"שוב הסילבסטר הזה, ושוב אני לבד"
ג'ניפר הסבירה לי שבניו יורק, אם גבר מצלצל למישהי פחות משבוע מהיום שנפגש איתה, זה משדר שהוא מיואש ומתלהב מדי ואסור להיפגש איתו שוב. ואם הוא מצלצל בזמן אבל מציע להיפגש ביום-יומיים הקרובים, זה אומר שהוא חושב שהיא יושבת בבית ומחכה רק לו וזה מראה על זלזול, לכן גם איתו אסור לצאת
בשל חיבתי הידועה להטרדת זרים, נחפזתי להגן על הפעילות. "מה קרה לך. כיף. פוגשים אנשים חדשים. ואת עוד אשה. משלמים עלייך בכל מקום. מה רע?".
"אתה לא מבין", אמרה ג'ניפר, "אני לא מותשת נפשית, או לא רק. אני גמורה פיזית. בוא אני אספר לך איך נראו השבועיים האחרונים שלי: ביום ראשון שעבר יצאתי עם ג'ק, שעובד בנדל"ן ואוהב גלישת גלים. ביום שני עם דיוויד, שעובד בפיתוח עסקי וחלום חייו לעלות לארץ. ביום ג' זה היה מייקל, קרח גבוה וחכם אבל לא בשל מתחום העיתונות. ביום רביעי זה היה לואיס, שהוא לא יהודי אבל אני מנסה להיות גמישה אז נפגשתי איתו והיה חביב אבל אין לזה עתיד כי הוא לא יהודי. ביום חמישי יצאתי עם רון, שהוא דווקא מאוד יהודי אבל מאוד נמוך אז אין לזה עתיד (העלמה 1.78 מטר יחפה, ועדיף שתנעל נעליים, בהתחשב בסירות האלה שיש לה בתור כפות רגליים). ביום שישי היה אמיר, הישראלי שהזמין אותי להיפגש עם חברים שלו כי הוא פוחד להיות איתי לבד כי זה מחייב, אבל אז הלכנו אליו לדירה. בשבת צלצל ג'ק להגיד שהיה כיף ומה אני עושה בשישי הבא, ואתה מאמין לי שלא היה קל לזכור מי הוא?"
הייתי המום. "יו, את ממש נפקנית איסלנדית", אמרתי לה, "מה זה הדבר הזה?"
"אני?", היא הביטה בי במבט פגוע, "אני שוכבת רק עם שניים מהם, ואף אחד מהם אפילו לא רמז שהוא רוצה בלעדיות. מה לדעתך הם עושים? יושבים בבית ומחכים לי?"
"רגע", השתנקתי, "אם תצאי היום לפאב ותראי אחד מאלה ששכבו איתך עם מישהי אחרת, לא תכעסי? ואת אפילו שוקלת לצאת עם המעוות שצלצל אלייך רק שבוע אחרי הדייט ועוד קבע איתך לחמישה ימים יותר מאוחר?"
"ברור שאני אתבאס אם אראה אותו בפאב ממשש אחרות, אבל אני לא אגיד מילה, כי לא היתה לנו שיחה על בלעדיות, ואם הייתי יוזמת כזו שיחה הוא היה נמלט. ולגבי השני: בניו יורק, אם גבר מצלצל למישהי פחות משבוע מהיום שנפגש איתה פעם קודמת, זה משדר שהוא מיואש ומתלהב מדי ואסור להיפגש איתו שוב. ואם הוא מצלצל בזמן הנכון אבל מציע להיפגש ביום יומיים הקרובים זה אומר שהוא חושב שאני יושבת בבית ומחכה רק לו. זה מראה על זלזול בי, וגם איתו אסור לצאת יותר".
"גן עדן", זעקתי.
"גיהנום", זעקה אשתי.
"ומה את עושה אם מישהו מוצא חן בעינייך? הרי לוקח חודש עד הדייט השלישי".
"לא התחלתי את השיחה הזו באמירה שבא לי למות?" הזכירה ג'ניפר.
אפילו בסטנדרטים ישראלים תמיד הייתי פודל
את עשרת הימים הבאים ביליתי בלקלל את עצמי על זה שהגעתי לניו יורק נשוי. אבל אחר כך נאלצתי להודות: לא הייתי עומד בזה. אפילו בסטנדרטים ישראלים תמיד הייתי פודל. אם הייתי מתלהב ממישהי, עוד בדייט הייתי מכריז על כך. זה עלה לי בשלל דחיות. אבל מה הכיף אם אתה לא יכול לחלוק את ההתלהבות עם האדם החדש החביב עליך, בעיקר כשזה בזכותו?
מעבר לזה, אם אני מתלהב נורא ממישהי, לחכות ולא לצלצל או לפגוש אותה במשך שבוע? זה כל כך לא אני. בקיצור, יפה על הנייר, מטריח במציאות. פתאום מה זה שמחתי שאני כבר לא בשוק הבשר (למרות שבשר, בעיקר טרי, זה יאמי).
ג'ניפר בילתה את הסילבסטר ההוא בנשיקות עם ידידים וידידות. כמה חודשים אחר כך היא פגשה במסיבה בחור גבוה, יפה ונאיבי, שרק נחת בעיר ועוד לא הכיר את החוקים. הוא צלצל אליה כל יום, נתן לה ידיים והסתכל עליה בעיניים מעריצות. האינסטינקט הניו יורקי החייתי אמר לה לזרוק אותו, אבל היא החליטה שיש חוקים אחרים לבעלי דרכון זר והמשיכה לצאת איתו.
היום הם נשואים. היא בהריון. זוג יפה הם. אני בטוח שאחת לכמה זמן היא חושבת בגעגוע על איזה גבר מנוכר ומסתורי שמעולם לא התמסר לגמרי. כולנו כך. אבל בחשבון הכולל זה פשוט שווה.
במקום לכעוס היא ליקקה את ידיה הרטובות
ואני, בכל פעם שמתקרב סילבסטר דווקא נזכר בשרון. פגשתי אותה במסיבת סילבסטר שאליה הגעתי רווק ועגמומי. בחצות נישקתי שלוש ידידות ובא לי למות. אבל שלושת-רבעי שעה אחר כך, בעודי רוקד בחן הרוזנשטייני הידוע שירשתי מאבי הקלוץ ("טקט" ו"חינניות" הן לא מילים בגרמנית), נתקעתי באיש חף מפשע, ידי עפה אחורה, וכיסיתי בחורה מתוקה בג'ין אנד טוניק. במקום לכעוס היא ליקקה את ידיה הרטובות ואמרה: "טעים. תכין לי גם". הבאתי לה כוס, ולא ברור מאיפה יצא לי המשפט הזה, אבל אמרתי לה: "איזו באסה שלא פגשתי אותך לפני שעה. היינו מתנשקים, וכל השנה היתה נראית אחרת". היא אמרה: "עוד לא מאוחר" ונתנה לי נשיקה צרפתית וארוכה.
אחר כך הלכנו אליה הביתה. היא עשתה פיפי בשיחים של בית ברחוב סוטין, ואני הייתי מאוהב. שכבנו בהתלהבות, ובארבע בבוקר, כשעמדתי לצאת מביתה, היא פתאום אמרה: "אל תתאהב בי. אני לא מסוגלת להתאהב. אני בדיוק מגלה את עצמי עכשיו. אני bad news".
למחרת היא באה אלי. שכבנו שוב, והיא שאלה אם היא יכולה להישאר לישון. תמיד אני אומר כן, אבל זה נראה לי ממש מוזר, אז אמרתי: "האמת? לא".
היא זעמה. "לזיין כן אבל לישון לא? איזה חרא אתה".
"תשמעי", אמרתי, "אולי זו אסטרטגיה אצלך להגיד שאת לא מסוגלת ליחסים כדי שגברים יחשבו שיש פה אתגר וירצו אותך יותר. אבל אני בן אדם שמאמין לזולת, ואם הזולת אומר לי שלא כדאי, אני מאמין. ואם לא ייצא ממך כלום, למה שתשני פה?".
היא בכתה, טענה שאני צודק, והלכה.
פגשתי אותה אחרי כמה שנים בשדה התעופה. היא לא זיהתה אותי, או לפחות כך טענה. היא נשואה לבחור שפגשה באיזה ארגון בו התנדבו ביחד. הם נוסעים הרבה על אופניים ונראים זוג מאוד חיובי. מעניין אם היא עושה לידו פיפי בדלת פתוחה. או בגינה שלהם.
תשתדלו להתנשק לפני 12:44. זה מביא מזל.
גלויה אלקטרונית מתוך אוסף JCards לסילבסטר
- אורן רוזנשטיין הוא מחבר הספר "מזל טוב, אתה בהריון", מדריך לגברים לתקופת ההריון וחודשי ההורות הראשונים.
לפנייה לכתב/ת 
