נחום תקום לעשות רייטינג!

ערוץ 2 זימן לנו בשבוע שחלף מהדורת חדשות שחייבת להילמד בכל תוכנית תקשורת: ביום בו נרצחה בנזיר בוטו, מנהיגת האופוזיציה בפקיסטן, נפתחה המהדורה בקטע מראיון עם האסיר נחום מנבר, ראיון בעייתי מבחינה אתית וגם בלתי חשוב. אף ביטול השעייתה של שולה זקן, יד ימינו של ראש הממשלה, התמקם בראש המהדורה. הרצח הפוליטי בפקיסטן נדחק למקום השלישי במהדורת החדשות. הרי לא מדובר במעידה מקצועית גרידא. סביר יותר שסדר העניינים במהדורה חושף את שיקולי המערכת.

שיקול אחד הוא שחדשות חוץ יהיו תמיד בעדיפות שנייה על פני חדשות פנים או מה שנוגע לישראל ו/או ליהודים בכלל. ואמנם, הרצח הפוליטי של בנזיר בוטו הינו אירוע עולמי ומטלטל אך לא נוגע לנו במישרין. מה לנו לאירוע בו גויים ובני ישמעאל מרצחים אלה את אלה? הערך החדשותי עולה כשמתגלה פן ישראלי, למשל שהנרצחת התיידדה עם שגריר ישראל באו"ם, דן גילרמן, או הבטיחה לנשיא המדינה, שמעון פרס, לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל. כך מתגלה התפיסה האתנוצנטרית והפרובינציאלית משהו, השולטת במערכות חדשות אחדות.

להגנתם יטענו עורכים מיומנים שהציבור איננו מתעניין במיוחד בחדשות חוץ. אלא שהטיעון כמוהו כמשל הביצה והתרנגולת: לא ברור אם עורכי החדשות משקפים או מעצבים את טווח ההתעניינות של קוראיהם וצופיהם.

עובדה אחת נחרצת ואינה שנויה במחלוקת: למעט ערוץ 1, ערוצי השידור מקדישים מעט זמן ומקום לחדשות חוץ, וגם כאשר הם עושים זאת, כמו סדר עולמי בערוץ 2, הם מטפלים לרוב בזוטות שמקשטות כמס שפתיים עמודים ומהדורות החדשות, כמו החברה החדשה של נשיא צרפת, הקרחונים הנמסים בקוטב או האיש הגבוה בעולם. בדרך זו, מוסיפים ומחזקים אמצעי התקשורת את ההתכנסות הפנימית בתוך הקונכייה הישראלית, ומטפחים אגוצנטריות לאומית. כלומר את התפיסה שישראל הינה מרכז העולם וכל היתר שולי וזניח.

אלא שיותר מכל, משפיע השיקול השני, המסחרי, והוא גם שמאפיל על כל שיקול מקצועי. לא יהיה נועז לשער שהמהדורה נפתחה בקטע מראיון עם נחום מנבר כדי לקדם את הצפייה ביומן הערוץ ביום המחרת. הרי סיפורי מרגלים תמיד מציתים דמיון ובתנאים מסוימים גם מרשם לרייטינג. הפרומו במהדורת החדשות חייב להכשיר את הקרקע ולהוכיח שהמדובר בראיון עסיסי עם מרגל חשוב ולא סתם "אטרייה קרה". ואמנם, שידורי פרומו גלויים כפריט חדשותי היו למכה וגם לחזון נפרץ.

שעה שהזכיינים מפעילים טרור משפטי על הרגולטור ומאיימים עליו בעתירות לבג"ץ שמסיחות את הדעת, הם נוטלים לעצמם דרור ומשדרים פרומואים גלויים ומוסווים, כתוכן שיווקי וכחדשות, ככל העולה על רוחם.

אילו היו משקיעים הזכיינים עשירית מעלויות שכר משפטנים או הפקת תשדירי פרומו, כי אז לוחות המשדרים היו נראים אחרת. מהדורות החדשות ספוגות כיום ידיעות ופרטים ואינסרטים על משדרים עתידיים וכעת גם ברור שהם משודרים על חשבון מידע בעל ערך חדשותי. באקלים של תחרות מטורפת על כל עשירית נקודה ברייטינג, מכפיפים את זכות הציבור לדעת לזכות הזכיין להרוויח. כי התספורת החדשה של נינט היא טעם החיים של הזכיין! ומי שחולק על כך – שישתה מים ולא קולה!