"מוישה וחצי הסתכל על כולם בגובה העיניים"

"מוישה היה קפדן מאוד ופעל ברצינות רבה, אך ידע לכבד אחרים - גם את החיילים הפשוטים". הרמטכ"ל לשעבר, רב-אלוף (מיל') אמנון ליפקין-שחק, ספד בשיחה עם ynet לרמטכ"ל לשעבר, רב-אלוף (מיל') משה לוי, שהלך לעולמו הבוקר (יום ג').

הרמטכ"ל ה-12 של צה"ל, שנודע בכינויו "מוישה וחצי" בשל קומתו הרמה, היה בן 72 במותו. בשבוע שעבר אושפז במצב קשה בבית-החולים "העמק" בעפולה, לאחר שלקה באירוע מוחי חוזר. הוא כיהן כחייל מספר 1 בשנים 1987-1983, והיה חבר קיבוץ בית-אלפא שבעמק-יזרעאל. 

הרמטכ"ל לוי עם שמעון פרס (צילום: הרמן חנניה, לע"מ)

ליפקין-שחק שירת כראש אגף המודיעין (אמ"ן) במטכ"ל שבראשו עמד לוי. לדבריו, לוי היה רמטכ"ל אנושי, שזכה לכבוד רב מפקודיו בשל אופיו המיוחד. "מוישה היה רמטכ"ל מצוין ואיש שלא רק שכיבדנו אותו בצד המקצועי והערכנו אותו על שיקול הדעת וההחלטות, אלא גם כיבדנו אותו מאוד כבן אדם".

את תקופת כהונתו של לוי כרמטכ"ל, הגדיר ליפקין-שחק כרגועה. "הוא ידע להפיג את המתחים שהיו בצמרת צה"ל. כשהייתה לו ביקורת, הוא ידע לומר אותה בצורה ברורה מאוד, אבל ברמה העניינית, שמטרתה לתקן. הוא היה קפדן מאוד בכל הקשור לדרישות המקצועיות. בתקופתו צה"ל פינה חלקים גדולים מלבנון ובנה עצמו מחדש".

ליפקין-שחק סיפר כי מלחמת לבנון השנייה הותירה בלוי משקעים, והוא כאב את כאבו של צה"ל. "כמו כולנו, כאב למוישה שלא הגענו במלחמה להכרעה ברורה, ושהמלחמה נמשכה הרבה מאוד זמן מבלי שצה"ל ידע להביא הישגים, ולסיימהּ בתוצאה אחרת מזו שהגענו אליה".

"רמטכ"ל וחייל בכל רמ"ח איבריו"

ראש המועצה המקומית ירוחם, אלוף (במיל') עמרם מצנע, שירת כראש מחלקת המבצעים בתקופתו של לוי כראש המטה הכללי. בשיחה עם ynet נזכר מצנע ברמטכ"ל שהקרין מנהיגות יוצאת דופן. "מוישה וחצי היה באמת איש גדול, תרתי משמע. יתרונו הגדול היה עבודת המטה המסודרת, וההקשבה לקציני המטה ולפקודים. מצד אחת היתה לו מנהיגות סמכותית יוצאת דופן, ומצד שני קשר אבהי למפקדים ולחיילים".

לדברי מצנע, לוי זכור כרמטכ"ל שהצליח לשקם את הצבא מטראומת מלחמת לבנון הראשונה. "אחרי מלחמת לבנון, כשהצבא נקרע בוויכוחים פוליטיים וציבוריים, הוא הצליח לשקם את צה"ל וליצור את תפיסת הביטחון של אזור הביטחון, שנמשכה שנים".

מצנע סיפר כי לוי היה אדם שונה במציאות הישראלית, שבה אנשי צבא בכירים המסיימים את שירותם בצה"ל מזנקים לפוליטיקה הישראלית. "הוא היה יוצא דופן, בהיותו רמטכ"ל וחייל בכל רמ"ח איבריו. מוישה לא נתן דעתו לפוליטיקה, גם לאחר שסיים את תפקידו. קשה למצוא התבטאות שלו בתחום הפוליטי גם לאחר שפשט את מדיו. הוא ראה את ייעודו בחיים כחייל".

לוי משוחח עם חיילים בעת הנסיגה מלבנון (צילום: נתי הרניק, לע"מ)

לדברי לב, פציעתו של לוי בגבו ניפצה את חלומו להיות חקלאי. "הוא מעולם לא רצה ללכת לפוליטיקה, וגם כשניסו להריץ אותו לראשות עיריית ירושלים, הוא סירב. כל מה שהוא רצה לעשות אחרי הרמטכ"לות זה לעבוד בגידולי שדה בבית-אלפא. הפציעה בגב מנעה ממנו להיות חקלאי, ובתקופה האחרונה הוא היה מוגבל מאוד פיסית.

"אבידה קשה לתרבות הישראלית"

ראש לשכתו של לוי בעת ששירת כרמטכ"ל, תת-אלוף (מיל') גיורא ענבר, אמר כי "מוישה היה אחד מאחרוני הנפילים. זו אבידה קשה בעבורי באופן אישי, וזו אבידה קשה לתרבות הישראלית. על רקע הרדידות ופוטנציאל המנהיגים שיש לנו, האבידה עוד יותר כואבת".

'מוישה וחצי' בתדרוך עם מפקדים (צילום: נתי הרניק, לע"מ)

בין השאר התייחס ענבר לתפקידו של לוי כיו"ר הדירקטוריון של חברת חוצה ישראל: "הכביש הוקם בזכותו. הוא תמיד אמר 'כאן, בעשייה הזו, אני משנה את הטופוגרפיה ואת התרבות'. רק אדם ממלכתי כמוהו יכול היה לצלוח את כלל ההתנגדויות של הירוקים והדתיים. בזכותו הכביש קם".

ענבר סיפר שלפני ששירת כראש לשכתו של לוי, שימש מפקד גדוד בחטיבת 'גולני'. "ישבתי עם הגדוד שלי בצידון, וחגגנו את סדר הפסח.

 לפתע מוישה נכנס במלוא קומתו. זה היה האיש - עם אנושיות יוצאת דופן, יכולת בלתי רגילה לטפל בפרטים קטנים ולייחס להם חשיבות כמו לפרטים הגדולים.

"תמיד היו מסביבו אשתו, שהיא אישה בלתי רגילה, וחמשת ילדיו המדהימים. במשך כל התקופה הזו הם עזרו לו להתגבר על כל הצרות הבריאותיות שנחתו עליו מתוך אהבה אינסופית. הוא היה איש יקר שייחסר לי מאוד".

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, פירסם הודעה רשמית שבה ספד ללוי. "אני מביע את צערי העמוק על פטירתו של לוי ומשתתף בעצב המשפחה. משה לוי היה לוחם גדול ששירת שנים רבות את המדינה. הוא פעל בכל מרצו וביכולותיו המרובות לביסוס חוזקו ועוצמתו של צה"ל. לוי הוביל את הצבא בתקופה לא פשוטה, וידע לצקת מקור רוחו ומכושר מנהיגותו. גם בשנים האחרונות לא חדל מעיסוקיו הציבוריים".