הקלות הבלתי נסבלת של בישול הגורמה לילדים
מלי גרין התארחה אצל שפית, אם לארבעה ילדים שמקיימת סדנאות לבישול גורמה לילדים. הביקור עורר בה חשק גדול להתחיל לבשל לתשעת ילדיה מאכלים נוטפי בריאות ועתירי ויטמינים. אבל אז, כשניסתה ליישם את החוויה הקולינרית אצלה בבית - האוכל נותר על השולחן. גורמה לילדים – תודה, אבל לא תודה
"יש לי כתבה בדיוק בשבילך", אמר העורך בהתלהבות. כשהעורך פונה אליי באמירה שכזאת, כפי שהיה בישיבת המערכת האחרונה, אני יודעת שזה יהיה משהו הקשור לאמהות ולבית. שכן עדיין לא קרה שה"בדיוק בשבילך", יהיה ראיון עם אלוף במילואים בנושא גילויים מדהימים על היקף הנשק הגרעיני של ישראל. "הגיע אלינו סיפור על שפית, אם לארבעה ילדים, שפתחה בביתה סדנאות לבישול גורמה לילדים", סיפר העורך ושירבט מספר טלפון.
כתבה וארוחה בצידה נשמע טעים ולא רק מעניין. לכן יצאתי כבר למחרת בבוקר למשימה, מצוידת במיכלי פלסטיק ריקים (בתקווה שאזכה לצאת משם עם ארוחת צהריים לילדים). הריחות הובילו אותי אל הדלת הנכונה בקומה השלישית.
שמח ובריא במטבח
היא עמדה על המפתן, כולה חיוך זוהר. ארבעה ילדים במספר, זורחים מחופשת החנוכה, עמדו סביבה מביטים בה בציפייה דרוכה. "ברוכה הבאה", היא קידמה את פניי, "בואי היכנסי. לפני שנתחיל עם המחבת והמרחשת, אנחנו מוכרחות להחליף כמה משפטים".
אמהות צריכות ללמד ילדים מהו אוכל אמיתי (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
וכאן נתנה לי הקדמה על כך שאמהות לא יודעות איזה פוטנציאל גלום במטבח, וכי אנחנו מחמיצות את האפשרות ללמד את הילדים אוכל אמיתי מהו. "ואולי במקום לדבר, אדגים לך בשידור חי", היא אמרה.
עמדתי מן הצד וצפיתי בהתפעלות בשפית המיומנת. על המשטח הרחב היא קצצה עלים, טימין ובזיליקום, במהירות ובצורה שרואים רק אצל מקצוענים אמיתיים, הניחה אותם בצד ועברה לבקבוק שמן הזית.
"הנה, קחי לדוגמא מאכל שעולה על שולחן כל בית בישראל - הפסטה. למה להגיש לילד אוכל חסר השראה, כמו מקרוני ברוטב קטשופ או רסק עגבניות? תנו לילדים מרחב הנאה, למדו את בלוטות הטעם שלו להתנסות בטעמים חדשים. אני למשל המצאתי רוטב פסטו ועשבי תיבול מיוחד, גם בריא גם טעים. ואם את משתפת את הילדים בהכנה, הרווחת פעמיים, גם חוויה קולינרית משותפת וגם סדנת יצירה, והערך המוסף הוא כמובן אוכל בריא.
היא הסבירה ועבדה בו זמנית. הילדים שיתפו פעולה בהנאה גדולה: בן השש שטף את הירקות, בת ה-12 עזרה לחתוך את העלים, תוך כדי השגחה צמודה של אמה. ואפילו בן השלוש עמד על הכיסא וערבב בהתלהבות את שמן הזית עם העגבניות שאמו חלטה בעצמה ובת השמונה וחצי קילפה מהקליפה ועזרה לה לאדות עם שום.
"ואו, מדהים!", כל מה שהצלחתי למלמל, וניסיתי לדמיין את עצמי עם שלל העובדים סביבי. המנה הבאה הבטיחה קציצות דגים (אומגה 3, חלבונים ושאר כל טוב מהים) אפויות ברוטב חמצמץ.
האוכל של השכנים טעים יותר
מול השפית שאצלה העניינים פשוט החליקו, הבצל לא נשרף והעשבים נקצצו בדיוק במראה המושלם, זה היה נראה קל כל כך. ואז החלו נקיפות המצפון לייסר אותי: רק אתמול הכנתי פסטה, כמו שהם מזמינים ממני. המסתי בסיר גוש חמאה וחבילת גבינה צהובה, הוספתי קטשופ ("אמא, הרבה!", מתחננת שירה) ובכך הזרקתי כולסטרול מזוקק היישר אל פיהם של ילדיי. מול הפסטה בעשבי תיבול הבנתי כי עליי לבצע שינוי, אבל מהיר.
הנה ימי חורף קרים באו לעולם, מטבע המציאות אנחנו מבלות עם הילדים בבית שעות נוספות, הקץ לשעמום ולחיפוש תעסוקה: בישול גורמה בצוותא הוא הפתרון הנכון.
בזמן שילדיה ישבו מול הצלחות המהבילות ואכלו בהנאה את המנה המוכנה, ידעתי כי את הכתבה הזאת אכתוב לא רק למען העורך והקוראים, אלא בעיקר למעני.
עזבתי את ביתה מוקסמת, ומיהרתי אל עמדת המחשב, הכתבה שנכתבה, אם יורשה לנחתום להעיד על עיסתו, הותירה את הקוראים ובעיקר אותי רעבה. כתבתי אותה חדורה בהתלהבות. כתבתי שם הגיגים כמו "האמרה הידועה גורסת: כי הדרך לליבו של הגבר הוא דרך קיבתו, ואולי הדרך לליבם ולבריאותם של הילדים הוא גם דרך קיבתם?", והפלאתי בתיאורים על חדוות ההכנה ובריאות היצירה.
כל יום דחיתי את השינוי הקולינרי שתכננתי להנהיג בביתי. הייתי חדורת רוח קרב לשנות, אבל לשם כך צריך לקבוע תאריך ביומן. קודם היתה חופשת חנוכה, ולכי תבשלי גורמה בחנוכה, כשהילדים רוצים רק סופגניות נוטפות שמן. רק אתמול מצאתי את עצמי מנסה לשחזר את ההצלחה של השפית אצלי במטבח.
אין כמו האוכל של אמא
ערכתי ביקור קצר בסופר המרוחק כדי לאסוף את כל המצרכים מהמתכונים שלה, ואחר הזעקתי את הילדים למטבח לסדנת גורמה במטבחה של משפחת גרין.
"בואו תעזרו לי! נכין משהו מדהים!", הלהבתי את כולם. הראשונה להתלהב היתה דווקא בת השנה וחצי ששמחה לשבור ביצים על השיש כצעד ראשון בסדנה.
"אמא, איזה ריח מוזר", העווה דודו את פניו.
"נכון, אמא, מה זה הדשא הירוק הזה?", שאלה שירה. כמנחת סדנה הסברתי להם בסבלנות על תכונותיהם המיוחדות של אותם עשבי תיבול, והוספתי שרק במסעדות יקרות משקיעים כך והופכים את האוכל ל"גורמה".
"זה טוב לעיכול", עניתי, ומייד הבנתי שהסדנה כוללת גם שיעור בגוף האדם והכרת מילים חדשות ומושגים חדשים. הרוטב בעבע, הפסטה היתה מוכנה.
החיים לימדו אותי שעדיף לא למהר לפתוח בקבוקי שמפניה, כי כעבור כמה שעות מגלים שזה היה סתם אוסף בועות שנעלם.
הילדים צחקקו ונהנו, הסדנה היתה עבורם שעת הנאה אמיתית ללא ספק, אבל האוכל נותר מיותם. אף אחד לא נגע באוכל בדיוק כמו אז, כשניסיתי להאכיל אותם מאכלי בריאות ישר מן הטבע והם דרשו את הפסטה עם הרבה הרבה קטשופ תעשייתי, ולא עם עגבניות שאנחנו חלטנו ותיבלנו בתשומת לב.
בניתי על הפרטנר שהוא ישמח לאכול את המנה. מתי לאחרונה זכה לארוחת גורמה שכזאת? הוא הביט בחיוך, טעם וסינן: "דווקא טעים, אולי מחר כשנצא למסעדה נזמין פסטה בעשבי תיבול. איפה מרק העוף עם ערימת הירקות הטעימים שאת תמיד מכינה?".
- מלי גרין, בת 34, ילידת ארה"ב, היא סופרת ועיתונאית במשרה מלאה. נשואה פלוס תשעה.
