לעומת משחקי התפקידים מרובי המשתתפים (MMORPG) שמתפתחים מיום ליום, משחקי התפקידים לשחקן יחיד שוקטים על שמריהם כבר כמה שנים. לאן נעלמו הימים שבהם Baldur's Gate, Neverwinter Nights ו-Diablo קבעו רף חדש של הנאה והתלהבות?
ברכותינו לאוהבי הז'אנר- תם השעמום! הרשו לנו להציג את The Witcher, משחק התפקידים הטוב והכייפי ביותר ששיחקנו זה שנים. עם מערכת קרב מרהיבה שמשלבת את הטוב מכל קודמיו, קסמים מגניבים, עלילה מפותלת ומרתקת ופיתוח הדמות הטוב ביותר שראינו במשחק מחשב, זהו משחק
| כרטיס ביקור |
|
| The Witcher |
|
ז'אנר: תפקידים. פיתוח: Bioware, CD Projekt. פלטפורמה: PC. תאריך שחרור בעולם: אוקטובר 2007. תאריך שחרור בארץ: אוקטובר 2007. |
|
|
|
|
גראלט מריוויה, צייד המפלצות, ה-Witcher, עמד על אדן החלון וצפה אל הרחבה שלמטה. הסטריגה המפלצתית בדיוק סיימה ארוחה דשנה מקרביו של המכשף שהטיל עליה את הקללה, והגיע הזמן לפעול. הוא רוקן בלגימה שיקוי עיני חתול, כך שהאפלה לא תוכל להסתיר ממנו דבר, ומיד אחריו ירד לגרונו שיקוי הסנונית, כדי לעזור לגופו לעמוד בלחצי הקרב.
הוא זינק, הסתובב באוויר ונחת בדממה מוחלטת מאחורי המפלצת. חרב הכסף, זו המיועדת למפלצות, נשלפה בלחישה מנדנה. הצליל חשף את מיקומו של גראלט למפלצת, ובפחות ממצמוץ אחד היא הסתובבה ותקפה עם טפרים מושחזים. גראלט והמפלצת רקדו הלוך ושוב, משמידים אזורים נרחבים בכפר הנטוש, עד שגראלט זינק למרתף ונעל עצמו בארון אבן, בו הוא שרד עד שהשמש זרחה, וקללת הסטריגה הוסרה.
גראלט, דמות השחקן ב-The Witcher, הוא מוטנט מסתורי שאיבד את זכרונו ומתעורר בתחילת המשחק בקייר מורהאן, מבצרם של ציידי המפלצות, ה-Witchers. רצף מהיר של משימות ואירועים מיוחדים מוביל את גראלט מריוויה לעבר גורלו, ולהכרעת גורל הממלכה כולה. כן, אנחנו יודעים שזה נשמע כמו עלילה של סרט פנטזיה עתיר תקציב, אך מדובר למעשה בעלילת משחק ה-RPG המוצלח ביותר ששיחקנו בו בשנים האחרונות.
משחקי תפקידים? מה? זה לא הז'אנר הישן הזה, עם הטקסט ומערכת המשחקיות הלא נוחה? אז זהו, ש-The Witcher לוקח את הנוסחה המוכרת של משחקי תפקידים למחשב, ומתבל אותה בלא מעט שיפורים כדי להפוך את המשחק למהנה, זורם ומוצלח במיוחד. מדובר, למעשה, בהכלאה מוצלחת בין משחקי תפקידים כבדים כמו Baldur's Gate או Neverwinter Nights ומשחקי פעולה-תפקידים קלילים יותר כמו Diablo.
זה אומר, בעצם, שכדי ליהנות מהסיפור המורכב ומערכת פיתוח הדמויות המצויינת, לא תצטרכו להסתבך על מליוני לחיצות עכבר (למרות שהמשחק מציג
|
 |
The Witcher |
 |
|
גם מערכת שליטה כזאת, "מסורתית" יותר). אם תרצו תוכלו, בדיוק כמוני, לשלוט במשחק עם מקלדת ועכבר, אז המשחק יזכיר משחק פעולה מגוף-שלישי, עם אפשרויות להתקיף, להתחמק ולהסתער על אוייבים.
אמרנו משחק פעולה מגוף שלישי? זה לא כל כך רחוק מהאמת. מערכת הלחימה של המשחק כל כך מגוונת, וכוללת חרבות, קסמים ועשרות כישורים מיוחדים ומגניבים במיוחד שיעזרו לכם לעבור את הקרבות הרבים במשחק במקסימום הנאה וכיף.
כדי להלחם באוייבים, גראלט משתמש בשתי חרבות, אחת מכסף שמיועדת למפלצות, ואחת מפלדה שמיועדת לבני אדם שסרחו. לכל חרב שלושה סגנונות לוחמה: חזק, מהיר וקבוצתי. כדי לגרום לנזק המירבי תצטרכו לאבחן את האויב ולבחור את סגנון הקרב והחרב הנכונים.
כאילו שזה לא מספיק, מערכת הלחימה תדרוש מכם להכות באויבים בתזמונים מדוייקים כדי להנחית מכות עוצמתיות במיוחד (מה שהכרחי כדי להביס את המפלצות החזרות במשחק), וכמובן להשתמש במערכת הקסמים, שתאפשר לכם להפחיד, לדחוף, להבעיר או סתם להכאיב לאויבים, כמו גם להגן על עצמכם. למרבה ההפתעה, מערכת הקסמים לא מוגבלת לקרבות בלבד, ושימושית מאוד גם בנקודות לא צפויות במשחק.
הקרבות הכייפים הם רק חלק אחד מ-The Witcher, אך לצערנו מערכת קרב מוצלחת היא לא ערובה למשחק תפקידים מוצלח. למרבה השמחה, The Witcher מצטיין גם באזורים אחרים. כבר מתחילת המשחק, כשהסתובבנו בפאתי העיר ויזימה, גילינו שעולם העולם הוא אמיתי וחי בצורה יוצאת דופן.
בניגוד לחוויות מפוקפקות במשחקי RPG אחרים, גילינו דמויות שלא רק עומדות מסביב כמו טמבלים ומחכות שדמות השחקן תעשה להם את היום עם איזו שיחה, אלא דמויות אמינות שהולכות לעבודה ביום, חוזרות הביתה בערב (או להפך), ולא תמיד מתאים להן לדבר איתך.
כשתמצאו דמויות שכן ישמחו לדבר איתכם, תגלו מערכת דיאלוג מורכבת ורחבה, שתיתן לבחירות הטקסט שלכם משמעות אמיתית: בחירות שתעשו בפרקים הראשונים יחזרו לרדוף אחריכם אפילו בפרק החמישי של המשחק. למשל: בפרק הראשון של המשחק בחרנו לתמוך במכשפה ולחשוף את השחיתות של הכפריים ביניהם היא חיה. המכשפה, ש"התחילה חיים חדשים" בכפר אחר, חזרה בהמשך המשחק, אחרי שהספקנו לשכוח שאי פעם פגשתי בה, והעניקה לנו עזרה קסומה - שלא היינו מקבלים לולא עזרנו לה בפרק הראשון.
צד חזק נוסף במשחק הוא מערכת פיתוח הדמויות המאוד מוצלחת שבו. כצפוי במשחקים מסוג זה, לאחר שתחסלו כמות מסויימת של מפלצות תקבלו מספיק נקודות נסיון כדי לעלות רמה. את השדרוג עצמו, לעומת זאת, לא תוכלו לעשות באופן מיידי. קודם תצטרכו לסיים לחסל את המפלצות ולהגיע לאיזור בטוח - מה שבדרך כלל יצריך אתכם להתכונן טוב יותר לפני שיוצאים לקרבות ארוכים.
כשסוף סוף תגיעו לאיזור בטוח, נניח מול האש, תוכלו סוף סוף לשדרג את הדמות ולהוסיף לה "כשרונות". הכשרונות מגיעים בשלושה סוגים: ארד (רמות 0-15), כסף (15-30) וזהב (30 ומעלה). את הכשרונות תחלקו לפי ראות עיניכם לעצי כשרונות מסועפים, חלקם קשורים לתכונה (כוח, זריזות, חכמה או סיבולת) וחלקם לסגנונות הקרב ולקסמים השונים.
בצורה מפתיעה, עשרות הסגנונות והכשרונות מגוונים ומשפיעים בצורה שונה על המשחק. כל כשרון ישנה וישפר את צורת הלחימה של גראלט, וכשתגיעו לדמות מפותחת מספיק תקבלו אפשרויות קרב רבות שנראים נהדר והופכים את הקרבות למהנים אפילו יותר. בנוסף, השקעה בתכונות מסויימות, כמו חכמה, תוכל לפתוח יכולות חדשות לחלוטין, שיאפשרו לכם, בין השאר, לרקוח שיקויים שונים ומשונים.
גם עלילת המשחק לא מאכזבת, ויכולה להתחלק לשלוש קטגוריות עיקריות - הסיפור של ממלכת ויזימה, בו גראלט יתערב יותר ככל ככל שתתקדמו במשחק, סיפורו של גראלט, הלוחם שאיבד את זכרונו ונאבק לייצב את זהותו ולהזכר בעברו על רקע העולם המשתנה, ולבסוף סיפוריהן של הדמויות שיערבו את גראלט בבעיותיהן האישיות - ובעברית צחה, דמויות המשנה, שיספקו לכם משימות צדדיות.
המשימות הצדדיות, החשובות פחות מ"משימות הסיפור" המרכזיות, נאספות בשיחות עם הדמויות הממוחשבות ברחבי העולם, וקשה לדעת איזו דמות מעשרות הדמויות שתפגשו בכל אזור תתן לכם משימה. המשימות הנפוצות ביותר הן העברת חפצים לדמויות אחרות, קטילת מפלצות מסוג מסוים או ניקוי איזור מכל המפלצות. עם זאת, אפשר למצוא המון משימות מיוחדות ומרעננות: לדוגמה, משימה אחת בפרק הרביעי של המשחק דורשת לעזור לזוג צעיר להתכונן לחתונתם, ולחשוף רשת מקומית של קנאה שנגמרת ברצח וטרגדיה.
משימות המשנה מגוונות ורבות. כל כך רבות, למעשה, עד שגם אחרי 50 שעות משחק קדחתני אנחנו בטוחים שפספסתי לא מעט כאלה, פשוט כי יש המון דמויות משנה ברחבי העולם. הכמות של המשימות עצומה, מה שכמובן תורם לאורך חיים מפלצתי במיוחד.
- עוד ב-Vgames: קהילת Neverwinter Nights
אם לא יספיקו לכם 40 השעות שהמשחק מספק ברמה הקשה ביותר, תוכלו להתענג על מספר משחקונים שיעשירו את החוויה עוד יותר. בתחילת המשחק תתוודעו ל"פוקר קוביות", משחק הימורים גמדי הנפוץ בממלכת ויזימה. מי שמעדיף אקשן על משחקי מזל, יוכל להנות מזירות אגרוף הפזורות ברחבי עולם המשחק, אשר יכריחו את גראלט להלחם בלי חרב, רק באגרופים, עד שיגיע לעימות מול הלוחם החזק בעולם.
במשחק יש גם סוג מיוחד של הישגים... מיניים. ב-The Witcher מככבות לא מעט נשים בודדות - הנסיכה, מכשפה ידידותית, קוסמת רבת עוצמה ואינטרסנטית, לוחמת במסדר האבירים, או סתם כובסת צעירה. רבות מהן אפשר לפתות במתנות או במשפטים הנכונים בשיחה, וכשגראלט מצליח להכניס מישהי למיטה, יופיע ביומן המסע איור אירוטי של השותפה לשעשועים.
כל זאת כמובן בלי לרמוז לרגע שיש סיכוי שישעמם לכם במשחק. העלילה של המשחק נהדרת וכתובה באופן מופתי. הכתיבה האיכותית של עלילת המשחק מתגלה במלוא הדרה בפרקים האחרונים, בהם המון משימות צדדיות ושוליות מהפרקים הראשונים מוארות לפתע באור אחר, הגורמות להבין כי למעשיכם להשפעה מכריעה על ההסטוריה של עולם המשחק ושל ממלכת ויזימה.
כמה כואב להסתכל על משחק כל כך כל כך טוב ולהתבאס מהפרטים הקטנים. הבעיה הגדולה ביותר של The Witcher, בפער גדול, היא זמני הטעינה המחרידים שלו. בין אזור לאזור, בין אזור לבית, בין בית לאזור. בכל מקום יש מסכי טעינה ובכל מקום הם לוקחים כמה שניות, בין שתיים שלוש שניות במקרה הטוב לעשר או חמש עשרה שניות במקרה הרע. בהתחשב בכך שמשימה בודדת יכולה לדרוש מעבר בין עשרה אזורים - אתם מבינים את הקושי.
| השורה התחתונה |
|
| ציונים |
|
משחקיות: ה-RPG הכי כיפי למשחק שפגשתי. נקודה. ציון 10.
גרפיקה: דור קודם, אבל מוצלח מאוד- סביבות אמינות, עיצוב אומנותי מדהים. ציון 9.
סאונד ופסקול: מוסיקת רקע מתאימה, דיבוב ואפקטים בינוניים. ציון 6.
טכני: זמני טעינה שגורמים לשחקן לרצות להפסיק, באגים קטנים בפינות. ציון 5.
אורך חיים: אורך מרשים- ברמה הבינונית כ-40 שעות משחק ולא משעמם! ציון 10.
ריבוי מישתתפים: אין, אבל לא חסר. ציון 1. ציון סופי: 90. |
|
|
|
|
בכלל, הפן הטכני של המשחק לא מספיק מלוטש. הדיבוב סביר, אבל לא אמין במיוחד וחסר רגש קצת, תנועות הדמויות לא מספיק טבעיות (זה מה שקורה כשאין תקציב ענק לתפיסת תנועה), ופזורות במשחק כמה בעיות טכניות מעצבנות, בעיקר כאלה שקשורות לנעילה על אויבים ובחירת סגנון לוחמה. אחרי כמה שעות לומדים לעקוף אותן, אבל הן עדיין מפריעות לחוויה.
בין כתיבת הביקורת ועלייתה לאתר יצא טלאי 1.2 למשחק, טלאי שמקצר בכ-30% את זמני הטעינה, אך גם איתו הם תכופים וארוכים מדי לטעמנו. כשבדקנו את הביצועים של הטלאי שיחקנו בשליטה עילית עם העכבר, בניגוד ל-OTS בזמן כתיבת הביקורת, והשליטה מגניבה ושונה לגמרי מה-OTS, דאבל קליקים עם העכבר יוצרים התחמקויות וזינוקים, והמצלמה עוקבת ביעילות סבירה.
The Witcher הוא הדבר הכי טוב שקרה לשחקני תפקידים ממוחשבים השנה, ואולי בשנים האחרונות בכלל. עם פיתוח דמות חדשני ומגניב במיוחד, מערכת קרב כיפית, ממכרת ואסתטית, עלילה מורכבת ומעניינת ועיצוב אומנותי מרהיב. מומלץ בחום לחובבי הז'אנר.
- הטוב: גרפיקה ועיצוב אומנותי מרשימים, מערכת קרב נהדרת, פיתוח דמות חדשני, מגוון ומעניין, עלילה מורכבת ואיכותית, משימות מגוונות.
- הרע: מסכי הטעינה, מסכי הטעינה, מסכי הטעינה (כן, גם אחרי שתגידו את זה שלוש פעמים הם לא יגמרו), כמה באגים ותקלות קוסמטיות.
- והממלכה: תחליטו אתם מה יקרה איתה, ב-Witcher אפשר.
