מרכז טאוב: גדל האי-שוויון בחלוקת ההכנסות
בשנה האחרונה נמשכה הירידה בהוצאה הממשלתית לתלמיד והירידה במימון הממשלתי של שירותי הבריאות. עוד עולה מהדו"ח כי 45% מהעניים עובדים. פערים גדולים קיימים בין רשויות מקומיות שונות, בעיקר בין יישובים יהודיים ליישובים ערביים
יש צורך לפתח את השירותים החברתיים ולנקוט במדיניות ממוקדת יותר לעזרה למשפחות מצוקה כדי להתמודד עם הנחיתות שלהן בנגישותן לשירותים החברתיים. כך אומר מרכז טאוב בדו"ח השנתי שהוגש היום (ב') לנשיא ולשר הרווחה והשירותים החברתיים.
מהדו"ח, "הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 2007", עולה כי למרות ההצהרות על יעד מרכזי של חיזוק חברתי, הנכללות במסמכים הרשמיים של המדיניות הכלכלית והתקציב, חלה ירידה של ההוצאות החברתיות בשנת 2006 (השנה אחרונה לגביה יש נתונים סופיים), בהמשך למגמה של השנים האחרונות.
הדבר מתבטא, בין היתר, בכך שבשנה האחרונה נמשכה הירידה הרציפה בהוצאה הממשלתית בממוצע לתלמיד; נמשכת הירידה במימון הממשלתי של שירותי הבריאות, הנעשה פחות ופחות שוויוני; וכן - לא חלה התקדמות משמעותית בחלק מהיעדים המרכזיים של מערכת הביטחון הסוציאלי - בממדי העוני חלה ירידה קלה בלבד ואילו האי-שוויון בחלוקת ההכנסות התרחב והפערים הכלכליים גדלו.
חוקרי המרכז מדגישים את המחיר הכלכלי-חברתי הכבד, שגבו הקיצוצים שהושתו על מערכת הביטחון הסוציאלי עד היום. תשלומי העברה, ביחד עם מערכת המסים, נועדו להשפיע על רמת האי-שוויון בהתחלקות ההכנסות במשק. אך בשנים האחרונות תרומתם של המסים ושל תשלומי ההעברה להקטנת האי-שוויון, כפי שבאו לידי ביטוי במדד ג'יני, פחתה: בעוד שבשנת 2001 תרומתם להקטנת אי-השוויון הייתה כ-33%, היא הצטמצמה לכ-26% בין יולי 2005 ל- יוני 2006.
בדומה לכך, גם התרומה להקטנת תחולת העוני פחתה - בשנת 2001 מספר המשפחות העניות לפי ההכנסה הפנויה היה נמוך ב-47% ממספר המשפחות העניות לפי ההכנסה הכלכלית, ואילו ביולי 2005-יוני 2006 - רק ב-39%. התפלגות משקי הבית באוכלוסייה הענייה מעידה, כי קרוב למחצית מהעניים עובדים (45%).
בדו"ח נאמר כי אמנם חלה ירידה באבטלה ל-6.9% באוקטובר 2007, אך זו מורגשת בעיקר אצל האקדמאים, ופחות אצל עובדים ברמות ההשכלה הנמוכות. כך, למרות הירידה בשיעור האבטלה במשק חלה עלייה בעומקה.
פערים גדולים בין רשויות מקומיות
מחברי הדו"ח ציינו, כי השנים האחרונות התאפיינו בגידול של ההוצאה הממשלתית לשירותי הרווחה האישיים, שנובע בעיקר מתוספת ההוצאה לשירותי הסיעוד. גם ההוצאה לאוכלוסיות מיוחדות (אנשים בעלי פיגור ואנשים בעלי נכויות שונות) הוסיפה וגדלה, ובהוצאה לילדים חל גידול מסוים, שיועד בעיקרו לפיתוח ולהרחבה של השירותים הקהילתיים. אולם, למרות הגידול, ההוצאה הממשלתית לשירותים, המיועדים לאוכלוסיות החלשות והפגיעות ביותר בחברה, לא הדביקה את הגידול במספר הנזקקים לשירותים אלו.
ממצאי הדו"ח מצביעים על פערים גדולים בין רשויות מקומיות שונות, הבולטים במיוחד בין יישובים יהודיים ליישובים ערביים, וזאת למרות שביישובי הערבים יש צורך רב יותר לשירותי רווחה.
ההוצאה הכוללת לרווחה לנפש ביישובים היהודים הייתה גבוהה בכ-50% מההוצאה ביישובים הערביים (בשנים 2005-2000) וההוצאה הממשלתית בכ-54%. גם ההוצאה המקומית הממוצעת לנפש בשנים אלו ביישובים היהודיים הייתה גבוהה בכ-40% לעומת ההוצאה המקומית ביישובי הערבים.
לפנייה לכתב/ת 
