בחמאס לא תוהים אם שליט ישוב לשרת
בישראל חוששים שאסירים שישוחררו תמורת גלעד שליט ימשיכו לפגוע בישראלים. זו חשיבה שלא מובילה לשום מקום. רק ג'ובניק יכול לחשוב שאם ניתן לו למות בשבי, ישוקם כוח ההרתעה של ישראל
שתי שאלות גדולות עולות כשמדברים על עסקת שחרורו של גלעד שליט, אותה עסקה שנרקמת ונרקמת כבר שנה וחצי אבל לא מגיעה לידי ביצוע: האם האסירים שישוחררו תמורתו לא ימשיכו לפגוע בישראלים, והאם אין בכך תקדים מסוכן שיש בו כדי לעודד חטיפת חיילים.
השאלה הראשונה היא שאלה פשוטה. תארו לכם שהחמאס היה מודיע שברצונו לשחרר את גלעד שליט, אולם הוא נמנע מלעשות כן בגלל החשש ששליט יחזור לשרת בצבא קבע או במילואים, וישתתף בפעילות ברצועת עזה שתכליתה להרוג פלסטינים. מה הייתם עונים? פשוט מאוד: גם אם שליט יחזור לשרת בצה"ל, לא תהיה לו שום סיבה להרוג פלסטינים - אם רק יפסיקו לשגר קסאמים לעבר שדרות, ולא יהיו ניסיונות לפגוע בישראלים.
טיעון זה עובד גם במהופך. אם פנינו להמשך מלחמה, לבניית התנחלויות ולכיבוש, נראה שאנחנו באמת בבעיה. אבל אולמרט מכריז בקולי קולות שפני ישראל לפיוס, להסכם, להתכנסות ולשלום עם הפלסטינים כבר השנה.
אם פנינו לשלום, מה הבעיה? האם לוחמי האי.אר.איי ששחררה בריטניה, טרוריסטים אכזרים לא פחות ממחבלי החמאס, חזרו לפוצץ רכבות בלונדון? כמובן שלא. כי שחרורם היה צעד ראשון וחשוב בהליך של פיוס בין העמים.
שאלת התקדים היא כבר שאלה בעייתית, משום שהיא מעידה על בורות לא רק בתרבות היהודית אלא גם בתולדות צה"ל ומדינת ישראל. אין מספיק מקום כדי למנות את כל שחרורי האסירים, אבל די בכמה דוגמאות:
ב-1983 שיחררה ישראל יותר מ- 4,500 מחבלים תמורת שמונה חיילי נח"ל שנפלו בשבי בלבנון. ב-1985 נחתמה עסקת ג'יבריל, במסגרתה שיחררה ישראל יותר מ-1,100 מחבלים תמורת שלושה שבויים ישראלים.
ב-1997, בעקבות ניסיון התנקשות כושל בחאלד משעל בירדן ולכידתם של שני אנשי מוסד, שיחררה ישראל יותר מ-70 טרוריסטים, בהם השייח אחמד יאסין. ב-2004 הועברו לידי חיזבאללה כ-30 לבנונים וכ-400 פלסטינים תמורת השבתה של דמות מפוקפקת אך מקושרת היטב, אלחנן טננבאום. וכאמור, הרשימה עוד ארוכה.
פדיון שבויים הוא ממש לא תקדים. להיפך, מדובר במצווה יהודית ובמסורת צבאית, ולא בהכרח במסורת רעה. בברית המועצות הקומוניסטית, להבדיל, עונשו של חייל שנפל בשבי היה מוות בעבודת פרך, אבל אף חייל לא התגייס מרצונו לצבא האדום.
הצבא שלנו הוא אחר. יש לו בסיס ערכי והמוטיבציה של חייליו לא מיוצרת על ידי טרור אלא על ידי אחוות לוחמים. חייל צה"ל אמור לדעת שאין גבול למה שהמדינה תעשה בשבילו, וזה מה שיאפשר לו לתת את הכל מצדו. זה מה שהופך את צה"ל לצבא הטוב בעולם. לא כל מיני משחקי הרתעה דה-לה שמעאטה, שמשחקים פוליטיקאים מעונבים, כאלה שעשו שירות מבצעי בגלי צה"ל במקרה הטוב.
רק ג'ובניק אמיתי יכול לחשוב שאם ניתן לגלעד שליט למות בשבי, ישוקם כוח ההרתעה של ישראל. כאילו שלמחבלים חסרה מוטיבציה לחטוף חיילים, ואם רק יבינו שהם לא ישיגו ככה כלום הם מיד יתגיירו ויתנדבו לשירות לאומי. כוח ההרתעה שלנו נבנה מאז ומעולם על מיומנות, מקצועיות, תעוזה וערבות הדדית, לא על מוסר של מפלצות. ביטחון אזרחינו לעולם לא יובטח על ידי הפקרת חיילנו.
בין שלל התחזיות שהטיחו בנו כל מיני פרשנים מומחים לשנת 2008 היו נבואות לכמעט כל דבר שנוגע לחיינו: אחוזי הצמיחה, מספר כלי הרכב שעל הכביש, תסרוקתה הבאה של נינט. אולם על דבר אחד למרבה הצער איש לא מוכן להמר, אפילו לא פותחי הקלפים המיומנים ביותר: שהשנה גלעד שליט יחזור הביתה.
חבל. דווקא כאן לא צריך מגדת עתידות. העניין בידנו. בואו נחזיר אותו.
אריק דיאמנט, יזם עצומה לשחרורו של גלעד שליט. עד כה חתמו עליה 87 אלף אזרחים.
מומלצים
