ביקורת: המשחק Crysis - להיות בסרט אקשן
Crysis הוא משחק פעולה קולנועי מהשורה הראשונה שגורם לך להרגיש כאילו אתה בליבו של סרט אקשן הוליוודי עתיר תקציב, בתפקיד הראשי
האיכות נשפכת מהמשחק הזה לכל הכיוונים, אך ההתמקדות שלו בז'אנר היא חסרונו הגדול ביותר. לסרט האקשן הזה יש עלילה של סרט אקשן (דהיינו, גרועה), שלבים שחוזרים על עצמם לקראת סוף המשחק ורמת קושי לא אחידה לסגנונות המשחק השונים - נראה שהמפתחים ניסו לכסות את צורות הפעולה שיותר סביר ששחקנים ינסו ,והשקיעו פחות בשחקנים יצירתיים שמעדיפים להגשים משימות בדרכים עקיפות.
את הדקות הראשונות ב-Crysis אני לא ממש זוכר, משהו עם תפריטים, איזה מטוס, בלבולי מוח על מדענים שתקועים על אי וצריך להציל אותם... לא יודע, כמו שאמרתי, הזכרון שלי קצת נפגם מהיופי שהקיף אותי. המטוס, החיילים האחרים, ומאוחר יותר האי עליו מתרחשת עלילת המשחק, פשוט גרמו לנשימתי להעתק לכמה רגעים בכל פעם (רגעים שהצטברו ביחד לגרום למחסור של חמצן במוח ואבדן זכרון).
מי שחשש להתאכזב מההבטחות הגדולות של Crytek על מנוע CryEngine2 יכול לנשום לרווחה, כל ההבטחות הוגשמו- Crysis הוא משחק מרהיב ביופיו, שממש מתקרב לפוטו-ריאליזם ברמות הפירוט הגבוהות. כל ירייה ופיצוץ, כל תנועה הכי קטנה דרך השיחים, כל אויב חדש שמתגלה, כולם תורמים לאווירת סרט האקשן היוקרתי.
לתוך התחושה הזו נכנסים אתם, השחקנים, לבושים בחליפת נאנו שיכולה לעשות כמעט הכל וחמושים עד השיניים, ועליכם מוטלת המשימה- להציל את העולם.
קראו עוד: הביקורת על Call of Duty 4, משחק מרהיב נוסף
אז נלחמים בחייזרים או בקומוניסטים?
את סיפור הרקע של Crysis שמענו כבר מיליון פעמים בספרות המדע הבדיוני ואפילו במשחקים אחרים- אתר ארכיאולוגי מתגלה כנגוע בנוכחות חייזרית שישנה שם המון המון שנים ומשתחררת, ועל גיבור המשחק לעצור את הפלישה ולמנוע מהחייזרים לצאת מהאי, זאת במקביל לטיפול בהמוני החיילים הקוריאנים ששורצים באי בכל פינה ומחפשים ראש עטוף בקסדת נאנו לפוצץ.
טוויסטים עלילתיים אולי לא ממש תמצאו פה, אך לזכות Crysis אפשר לציין שגם אם העלילה היא בנאלית ולינארית, היא עשויה היטב והמשימות עצמן פתוחות הרבה יותר מרוב המשחקים האחרים בז'אנר. לכל תת מטרה אפשר לגשת בעשר צורות שונות ולהתמודד עם אתגרים שונים לחלוטין, מה שהופך את המשחק לכזה שתרצו לחזור ולשחק בדרכים אחרות גם אחרי שתסיימו.
לדוגמה- באחת המשימות הראשונות במשחק על הגיבור לפוצץ כמה תותחים נגד מטוסים הפזורים בנקודות מפתח מסביב לנמל הקוריאני. בפעם הראשונה ששיחקתי ניסיתי לחמוק לתוך הבסיס כשחליפת הנאנו שלי עושה אותי בלתי נראה ולחנוק קוריאנים בשקט עד שלא ישארו יותר. כשאחד מהם הספיק לראות אותי ולצעוק לפני שחיסלתי אותו האזעקות נדלקו ואחרי כמה שניות רדפו אחרי מסוק, שני ג'יפים חמושים ועדר קוריאנים. זה לא נגמר טוב.
בפעם השניה ששיחקתי את המשימה בחרתי להיות קצת יותר ישיר, והתמקמתי לי עם רכב משוריין על גבעה קרובה עם ראות טובה למחנה האויב. עם רובה הצלפים חיסלתי את הצלפים הקוריאנים ואז יריתי באחד החיילים ליד חבריו, כדי שיתחילו להתקדם לכיווני. בשלב ההוא נכנסתי למשוריין וקצרתי כמה עשרות קוריאנים לפני שסיימתי את המשימה בהצלחה.
עוד ב-Vgames: האם הגולשים הישראלים בחרו ב-Crysis כמשחק השנה?
כלי נשק וגאדג'טים לרוב
כמו כל חייל עלית עתידני טוב מצויד Nomad, גיבורנו, בהמון הפתעות נחמדות. ביכולתו לסחוב המון כלי נשק בו זמנית: עד שני כלי נשק ראשיים (רובים, רובי ציד, תת מקלעים, וכולי), שני אקדחים, חבילות נפץ ומשגר טילים. במהלך המשחק וברחבי המפות אפשר למצוא תחמושת, כלי נשק אחרים אותם אפשר להחליף עם אלה שכבר יש לו וציוד מיוחד כמו משגרי טילים נוספים.
אולי התכונה החדשנית והמגניבה ביותר בממשק של Crysis היא חליפת הנאנו, שמעניקה לנומאד יכולות מיוחדות בלחיצת כפתור פשוטה- מצב כוח, שמאפשר לנומאד לזנק לגבהים מטורפים או להשליך אויב עשרות מטרים לתוך הים, מצב הסוואה, כמו ב"טורף" הגיבור דוהה אל הרקע ויכול להתגנב מסביב בנוחות, מצב מהירות שמאפשר לנומאד לרוץ מהר כמו הרוח לפרקי זמן קצרים, ומצב שריון שמגן על נומאד מכדורי אויב.
שימוש מהיר בחליפה ובכלי הנשק השונים הוא הכרחי ב-Crysis, במיוחד במשחק באינטרנט מול בני אדם אחרים שאפשר להפתיע אותם עם פרץ מהירות או עם אגרוף חזק ולא צפוי.
"קשה יש רק בלחם"
יש לי נטייה לשחק משחקים תמיד על הרמה הקשה, במקרה של Crysis נסיון קצר ברמת Delta הראה לי שזה לא ילך, וירדתי "רק" לרמת Hard. גם ככה, הקרבות במשחק היו מאוד, מאוד קשים, ומצאתי את עצמי משחק שוב ושוב סצנות קרב קשות במיוחד בנסיון נואש להביס את המוני הקוריאנים (או מכונות הקרב החייזריות).
האויבים חכמים הרבה יותר משאנחנו רגילים במשחקי פעולה, והם לא סתם רצים על Nomad, אלא מתגנבים, מתחבאים, מתאמים אחד עם השני ובכלל מתנהגים יותר כמו דמויות אנושיות ופחות כמו רובוטים. עדיין, חליפת הנאנו מספקת ל-Nomad יתרון עצום ובזכותה הוא יכול לחסל גם חוליות שלמות אם הוא מוכן לקראתן.
גם התנהגות האויבים וגם רמת הקושי לא נקיות מפגמים, ומצאתי את עצמי לא פעם ולא פעמיים מרגיש קצת WTF כשאיזה מסוק פגע בי עם טיל ממרחק קילומטר וחצי באופן שנראה כמעט אקראי, או כש"פתאום" הגיעה תגבורת בדיוק מאחורי, אפילו כשעדיין לא גילו אותי או הפעילו את האזעקה...
כשחקן הרגשתי ש-Crytek חשבו על הדרכים העיקריות להגשים כל משימה, ודאגו שהן יעבדו, אך ברגע ששחקן מספיק יצירתי מנסה לבצע אותה בצורות מיוחדות, המשחק לא ממש מגיב טוב ליוזמה ובדרך כלל הנסיון יסתיים במוות כואב במיוחד. מהבחינה הזו, גם רמת הקושי וגם האינטיליגנציה המלאכותית עדיין לא מספיק טובות.
מה שכיף לבד כיף גם ביחד
ריבוי המשתתפים של Crysis הוא הפספוס הכי גדול של Crytek, אם תשאלו אותי. יש בו רק שני מצבי משחק- Power Struggle, מקביל ל-Domination או Control במשחקים אחרים, ו-Instantaction שהוא סוג של Team Deathmatch.
מתוך שני המצבים, רק Power Struggle באמת מעניין ברמה האסטרטגית, ולצערי הרב המפות שיצא לי לשחק היו גדולות מדי, מבולגנות מדי ולא כיפיות, כשאפשרי לגמרי לא לראות אויב משך הדקות הארוכות של תנועה מנקודה לנקודה. Instantaction אמנם עובד כמו שצריך, אבל השרתים מלאים בניובים מעצבנים שמוצאים נשקי על והולכים להתחבא על גגות במצב בלתי נראה...
גם כשיש שחקנים טובים והשרת עובד כמו שצריך, Crysis לא משתווה למשחקי רשת אחרים- Unreal Tournament 3 או Call of Duty 4 אפילו לא מתאמצים בשביל להיות טובים יותר, והיום כשהתעשייה כולה מתכווננת למשחק אינטרנטי, זו פשוט טעות של Crytek.
משחק פיסיקלי
באופן אישי, ממש נהנתי לשחק עם המנוע הפיסיקלי של Crysis- כשמשחקים על רמות הפירוט הגבוהות ממש כל גבעול דשא וכל חבית דלק מגיבים בצורה די אמינה לירי, למכות או לאש, ואפשר לאלתר מלכודות מגניבות לקוריאנים חסרי הישע אם קצת מפעילים את הראש.
כלי הרכב גם הם אמינים מאוד ומוסיפים לכוח האש ולכמות האפקטים, ואני עדיין זוכר לטובה את אחד השלבים בו נלחמים עם טנק נגד טנקים קוריאנים ומשגרי טילי נ"ט... המון פיצוצים יפהפיים.
בשורה התחתונה
אפילו אם מתעלמים לגמרי מריבוי המשתתפים שלו, Crysis הוא משחק ממש מוצלח. סרט האקשן האינטראקטיבי הזה לא מפסיק להדהים, מהגרפיקה עוצרת הנשימה לאפקטים המשכנעים והריאליסטיים, מהאויבים האינטליגנטיים למשימות המאתגרות. פינוק אמיתי לאוהבי משחקי הפעולה בגוף ראשון.
מצד שני, חשוב גם לציין שלא כל חובבי משחקי הפעולה יוכלו להינות מהמשחק הזה. מדובר באחד המשחקים המתקדמים ביותר אי-פעם, ודרישות החומרה שלו בהתאם. אם בכוונתכם לרכוש אותו, וודאו קודם שהמחשב שלכם יוכל להריץ אותו באופן סביר (רמז: אם מדובר במחשב בן יותר משנה, התשובה היא כנראה לא).
קצת חבל שלא חשבו על עלילה טיפה יותר יצירתית, ושהבעיות הקטנות באיזון של המשחק עלולות להתיש את השחקן כשהוא אמור להיות מלא באדרנלין ועירני. ריבוי המשתתפים העלוב יחסית של המשחק גורע גם הוא מהחוויה שיכלה להיות חווית פעולה מושלמת.
הטוב: גרפיקה מדהימה ופורצת דרך, שלבים ענקיים וחופש פעולה, אויבים חכמים.
הרע: עלילה קצת מטופשת, חופש הפעולה מוגבל על ידי רמת הקושי הלא אחידה, משחקיות רשת קלה לניצול על ידי שחקנים גרועים, משימות חוזרות על עצמן לקראת סוף המשחק
והגרפיקה: תשרוף לכם את המחשב
לפנייה לכתב/ת 
