בשנת 2006 הגיעו לסיומם 8,854 משפטים נגד פלסטינים בבתי הדין הצבאיים בשטחים, רק 26 נאשמים (0.3 אחוז) זוכו מכל אשמה. חלק גדול מהמשפטים הסתיימו בהסדרי טיעון, לאחר שחלק מהעבירות נמחקו מכתב האישום המקורי, תמורת הודאה בעבירות האחרות. סנגורים של נאשמים פלסטינים אמרו כי הם מעדיפים להגיע לעסקה, מפני שניהול משפט מלא עלול להביא לענישה חמורה יותר.
עו"ד ג'וואד בולוס, המייצג נאשמים פלסטינים, הסביר בדו"ח את אחוזי ההרשעה הגבוהים. "אני לא אטעה אם אומר – שכל מי שמובא לבית המשפט הצבאי הוא אשם כל עוד הוא לא מצליח להוכיח את חפותו".
בד"וח "משפטים בחצר האחורית" של ארגון "יש דין", המתפרסם הבוקר (יום א') בדקו מתנדבי הארגון את המצב בבתי הדין הצבאיים ביהודה ושומרון. בנוסף מתבסס הדו"ח על נתונים שהתקבלו מצה"ל, מחקרים וראיונות. בארגון אומרים כי הדו"ח חושף שורת ליקויים וכשלים חמורים במימוש זכויות ההליך ההוגן במערכת המשפט הצבאים בשטחים.
עוד עולה מהנתונים כי בשנת 2006 הוגשו 9,800 כתבי אישום נגד פלסטינים בבתי הדין הצבאיים ביהודה ושומרון. 3,523 מהעבירות היו על פעילות חבלנית עוינת, 1,120 על השתתפות בהפרות סדר, 1,387 כתבי אישום הוגשו בגין שהייה בלתי חוקית בישראל. יתר התיקים היו פליליים או על עבירות תעבורה. מדובר בעלייה של יותר מ-20 אחוזים לעומת כתבי האישום שהוגשו נגד פלסטינים בשנת 2005.
אולי בשל הלחץ על שני בתי המשפטים הצבאיים, בסלאם שבשומרון ובמחנה עופר, מתנהלים דיוני בזק על הארכות מעצר. מתנדבי הארגון דיווחו כי הזמן הממוצע של דיון על הארכת מעצרו של חשוד פלסטיני עד תום ההליכים נגדו – היא דקה ו-54 שניות. מהבדיקה עולה כי מתוך 38 דיונים בהם היו נוכחים הנציגים עולה כי 12 דיונים נמשכו פחות מדקה, 19 בין דקה לשתיים ולשבעה חשודים התנהל דיון "ארוך", שנמשך בין שתיים לארבע דקות.
בכירים בחמאס בבית הדין במחנה עופר (צילום: עמית שאבי)
אם לא די בדיונים הקצרים נטען בדו"ח, שנכתב על-ידי ליאור יבנה ונערך על-ידי עו"ד מיכאל ספרד, כי רוב הנאשמים הפלסטינים נמצאים במעצר במהלך משפטם. דובר צה"ל מסר לארגון כי בסוף דצמבר 2006 היו 2,116 מתוך 3,183 נאשמים פלסטינים במעצר. על כך נכתב בדו"ח כי "מותר להניח שמרבית התיקים בהם היה הנאשם משוחרר הם תיקי תעבורה או תיקים אחרים הנוגעים לעבירות קלות".
הדיונים בבתי הדין הצבאיים מתנהלים בעברית. חלק מעורכי הדין הפלסטינים אינם בקיאים בשפה ולכן באולם נמצאים מתרגמים. אבל, מדיווחי מתנדבי הארגון עולה כי באולם שורר רעש רב, עם זאת השופטים והמתורגמנים מדברים בשקט, דבר המקשה על שמיעת הדיונים. "האולם היה רועש בצורה קיצונית והשופט לא עשה דבר כדי להשקיט, מלבד התלוצצות קלה. כמעט אי אפשר היה לשמוע את מה שנאמר באולם", העידה אחת ממתנדבות "יש דין", שנכחה בבית המשפט במחנה עופר.
לגבי כתבי האישום והדיונים המתנהלים בעברית, שפה שלא שגורה בפיהם של הנאשמים הפלסטינים וחלק מעורכי דינם, אומרים בארגון כי כתוצאה מכך נדרשים חלק מהסנגורים לחפש אדם באולם שיתרגם עבורם ועבור האנשים אותם הם מייצגים את האישומים מפניהם הם נדרשים להתגונן. לגבי המתרגמים, שהם חיילים בשירות סדיר, נטען כי ב-35 אחוז מהדיונים משקיפי הארגון התרשמו כי התרגום היה "חלקי או מרושל". ב"יש דין" אומרים כי השופטים מבקשים מהנאשמים להשיב בו ברגע מהי תגובתו על בקשת המעצר עד תום ההליכים, בקשות לדחיית הדיון עד לקריאת האישומים נדחות.
בנוסף נטען בדו"ח כי עורכי הדין הפלסטינים אינם יכולים לבקר את לקוחותיהם הכלואים בישראל, מכיוון שאין להם אישור לכך. עקב כך נאלצים עורכי הדין הפלסטינים לשכור את שרותיהם של עורכי דין מישראל , המבקרים את העצורים בבתי המעצר ומדווחים על הפגישה. גם עורכי הדין הישראלים, כולל אלו המתגוררים במזרח ירושלים, מדווחים כי שירות בתי הסוהר מקשה על הביקור.
גם משפחות הפלסטינים אינם יכולים להיכנס לדיון בבתי המשפט הצבאיים. על-פי נתוני הדו"ח רק שני קרובי משפחה יכולים להיכנס לאולם המשפט, ובמקרים מסויימים ניתן להכניס ילד כקרוב שלישי. מי שאינו קרוב משפחה ורוצה לצפות בדיון צריך לבקש אישור מראש מיחידת בתי המשפט. אם הדיונים מתקיימים בבתי משפט בישראל, הקרובים כלל אינם יכולים להיכנס לתחומי הקו הירוק – וברוב המקרים גם עורכי הדין הפלסטינים שלא מקבלים אישור כניסה לישראל.
עוד בעיה שמציג הדו"ח הוא אופן ההתייחסות לנערים. בעוד שבישראל נחשב נער עד גיל 18 לקטין, בבתי הדין הצבאיים הגיל בו אדם הופך לבגיר הוא 16. משקיפי הארגון מסרו כי ברוב הדיונים בעניינם של קטינים הוזכר עובדם היותם נערים בבית המשפט. מנתוני צה"ל ושירות בתי הסוהר שהועברו לארגון "בצלם" עולה כי בחודש אפריל 2007 ישבו במעצר 384 נערים שטרם מלאו להם 18. 29 מהם בני פחות מ-16. ב"יש דין" מוחים על-כך שלא מוקמים בתי דין לנוער בהם שופטים שהוכשרו לעניין זה, כמו שדורשות אמנות בינלאומיות.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "אנו מכבדים את ארגון 'יש-דין' ומברך על יוזמת הארגון להפנות מבט על הנעשה בבתי המשפט הצבאיים. הדו"ח לוקה בפגמים אשר נובעים לדעתנו, מפרשנות לא מדויקת של נתונים, משיטת מחקר בעייתית הכוללת הסתמכות על נשאלים אנונימיים בהיבטים מסוימים, שימוש בבסיס נתונים חסר, הבנה לקויה או חלקית של היבטים משפטיים מסוימים הנוגעים לפעולת בתי המשפט הצבאיים, חוסר היכרות מספקת עם המשפט הפלילי באזור יהודה ושומרון ועם הליכי המעצר המנהלי. יחידת בתי המשפט הצבאיים דוגלת מאז הקמתה בשקיפות מרבית, כיאה למערכת שיפוטית. הדיונים בה פתוחים ומתנהלים תוך הקפדה על סדרי הדין הקבועים בחוק".
לגבי שיעור הזיכויים נטען כי על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור הזיכויים ומחיקת האישומים בבתי משפט בישראל היא 0.1 אחוז. על-כך מסרו מ"יש דין" ל-ynet כי לעיתים המשטרה והפרקליטות לא מגישות כתבי אישום כשאין מספיק חומר, וכך הוא לא דבר בבתי המשפט הצבאיים בהם רק חלק מזערי של התיקים נסגרים לפני הגשת כתב אישום.
עוד נמסר מדובר צה"ל כי בתי המשפט הצבאיים עומדים בכל הסטנדרטים המקצועיים הקיימים במדינות נאורות. לגבי משכי הזמן הקצרים של הדיונים נמסר: "אין זה נכון להציג זמן של דיון. אין מקום לכלול בסטטיסטיקה זו דיונים בהם מסכימים שני הצדדים על הארכת מעצר או שחרור העצור. במקרים בהם הסנגור מתנגד – הדיונים נמשכים זמן משמעותי". בצה"ל מודים כי מספר השופטים קטן ביחס לתיקים והעומס על השופטים הוא גדול. לפיכך, הוחלט להכין תקן לשני שופטים נוספים בערכאה הראשונה. בנושא התרגום נמסר כי המתרוגמנים הם בעלי נתונים גבוהיים, וכמו כן גוייסו מתרגמים בשירות קבע.
בנושא שפיטת הקטינים נמסר כי בתי המשפט הצבאיים מביאה בחשבון את הצורך להקל בעונשו של הקטין וגם להביא בחשבון את עובדת היותו קטין בביצוע העבירה בעת גזירת דינו.
