נציגים חורגים למגזרים
גם שביתת המרצים מוכיחה: אין בכוחם של נציגי המגזרים בשלוחות השלטון כדי להבטיח שמירה על האינטרסים של שולחיהם
לעיתים קרובות חוזרות ונשנות התלונות על ייצוג חסר של אוכלוסיות מסוימות – במשפט, באקדמיה, בתקשורת ועוד. ההנחה מאחורי הביקורת והתביעה לייצוג הולם של כלל הקבוצות בחברה הישראלית, היא כי מי שמוצאו בקבוצה כלשהי מיטיב יותר להתייחס לעמיתיו, ומי שאינו מיוצג – הופך מקופח.
בדרך כלל ייצוג שכבה כלשהי מובטח בשתי דרכים עיקריות: בבחירות או במינויים. אך עולה השאלה האם הנציגים, הנבחרים או המתמנים, גם מבטיחים ייצוג צפוי של המגזרים שמהם הגיעו?
אין כמו שביתת המרצים הארוכה כדי לחזק ספקות על הייצוג הסקטוריאלי בפוליטיקה. השביתה פרצה בשעה שבתפקיד שרת החינוך מכהנת פרופ' יולי תמיר, שבאה משורות אקדמיה, ובזמן בו שני נשיאי אוניברסיטה לשעבר מכהנים בכנסת – פרופ' אבישי ברוורמן ופרופ' מנחם בן-ששון. שני פרופסורים נוספים מככבים ברשימת השלטון, קדימה – פרופ' שלמה ברזניץ ופרופ' אוריאל רייכמן. הללו אינם נציגים נבחרים של האקדמיה, אך כל אחד מתקשט בתואר ונוצות אקדמיות ואינו מהסס להניף אותן בכל מיקוח פוליטי ובכל דיון ציבורי.
לעומת זאת, במהלך כל השביתה, שמרו אותם פרופסורים בכנסת ובממשלה על פרופיל נמוך. שרת החינוך כמעט נעלמה ונאלמה. לולא שביתת המורים וחידון טלוויזיה, ספק אם היו זוכרים את שמה. כמוה גם יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט ויו"ר השדולה להשכלה גבוהה בישראל, שנזהר לנקוט עמדה פומבית עת עמיתיו לשעבר בוועד ראשי האוניברסיטאות נקלעו בין פטיש המרצים השובתים לבין סדן האוצר בהגדירם את המצב במודעה בעיתונות כאסון לאומי!
זוהי אינה הפעם הראשונה שנציגים פוליטיים מתנכרים לאינטרסים של המגזר אותו הם מייצגים. תהליך עקבי של חיסול מדינת הרווחה והפרטה מואצת של שירותים סוציאליים מתחולל בחסות שתיקתם של שרים שטיפחו קריירה פוליטית על חשבון הפלייה פוליטית מתקנת. אלו הם נציגי עדות ושכבות חלשות בחברה.
רק בכהונתו של אלי ישי כשר התעשייה והמסחר כמעט הצליחו בעלי עניין להסיר פיקוח ממחיר הלחם. ח"כ ידוע הלוקה בשיתוק מוחין התכחש לעמיתיו המוגבלים בעת הקריירה הפרלמנטרית המפוארת שלו. גם ציבור דוברי הרוסית לא רווה נחת מנציגיו בכנסת, עת אחדים מהם תמכו במהלכים בנושאים של ישות ודת המנוגדים לאינטרסים של שולחיהם. לא במקרה מפלגות העולים נחלשו ונציגים עדתיים השתלבו במפלגות שונות ואף התאיידו.
די בדוגמאות אילו כדי להפיק לפחות שני לקחי זהב לגבי הלכות הייצוג בפוליטיקה; ראשון, אין בכוחם של נציגים סקטוריאליים, של מגזרים, כדי להבטיח שמירת האינטרסים של שולחיהם. שני, רבים מהם מתכחשים למוצאם שעה שהם מריחים מניחוחות השררה.
אשר על כן, ייתכן שהמרצים השובתים אינם צריכים לבוא חשבון רק עם הממשלה ופקידי האוצר אלא ראשית כל עם עמיתיהם בחוגי השלטון.
פרופ' דן כספי הוא ראש המחלקה לתקשורת ומרכז בורדה לתקשורת חדשנית באוניברסיטת בן-גוריון
