צניעות? צביעות
התנ"ך מספר לנו על גדולי האומה המבקרים אצל זונות (מעשה תמר ויהודה), פילגשים (אצל יעקב, דוד, שלמה ומי לא) ושאר סיפורים "מביכים", אשר מורות חמורות סבר לתנ"ך מדלגות עליהם. אז כיצד הגענו למצב בו כל וקול באשה ערווה?
אין סוגיה שדקדקני הציבור הדתי אוהבים להתפלפל בה יותר מאלו הנושאות אופי מיני. נסו להשוות את מספר הכניסות להודעות בענייני "בינו ובינה" עסיסיות בפורומים דתיים-חרדים, ובין הודעות העוסקות למשל באיזו פרשת שבוע צחיחה. למי שלא הבין, מדובר באותו הרייטינג שתקבל תוכנית בה תעשה נינט קרחת וגבות ליאיר לפיד ברחבת הכותל, כנגד אחוזי הצפייה של תכנית דת במוצ"ש דוגמת "צמד-רעים, קווים לדמותם".
אפתח בשאלה לקוראים. אם יקבע רב זה או אחר כי כח הכבידה אינו קיים, האם יחדלו סוכריות מעזרת הנשים לנחות על ראשי ברי מצווה אומללים? הרי חוקי הטבע עומדים מעל יומרותיהם של בני אנוש. בדיוק כך לא יוכלו כל גדרי ה"צניעות" לבטל את יצר המין. אבל כוהני הדת בשלהם. כל פיסת עור הם רצים לכסות, באוטובוסים כבר יש עזרת נשים ואת החינוך מפרידים כבר מגיל אפס. אלא שכל טירון יודע כי "יחס גורר יחס" ושיש דברים ש"חוזרים כמו בומרנג".
על אובססיית הצניעות והטהרה שלו, משלם הציבור הדתי ביוקר. מישהו בדק האם ההפרדה בין המינים מעלה את שיעורי הפעילות ההומוסקסואליות ותופעות אחרות שהשתיקה יפה להם? מי שסבור כי ניתן להתנגד כליל לטבע ולחסל את דחפיו הבסיסיים של האדם, צפוי להפתעות. מה שיידחק היום אל הבוידעם, עשוי להתפרץ למחרת הישר אל הסלון. בין יתר תופעות הלוואי של ההפרדה המוגזמת בין המינים ניתן למצוא גם את תופעת הרווקות המאוחרת. ישנם בני ישיבות רבים, שיוכלו לדקלם את כל הלכות הנידה והאישות (מילה "נקיה" לסקס), אך אין להם צל של מושג כיצד מתנהגים בדייט עם בחורה.
למעשה, הדיון ההלכתי בעניינים אלו הוא הדרך היחידה בה ניתנת ליהודים אדוקים האפשרות לדבר על סקס. אך קיימת סיבה נוספת לדָיִש הנמרץ בסוגיות כיסוי האשה. לדעתי מדובר בחרדה הנוצרית מפני מיניות האשה שסיגלו לעצמם יהודי אשכנז, כפי שאימצו גם את הלבוש הנוצרי ואת השפה הגרמנית המשובשת המתקראת "יידיש".
בנוסף, מתעוררת בעיה אחרת מתוך ענייני "צניעות" אלו. מי שממלא אחר הוראות הלבוש הקפדניות סבור כי הוא באמת צנוע. במו עיני חזיתי בנשים דתיות וחסודות, שעטו תכשיטי זהב כה רבים על גופן עד שניתן היה לצרוף מהם רפת שלמה עגלי זהב. האיפור שעטו על פניהן היה כבד ומלאכותי יותר מזה של מרסל מרסו, אך בעיני עצמן הן נחשבו לצנועות ביותר. פאות יקרות, חליפות מהודרות ושטריימלים העולים אלפי דולרים – כל האקססוריז הנ"ל עדיין מזכים את לובשיהם וחובשיהם בתואר "צנוע". מסתבר כי מושג ה"צניעות" בעולם הדתי הצטמצם אך ורק לכיסוי שטח הפנים של האשה .
לא תמיד היו כך פני הדברים. התנ"ך מספר לנו ללא בושה על גדולי האומה המבקרים אצל זונות (מעשה תמר ויהודה), פילגשים (אצל יעקב, דוד, שלמה ומי לא) ושאר סיפורים "מביכים", אשר מורות חמורות סבר לתנ"ך מדלגות עליהם כשסומק קל בלחייהן. יש לזכור בעניין זה כי בבית המקדש הראשון כלל לא נבנתה עזרת נשים ובתלמוד התיאורים העוסקים במיניות אף ציוריים הרבה יותר. אז כיצד הגענו למצב בו כל וקול באשה ערווה? כנראה שגם בכך האשָם בשטחיות וברדידות המחשבתית של זמננו. "בורכנו" בדורנו בהרבה מאוד צניעות שאין בה ולו גרם אחד של ענווה.
צילום: זיו רון
השלב הבא?
צילום: רויטרס
מרסל מארסו. יהודי טוב, באיפור מלא
צילום: איי אף פי
מומלצים
