חדשות בהפרעה
אם תופעת הפדופיליה כבר קיימת, למה יש צורך בתחקיר מלאכותי אודותיה, תחקיר שבסיסו בהתחזות וחוסר תום לב
מי שנקלע בטעות לתחקיר המביש של ערוץ 10 על הפדופילים המבקרים בביתה של ילדה, מצא עצמו בלא פחות מאשר בית בושת חדשותי. כלל לא ברור מי נתן את ההוראה ליצור תחקיר מלאכותי על תופעה שאם היא קיימת, לא ברור מה הצורך לייצר אותה בשידול וביזע. דבר אחד כן ברור: מדובר בתחקיר מגלומני, חסר אתיקה עיתונאית וגרוע מכך: פורנוגרפי לא פחות ממושאי הכתבה עצמם. ככה לא בונים תחקיר.
סדרת התחקירים המדוברת על "תופעת הפדופיליה המזעזעת" מונה לא פחות מ-13 פרקים(!!!), ומתעדת בקפידה כיצד מגיעים אנשים "בוגרים, מבוססים ובעלי משפחות, לדירתה של ילדה בת 13 (תחקירנית סמויה) בכוונה מודעת לבצע בה את זממם", לאחר ששידלו אותה קודם לכן באינטרנט במיני פיתויים שונים ומגוונים.
בסדרת התחקירים המנחה יוצא לפתע מאחורי הקלעים בסגנון תוכניות הריאליטי, ומגלה לאנסים הפוטנציאליים שהילדה היא בעצם תחקירנית, שהם בעצם אנסים פדופילים ושהוא הוא הרשות החושדת, השופטת, המוציאה לאור והמענישה.
היו ימים בהם עיתונאי בעל שליחות אמיתית ולא כזו שהאמצעי, המטרה והאגו עושים בה בערבוביה, היה יושב, אם צריך גם חודשים, בניסיון לעקוב ולהתחקות אחר תופעות. קיימת בעיית פדופיליה? אדרבה, גש עיתונאי חביב, אתר את הקורבנות, עקוב אחר הצ'טים, דבר עם ילדים, ערב את המשטרה, הצטרף לילדה או ילד אמיתיים בניסיון לאמת ולהצליב מידע, וברגע הנכון היכנס וצלם. אולם באופי התחקיר של ערוץ 10, המבוסס כולו על התחזות, כאשר אין שום דרך אמיתית לעקוב אחר השאלה אם הקורבן פיתה או פותה, העוול נעשה ראשית כל לקורבנות הפוטנציאליים האמיתיים - הילדים. עוול נגרם גם לאלו שצולמו וגם לתחקיר עצמו.
מעניין איך היה מגיב מנחה הסדרה אם הערוץ השני היה שולח לפתח הבניין בו שוכנים משרדי ערוץ 10 בגבעתיים בחורה יפיפייה, שהייתה מציעה לו הצעות מגונות, ומאוחר יותר הייתה משדרת את התוצאה בשידור חי. נכון. סביר להניח שהגינותו האישית הייתה עוזרת לו להימנע מכל שיתוף פעולה עם הפיתיון. אולם האם באמת הדבר דומה לתפיסתו "על חם"? האם גם כשהיה מדובר בנקודת תורפה של האיש הוא לא היה משתף פעולה? האם זו חוכמה להציב לפתחו של גנב (פוטנציאלי) חבילת שטרות של מיליון דולר ולצפות שלא ייקח אותה?
מבחינה משפטית ייתכן מאד שמדובר כאן בפלופ גדול. ייתכן מאוד שמספיק שלאחד המתלוננים יהיה די אומץ, ציבורי ואישי, כדי לתבוע את עלבונו. או אז נופתע פעם נוספת מתוצאות התערבותו של בית המשפט.
חשוב לזכור: האשמות, קשות ככל שיהיו, אמורות להיות על פשע שבוצע. לא על כזה שהיה יכול אולי להתבצע. אמנם קיימים כאן עניין הפיתוי, השידול וההגעה לזירה. אולם הם תקפים גם לגבי הערוץ עצמו, בתוספת נכבדה של חוסר תום לב והתחזות. האם מישהו באמת נתן את הדעת על כך במירוץ העיוור אחר הרייטינג וההזדעזעות הציבורית מהתופעה הקשה?
האם מישהו באמת נתן את הדעת על כך שלא כל האמצעים מקדשים את המטרה? בינתיים, היחיד שהשפיע על הנערה / ילדה / תחקירנית לעשות משהו, היה הערוץ עצמו, בעוד מושגים כמו תום לב, תחקיר אמיתי, עריכה ואכפתיות ציבורית (אמיתית) פשטו סופית את הרגל.
לבי לא נוטה לטובת הפדופילים או למי שנטיותיהם כאלו, וכמובן שהתופעה מטרידה וכואבת. אולם דווקא משום כך יש צורך במערכת תחקירים רצינית שתשאל את השאלות הקשות, תביא ראיות אמיתיות ותייצר דיון ציבורי, לא טריבונת עריפת ראשים. גם אם הדבר ידרוש יותר זמן ויותר משאבים. הרייטינג יבוא בהמשך.
דוד ורטהיים, עורך ראשי של פורטל השיווק Allmarketing
לפנייה לכתב/ת 
