגן, מאחר שהיא נראית כמו ריר", הוא אומר.
מדוע התולעת כה מסוכנת לבריאות הכלב? "הבעיה הגדולה היא שהוושט נמצא סמוך לאבי-העורקים ובמקרים רבים התולעת חודרת דרך הוושט ומחוררת את כלי הדם המרכזי - דבר שגורם למוות מיידי של הכלב", מסביר ליליאן. "לצערי, זה קורה בעיקר אצל כלבים צעירים, שמשחקים בפארק. הם בולעים את החיפושית ולאחר מספר שבועות צונחים ומתים בפתאומיות".
כלבים ששורדים את התולעת, במידה שלא פגעה באבי-העורקים, עשויים לסבול מגידולים סרטניים באזור הוושט ובמקרים רבים, מדובר בגידולים סופניים.
| להקפיד לטייל עם הכלב ברצועה ומחסום (צילום: ארז ארליכמן) |
האם ניתן להציל כלב שנדבק בתולעת? לדברי ליליאן וברקאי, הכל תלוי במועד בו אותרה התולעת ובתחילת הטיפול התרופתי. "חשוב לשים לב לשיעולים או בגירויים של דרכי הנשימה העליונות", מייעץ ליליאן. "הוא יכול להיות דומה לשיעול רגיל של הצטננויות ואם הכלב משתעל בתקופת החורף, לא לזלזל ולקחת אותו לבדיקה אצל הווטרינר.
ברקאי מוסיפה: "אם בעלי הכלבים יקפידו להרים ולנקות את צואת הכלבים, המצב יהיה הרבה יותר טוב וזה עשוי לצמצם את סיכויי ההידבקות של הכלבים בתולעת".
כיצד מטפלים בטפיל? הזריקה הניתנת כיום לכלבים אינה מכילה חיסון אלא תרופה ("דקטומקס" או "איבומק") שנועדה לעזור במניעת תולעת הפארק והורגת את התולעים במידה שהן נמצאות במעי הכלב. יש להקפיד להעניק את התרופה כל שלושה חודשים, ללא קשר לעונות השנה. אין לתת את התרופה באופן עצמאי, אלא ידי וטרינר בלבד. עלות התרופה היא 70 שקלים לכלב קטן, 80 שקלים לכלב בינוני ו-90 שקלים לכלב גדול.
"איך אפשר להיפרד מכלבה כל כך נפלאה?" (צילום: ערן ליכטנשטיין)
על פי הערכתה של ברקאי, לכלבתו של ליכטנשטיין לא נותר זמן רב לחיות. הירידה במצבה הבריאותי התבטא גם בדלקת פרקים, צניחה מדאיגה במשקלה ותפקוד כללי ירוד. ליכטנשטיין מקפיד להגיע עם כלבתו מדי שבוע למרפאתה של ברקאי כדי לעקוב אחר התפתחות הגידול. "ברגע שהגוף כבר לא יוכל לשאת את הגידול, ורגע לפני שכל המערכות יקרסו, אנו נרדים את הכלבה כדי שלא תסבול עוד", היא אומרת.
"מכלבה כל כך חיננית ואנרגטית היא הפכה לשבר כלי. למרות שיש לה רגעים שהיא שמחה, היא מתקשה בהליכה וקשה לראות אותה חסרת אונים. זו מחלה איומה ומלווה בייסורים קשים לכלב ולבעליו", מסכם ליכטנשטיין. "אני יודע שהמוות שלה קרוב ולפחות יש לי זמן להיפרד ממנה, עם כל הקושי שלי לעכל את העובדה שהיא לא תהיה לצידי", הוא אומר. "תטפלו בכלבים שלכם נגד תולעת הפארק. אל תחזרו על הטעות שלי".
