מאזן ההרתעה של צלפי הרצועה
בירי הקטלני מבקש חמאס להבהיר: פעולות של צה"ל ממערב לגדר יגבו מחיר כבד מהחקלאים שממזרח לה. להריגת בנו של א-זהאר עלולות להיות השלכות קשות במו"מ לשחרור שליט. רק מבצע צבאי גדול עשוי להתיר את הפלונטר
את זאת ניתן להסיק מניתוח השטח והאירועים. הצליפה התרחשה בשדות עין-השלושה - אזור שקט יחסית ורחוק מהזירה שבה פעל צה"ל משעות הלילה. חברי הקיבוץ והמתנדבים שהצטרפו אליהם עובדים כבר זמן רב כמעט ללא הפרעה בשדות, המשיקים לגדר המערכת ממזרח לחאן יונס. עד כדי כך שקט היה האזור, עד שאנשי ביטחון שביקרו שם ייעצו להמשיך ולעבד את האדמות "עד לתלם האחרון".
במצב כזה לא היה לתצפיתנים של חמאס כל קושי להכין את הפיגוע: לאסוף מודיעין, לסמן שטחי הריגה ולתכנן את הנתיב שבו יגיעו צלף או שנים, מבלי להתגלות, לעמדה מוסתרת היטב, שממנה יוכל לכוון, לפגוע ואף להישאר חבויים עד שצה"ל יחדל לחפש אחריהם. עובדה - כל אמצעי התצפית והמודיעין המשוכללים של צה"ל לא הצליחו לאכן את הצלף לפני הירי ואחריו. מה שמעיד על הכנה טובה וממושכת של הצלפים ועל יכולת ממקצועית טובה. סביר להניח שאותו יורה - אולי חוליית יורים - נמנה עם יחידת הצלפים של חמאס, שהוקמה לא מכבר ואשר לפחות חלק מאנשיה אומנו באיראן. יכול להיות שהם שהו בעמדה המוסתרת כמה ימים, עד שקיבלו הוראה לפעול.
את המצב הזה בדיוק נועדה למנוע הפעילות שמבצע צה"ל ב"רצועת האבטחה", שבמרחק 3-2 ק"מ ממערב לגדר המערכת. תכליתה להרחיק את אנשי חמאס והקבוצות החמושות בעלות בריתו מהגדר, וכך לצמצם את ירי הקסאמים ודיוקם; להתיש את המחבלים באמצעות גביית מחיר דמים מהכוחות הקדמיים שלהם; להקשות על חפירת מנהרות; ולאסוף מודיעין אנושי. היעד האסטרטגי של צה"ל הוא למנוע מחמאס חופש פעולה על גדר המערכת העוטפת את הרצועה, כדי שלא ייווצר בדרום אותו מצב שיצר חיזבאללה בגבול הצפון לפני מלחמת לבנון השנייה. חמאס מבין את זה ומנסה להרתיע את צה"ל באמצעות אש מרגמות וצליפות על בסיסיו ועל יישובים ישראליים בעוטף עזה.
החשבון של א-זהאר
בינתיים החמאס לא משתמש באופן נרחב במאגרי הקסאמים ורקטות הגראד הגדולים שיש לו, כדי שלא לספק תואנה לישראל להיכנס לפעולה נרחבת ברצועה. מנהיגי הארגון מקווים עדיין שבמסגרת עסקה לשחרור החייל החטוף גלעד שליט, יצליחו להשיג מישראל הסכמה ל'תהדייה' (רגיעה), אשר תאפשר להם לבסס את שלטונם ברצועה, תקל על המצב הכלכלי הקטסטרופלי של התושבים ותפסיק את האבדות שסופגים אנשיהם כתוצאה מהפעילות חוצת הגדר של צה"ל.
בהקשר זה קרה הלילה דבר נוסף, שאינו מבשר טובות למשא-ומתן על שחרורו של גלעד: אחד מאנשי החמאס, שנהרגו בפעולת גדוד 'אגוז' של גולני, הוא בנו של ד"ר מחמוד א-זהאר, מראשי הזרם הקיצוני בחמאס ועד לא מכבר שר החוץ בממשלת הנייה. לא-זהאר השפעה רבה על הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עיז א-דין אל-קסאם, ועל מפקדה אחמד ג'אבר. אנשי הזרוע הזו הם שמחזיקים בגלעד שליט והם גם מתנגדים ל'תהדייה'. לישראל יש חשבון ארוך עם א-זהאר, וגם לו איתנו: בספטמבר 2003 הטיל חיל-האוויר פצצה על ביתו במטרה לחסלו. בנו חאלד, הבכור מבין ששת ילדיו, נהרג. הוא עצמו יצא בפציעות קלות, אבל שנאתו לישראל אינה יודעת גבול מאז. סביר להניח שהריגת בן נוסף שלו - אף שכנראה לא הייתה חיסול ממוקד ומכוון - תגביר עוד יותר את קיצוניותו ואת תאוות הנקם שלו, ואולי גם תקשיח את עמדתו בעניין החייל החטוף.
האירועים האחרונים בחזית הדרום לא יביאו כנראה להסלמה, שתוציא
את צה"ל לפעולה גדולה בעזה. ממשלת ישראל אינה רוצה בפעולה כזו - וכך כנראה גם החמאס. אבל הצליפה, שהרגה את המתנדב בשדות עין-השלושה, מוכיחה שפעולות צה"ל לאורך הגדר ובתוך הרצועה אינן יכולות למנוע כליל פעילות של חמאס נגד יישובי עוטף עזה. האירועים ביממה האחרונה גם ממחישים עד כמה עלול רצף של פעולות לחימה "שגרתיות", משני הצדדים, להצית תבערה גדולה ולסכן את גורלו של גלעד שליט.
המסקנה: הממשלה צריכה להאיץ את המהלכים לשחרור החייל, ובמקביל להתכונן למהלך צבאי גדול. לא מדובר בהכרח בכיבוש מלא של הרצועה, אלא בסדרה רצופה של פעולות מרוכזות, קטנות וגדולות, שיפתיעו את חמאס בשיטה, במקומות ובעיתויים שהם אינם מוכנים להם. כך אפשר יהיה להחליש את חמאס, לצמצם עד למינימום את ההברחות בציר 'פילדלפי' ולהביא למצב של עליונות מודיעינית ברצועה - קרוב מאוד לאותה עליונות שממנה נהנה צה"ל כעת בגדה המערבית, כתוצאה ממבצע 'חומת מגן'.
