מי אמר דם על הידיים?

"ממשלת ישראל החליטה כאות מחווה ורצון טוב לחיזוק השלום, הסובלנות, ההומניזם ואהבת האדם לשחרר מכלאם בני אנוש חפים מפשע, שעקב ילדותם העשוקה ומציאות הכיבוש, עלו גופיפים זעירים בצידי גפיהם העליונות". מה בין ישיבת הממשלה לפרשת השבוע?

אבי רט פורסם: 27.12.07, 10:26

ראש-הממשלה: חברי הממשלה, ביקשתי לקיים דיון דחוף בשאלת המחוות. כבר חלפו יומיים מאז עשינו את המחווה האחרונה לעמיתינו. אני בהחלט סבור שאם לא נזדרז לבצע מחוות נוספות יתקשה על הפלגים המתונים לשכנע את עמם בצורך בדו קיום בשלום. אבקש להכין לי את רשימת המשוחררים הבאה.

ניצב א: אדוני ראש הממשלה. הרשימה הבאה כבר כוללת ממש מחבלים עם דם על הידיים.

ראש-הממשלה: אני רוצה אחת ולתמיד להבהיר את הסוגיה הזו של דם על הידיים. הפזמון החוזר הזה של 'דם על הידיים' כבר מתחיל להימאס עליי. כולו דמגוגיה וצביעות. אני רוצה להבהיר ולשאול. ההגדרה המדויקת במילון אבן שושן ל'דם' היא "נוזל אדום המכיל גופיפים זעירים והזורם בורידים ובעורקים בגוף האדם ובעלי חיים רבים. הדם מספק חמצן וחומרי מזון אחרים לתאי הרקמות ומוציא מהם את חומרי הפסולת הנוצרים בתוכם". ואני שואל אתכם חבריי לשולחן - האם ראיתם במו עיניכם את הגופיפים הזעירים על הידיים של המחבלים? זאת ועוד, אני גם בדקתי במילון – מה זה בדיוק 'יד'. ולהווי ידוע כי ההגדרה מדויקת מאד מחד, אך בהחלט משאירה מקום ומרחב לפרשנות מאידך. 'יד' לפי המילון היא "כל אחד משני הגפיים העליונים של האדם". ואני שואל - מה זה בדיוק עליונים ? עליונים ביחס למה? מה זו ההתנשאות הזו? זאת ועוד. אתם מרבים לקרוא תגר נגדי עם הסיסמא הדמגוגית הזו: 'דם על הידיים'. ואני שואל- מה זה 'על'? ואם זה בצידי הידיים ? ואם הדם הוא בשיפולי האצבעות? ואם הדם ניגר אל מעבר למרפק?

ניצב ב': אדוני ראש הממשלה. אנחנו נתקשה להתייצב מול הציבור להסביר לו מבחינה מוסרית ומשפטית כיצד אנו משחררים לחופשי רוצחים, שאפילו לא הביעו חרטה!

ראש-הממשלה: תמהני עליכם חבריי השרים על חוסר הבנתכם הבסיסית בעברית וממילא במוסר. שהרי 'חרטה' בעברית פירושה "נוחם על מעשה.חזרה מדעה קודמת. רגש הצטערות על מעשה שנעשה או החלטה שהוחלטה". חברים- מדובר פה על רגש. וכי כיצד נוכל לתבוע מלוחמי חירות רגש? מה זו ההתנשאות הזו שלנו לבוא ולדרוש חזרה מדעה קודמת. וכי אדונים אנו על הדעות לדעת מה הדעה הקודמת ומה תהיה הדעה הבאה? וכי נביאים אנו לדעת מתי יצוץ רגש ההצטערות ומתי ידעך? ומה זה בכלל 'נתקשה'? ומי זה בכלל ה'ציבור'? אוסף מורים עקשנים? קומץ פרופסורים תאבי בצע? סטודנטים מושבתים? וכי הם יקבעו לי מהו 'דם' ומהם 'ידיים', מה זה 'על הידיים' ומה זה 'מתחת לידיים'?

ניצב ג': עם כל הכבוד אדוני. במסגרת תרבות שלטון אליה התחייבנו, אתה הבטחת שלא תוציא לחופשי רוצחים נאלחים .

ראש-הממשלה: נו באמת חברים יקרים. צר לי על שאין דקדוקי ועומקי שפתנו העברית נהירים לכם כל צורככם. וכי אין הגדרתה של הבטחה מבחינה לשונית "התחייבות בעל פה על דבר מה. ביטחון. ידיעה ודאית". ואני שואל אתכם - וכי משהו בכלל ודאי פה? וכי יש ודאות שיהיה ביטחון או האם יש ביטחון שתהיה ודאות? לי אין שום כוונה לחזור בי מכל מילה שאמרתי, ואין לי שום אמירה לגבי מה שהתכוונתי. אבקש להביא לי את הרשימה.

ניצב ד': אדוני. כיצד נוכל להישיר מבט אל תוך עיניהן של המשפחות השכולות שיקיריהן נרצחו בידי אותם רוצחים?

ראש-הממשלה: עמיתיי. מהו מבט בכלל? הלא מבט הוא "ראיה,העפת עיניים על פני דבר מה. סקירת עין". אם כן - מה יש להישיר פה ? מה עקום פה שצריך ליישר? הרי כתוב בפירוש 'העפת עינים'. אם כן אין מלהעיף עיניים מהגופיפים הזעירים שאתם מתעקשים לקרוא להם דם, ושנמצאים לא בהכרח על הידיים, אלא פעמים רבות תחת, ליד, בצידי, בשיפולי, בזויות ובקפלי מה שהם בעצם חלק משני הגפיים העליונים שאתם משום מתעקשים לקרוא להם ידיים.

חברים. הישיבה הסתיימה. להלן נוסח ההודעה לעיתונות: "ממשלת ישראל החליטה כאות מחווה ורצון טוב לחיזוק השלום, הסובלנות, ההומניזם ואהבת האדם לשחרר מכלאם בני אנוש חפים מפשע, שעקב ילדותם העשוקה ומציאות הכיבוש, עלו גופיפים זעירים בצידי גפיהם העליונות. ממשלת ישראל מעיפה עיניים לעבר משפחות הנרצחים ומזכירה להם שאלמלי הכיבוש, לא היו הגופיפים הזעירים מוליכי החמצן, ניתזים מתאי הרקמות אל צידי גפיהם של עשוקי הילדות."