"מאמי, אני ממש מצטער, הייתי מטומטם גמור"
הבעיה העיקרית עם הטיפול בשתיקה היא, שתוצאותיו מורגשות רק אחרי שבע או שמונה שעות של שקט מוחלט. אתה מגיע ושוב מתיישב לידה. כן, אתה עדיין מרוצה מעצמך. אין דבר יותר מרגיז מלראות את האדם שהכי עיצבן אותך מחייך. אדון הסליחות
"כשאני נכנס הביתה, אני דבר ראשון מבקש סליחה. על מה שלא יהיה" - דויד אטרקצי, גבר נשוי
הים הוא מקום נפלא. גם בחורף ובכל יום שישי אפשר למצוא פזורים על חופי תל אביב חבורות של "משוגעים". חלקם מתופפים על תופים גדולים, חלקם דגים שקיות ניילון ממי הים התיכון, ויש גם אותו. הוא נמצא בחבורה קטנה אך יציבה של גברים בוגרים ובחורה אחת שבאים כל שישי לחוף, שמים כפפות אגרוף ומנסים לסייע אחד לשני להיפטר משיניים מיותרות.
מובן שבשלב מסוים הם נופלים לקרקע. לחוף הים יש דמיון בלתי מבוטל לארגז חול: בשניהם אפשר לבנות ארמון קטן מחול שיחזיק חמש דקות, בשניהם אתה יכול להעביר שעות, ומשניהם אתה יוצא עם עוד שלושה קילו עודף של זיפזיף. חול ים הוא בעל שתי תכונות קסומות: הוא נכנס לחורים בגוף שלא ידעת על קיומם, והוא לא יוצא מהם גם אחרי זמן רב. עד ההגעה הביתה.
ביום שישי גם לחמודה יש יום חופש, וביום החופשי שלה משום מה החליטה החמודה שלא מתחשק לה לגור באורווה (800 דולר בחודש, אבל עדיין אורווה) והחליטה לערוך מבצע ניקיון יסודי. כעבור מספר שעות סיימה נערת האורוות לנקות, והיא נעה בעצלתיים לכיוון הספה, במטרה להתעמק בעיתוני השבת. בזמן הקריאה המעמיקה של ההורוסקופ השבועי היא לא שמה לב לשורה קטנה למטה, בה היה כתוב "ירח נכנס לאורנוס", שזה אומר - "בן הזוג עומד להיכנס בדלת הדירה כשהוא מלא בחול".
אינטואיציה נשית תקפה רק ב-70 אחוז מהמקרים. בשאר ה-30 מופעל מנגנון שנקרא "זעם נשי" או "הרוצח השקט" (מונח שהושאל אחר כך למחלות אחרות).
אתה שועט פנימה אל הדירה הנקייה, הנעליים נושרות ממך ומשאירות גבעות חול קטנות על הרצפה הנקייה. גם התיק עם הכפפות והגופיה המיוזעת נופלים בצד הדרך. אתה דוהר לסלון ומזנק על הספה שעליה יושבת החמודה.
ואז חשה החמודה במשב עדין של חול ים נזרה בעיניה. בזכות תוצאות הפסיכומטרי הגבוהות שלה היא מסוגלת מיד לחבר את כל העניין למשוואה הנכונה (אם ההפך היה קורה, אתה היית דוהר בבית בפאניקה וצועק: "התקרה נופלת"). "מה זה? אתה מלא בחול!" היא מתלוננת באוזניך.
אתה מצידך מחייך, מהנהן בטמטום ומשיר עליה עוד קצת חול ים. אין לך מושג מה עשית כרגע, קשה מאוד להסביר את עקרון ניקיון הבית לבחור שבטוח שהגילוי האדיר של המדע הוא שנאד זה גז דליק.
בעוד אתה מרוצה מעצמך, היא עושה את הטעות הכי גדולה שאפשר לעשות במצב כזה - מחליטה לתת לך את הטיפול בשתיקה.
הבעיה העיקרית עם הטיפול בשתיקה היא, שתוצאותיו מורגשות רק אחרי שבע או שמונה שעות של שקט מוחלט. כעבור שעתיים אתה כבר נקי. האמבטיה, המטבח וחדר השינה פחות נקיים. היא יושבת על הספה, היא לא זזה בשעתיים האחרונות, סילונים דקיקים של עשן יוצאים מאוזניה. אתה מגיע ושוב מתיישב לידה. כן, אתה עדיין מרוצה מעצמך. אין דבר יותר מרגיז מלראות את האדם שהכי עיצבן אותך מחייך ולא מודע למעשיו. "אז מה עשית היום?" אתה מתעניין.
"ניקיתי את הבית", היא עונה בקצרה, בטון זועם.
"וואלה? וחוץ מזה?" אתה ממשיך, בלתי מודע למשקל העצום של שלוש המילים הקטנות שאמרה.
"כלום!" היא עונה.
חשדות מתחילים להתעורר במוחך.
המוח הגברי בנוי כמו תרשים זרימה: הוא לוקח את התסמינים בשטח ומחבר אותם לתוצאה הכי מתקבלת על הדעת. הבעיה עם המוח הגברי היא שהוא מסכם את רוב ההתנהגות הנשית הלא רציונלית בגורם אחד שהוא, כמובן, המחזור החודשי.
"החמודה חולה על חיבוקים, במיוחד כשהיא במחזור, אני גאון!"
"שיט", אתה חושב לעצמך, "היא קיבלה. טוב, מה עושים? יש לי! חיבוק, החמודה חולה על חיבוקים, במיוחד כשהיא במחזור, אני גאון!".אתה נכנס לחיבוק, רק כדי לשמוע את הקריאה המאיימת: "אל תיגע בי!" שואגת הנמרה.
אתה מסיר את ידיך בבהלה ועובר בייאוש לענף הבא בתרשים הזרימה. "את כועסת עלי?"
היא לא עונה, רק מביטה בך בזעם.
"החמודה המסכנה, המחזור החודשי מקשה על יכולת הדיבור שלה", אתה מהרהר לעצמך. "על מה את כועסת?" אתה שואל.
"תחשוב לבד!" היא עונה בתסכול.
נשים. אין דבר יותר גרוע מלהגיד לגבר תחשוב לבד. זה ייקח שעות, יבזבז זמן, ובסוף הוא ממילא יגיע למסקנה הלא נכונה.
"טוב, אני הולך", אתה אומר ויוצא מדלת הדירה. מבחינתך, היא כועסת על כלום ומחרחרת ריב. מבחינתה, אתה נוטש אותה רק על מנת לא להודות בטעותך.
שבע בערב, בבית קפה עם ר', גבר נשוי כבר מספר שנים, אדם מלא ניסיון ולוחם מהשורה הראשונה. ר' שומע את פרטי הסיפור בקצרה ואז מסכם עוד יותר בקצרה (כששני גברים מדברים ביניהם הם עושים תחרות סמויה מי יכול לדבר פחות): "מה הבעיה? תתנצל ותגמור עם זה".
"אבל אני לא יודע על מה", אתה מנסה להסביר.
"זה לא משנה, תתנצל", עונה ר' בקרירות.
"למה אני צריך להתנצל על משהו שאני לא יודע אם עשיתי?" אתה מתווכח עם ר' כמו ילד בן עשר.
זה עובד בסיירת מטכ"ל, זה יעבוד גם כאן
"רוצה לדעת מה עשית?" שואל ר' בחוסר סבלנות. אתה מהנהן ור' אומר: "קח נייר ועט שחזר את כל הצעדים עד לפרט הקטן ביותר. קח את הפרט הקטן ביותר ותנפח אותו לתרחיש הכי גרוע שאפשר לדמיין. זה עובד בסיירת מטכ"ל, זה יעבוד גם כאן".
אתה חושב וחושב, מפשפש במעשיך, ואז ר' קוטע את חוט מחשבותיך: "או שפשוט תבוא ותגיד לה, מותק, אני ממש ממש מצטער".
"ר', איך אתה יכול להגיד את זה? אתה לוחם!" אתה מנסה נואשות להציל רסיס נשכח מגיבור ילדות.
"תראה", עונה ר', "לא שמת לב שמאחורי האנשים הכי חזקים בעולם יש תמיד אשה עוצמתית? אנחנו לא עושים כלום בלי הגב שלהן".
"טוב, אז איך עושים את זה?" אתה שואל.
ר' מחייך מדליק סיגריה ונושף סילון ארוך של עשן כלפי מעלה, כמו הזחל מ"עליסה בארץ הפלאות". "רק שתדע שהתנצלות, אם עושים אותה כמו שצריך, יכולה להיות דבר בריא ואפילו נעים", אומר ר' בנימה פילוסופית. "דבר ראשון, אתה צריך לגמרי לבטל את האגו שלך, אחר כך להבין שהגוף הפיזי שלך הוא קליפה ריקה, ואז לחבוט בו מול עיניה בכל הכוח, עד שאפילו היא תרחם עליך ותבקש ממך שתפסיק".
"כמה זמן זה בערך אמור לקחת?" אתה שואל בחשש.
"פה אין לי איך לעזור לך, זה יכול לקחת שעות ואפילו ימים. תלוי מה עשית וכמה היא עצבנית".
"סליחה", סחה אל ר' מלצרית צעירה, "אני מצטערת, אבל יצא חוק שאוסר עישון במקומות ציבוריים, אז תיאלץ לכבות את הסיגריה".
ר' לוקח שאיפה מהסיגריה, מביט במלצרית ואומר לה בקול מלא ביטחון, סוג הקול הזה של פסיכולוג שגובה 500 שקלים לשעה: "זה בסדר, אשתי מרשה לי".
המלצרית מביטה בו, היא רוצה להתווכח, אבל לא מצליחה לדבר. היא מתרחקת אל שאר השולחנות.
"אתה רואה?" אומר ר', "יותר טוב מחסינות דיפלומטית".
ר' לוקח מפית נייר ומשרבט עליה מספר מילים. "אתה רואה את זה? זאת המנטרה החדשה שלך, אתה אומר לה את זה עד שהיא סולחת לך", אומר ר' ומגיש לך את המפית.
"איך אני אדע שהיא סלחה לי?" אתה שואל את ר' תוך כדי עיון בכתוב.
ר' מחייך ושם את ידיו מאחורי ראשו. "למה אתה חושב שהמציאו את הסקס-פיוס?"
תוכן המפית:
אני _______ מביע בזאת את התנצלותי הכנה על שפגעתי בך.
אני לא יודע מדוע עשיתי את המעשה המטופש הזה, לא התחשבתי ברגשותייך באותו זמן ופעלתי בטמטום גמור.
את לא ראויה ליחס מחפיר שכזה מצידי, את צודקת במאה אחוז וגם אמא/חברה/שותפה/חיית המחמד שלך צודקת כשצידדה בך.
אני מבטיח שהמקרה המדובר לא יישנה (לפחות לא בעתיד הקרוב) ואני מבטיח שאתקן את דרכיי הנלוזות ואקדיש את חיי להיות בן זוג למופת, גם אם זה כולל לשנות בעצמי הרגלים שנטמעו בי מלידה, שינויים פיזיים במבנה הגוף שלי ואכילת מוצרים שפג תוקפם על מנת לוודא שתוקפם באמת פג.
אני מודה לך על ההזדמנות השנייה/שלישית/רביעית... שניתנה לי.
ושוב סליחה.
מיותר להגיד שבקשת הסליחה עבדה, וכעבור מספר שעות של הלקאה עצמית קשה אף אחד כבר לא זכר את הריב של אותו יום. השינה באותו לילה יכולה היתה להיות נפלאה, אלמלא צלצל הטלפון בשלוש לפנות בוקר ור' בצידו השני של הקו אמר: "אל תשאל, המלצרית סיפרה לאשתי שעישנתי. אני יכול לישון אצלך?"
לפנייה לכתב/ת 
