הכל נעצר אצל אהוד ברק. השמאל, הימין, הפוליטיקאים, חיילי המילואים, ההורים השכולים. כולם דורשים מברק להתפטר
מפני שאמר שיתפטר.
אבל ברק לא הראשון שאמר ולא קיים.
כל תולדות מדינת ישראל רצופות טעויות וטרגדיות ודם שניגר לשווא. ככה זה כשנלחמים 90 שנה על הקיום. בכוחו של בן גוריון קמה המדינה, אבל באין ברירה הוא שלח מאות צעירים לא מאומנים למות, כי אי אפשר היה להתאמן. הם לחמו תחת פיקודם של אנשים טובים שלא ירו בחייהם יותר מכמה יריות באקדח במטווח, והתאמנו בקפא"פ ורצו בצעקות טרזן אל מול שקי חול כדי לתקוע בהם כידונים מדומיינים, כי לא היו אז כידונים להתאמן בהם.
23 לוחמים של מה שהיום היה נקרא סיירת מטכ"ל עלו לקסטל בפעולה לא מתוכננת שנהגתה בסערת הרגע של 1948, כדי להציל שישה או חמישה חיילים, בהם גם חייל כמוני. המפקד צעק: "טוראים לסגת, המפקדים יחפו על הנסיגה". וכל ה-23, טובי בני הארץ הזאת, נהרגו. שליש מחיילי חטיבת הראל נהרגו במלחמה. אבל כך נולדה לכם מדינה. בן גוריון ורבין לא נאלצו לשלם כי הם פעלו עם מה שהיה להם.
בתום מלחמת קדש הכריז
בן גוריון שלנצח נישאר בסיני, וקרא ליום הזה תאריך הקמת הבית השלישי. בשל הלחץ הבינלאומי נסוגונו משם מהר מאוד. במלחמה המיותרת ביותר שהייתה לנו, נפלו חללים רבים. בקרב המיותר ביותר במלחמה ההיא, במיתלה,
נהרגו 43 לוחמים לשווא. אחרי מספר שבועות החריב האיש הדגול ההוא את בית מקדשו כדי שנוכל לחיות ולא רק למות מות קדושים.
גם פעולת כראמה
היתה לשווא. היו עוד מבצעים כושלים. היו מלחמות כושלות גם אם ניצחנו בחלקן. גם אשכול
אמר פעם שהוא הבטיח, אבל לא הבטיח לקיים, וסלחו לו.
במלחמות עושים שגיאות. רופאים שוגים. כולם שוגים. גם אלוהים שוגה. אלוהים, אילו היה קיים, ואת זה אני אומר ממקור ראשון, לא היה בורא את עצמו לעולם כזה.
ובכל זאת, לבנון ב' הייתה ניצחון. היה כשל גדול אבל בסוף הצליחו לייצב לזמן מה את גבול הצפון.
אבל מה? רוצים אשם. רוצים דם. לא את נצח ישראל רוצים ולא את ה"צדק צדק תעשה", אלא דם. אולמרט היה בעת ההיא מנהיג חדש. ללא ניסיון בטחוני. הוא קיבל צבא הרוס. שרי ביטחון ורמטכ"לים קודמים הרסו אותו. הוא לא יכול היה לדעת. הגנרלים לא אמרו לו. הוא לא חשב לקחת אותם לבדיקה במכונת אמת. אז הוא האמין באגדה וחשב שהיא נכונה. כולנו חשבנו. והפאשלה הייתה גדולה ומתו לשווא. אבל מה שעם ישראל רוצה אינו שיפור והליכה קדימה אלא נקמה.
כשברק יתפטר, אולמרט ייפול. ותיפול ציפי לבני. ותיפול הממשלה וכעבור חודשיים שלושה בנימין נתניהו יהיה ראש ממשלה, ובאין מפלגת העבודה לצדו יהיה אפי איתם שר ביטחון, איש מפד"ל יהיה שר החינוך, מתנחל יהיה שר התרבות, וכולנו נחיה בשלום. שתחרב הארץ, הצדק צריך להיעשות.
ברק דווקא החל לפעול בתבונה רבה לריפוי הצבא ולשינוי פני הביטחון. ואם הוא ילך, מה אז? נתניהו יביא לנו את החרדים המתעבים אותנו. יביא את המתנחלים. אבל הצורך להעניש גדול מן השכל הישר.
לכן אולמרט לא צריך ללכת בגלל המלחמה הארורה ההיא. ברק שלא היה אשם אפילו במעט - אסור בשום פנים ואופן שיילך. מדיניות אינה משחק בהורדת ידיים. אז ברק אמר. ביג דיל.
כידוע, כוונות טובות מובילות רק לגיהנום. ושם בגיהינום יהיה הרבה יותר גרוע. לכן תנו לממשלה הזאת לכלות את ימיה. שישפטו אותה בסוף הקדנציה שלה. אם לא כן, מה שיהיה פה אחרי כל ועדות העינוש למיניהן וכל המרד האזרחי הזה, יהיה טרגדיה גדולה באמת.
