שיא הרגש

בציטוט הזה שאהבתי במיוחד מתחבא חלק ניכר מהקסם שבאוסף הזה. בניגוד להקלטות אולפן, ההקלטות שנאספו כאן לא נועדו מעולם להישמע על ידי אף אחד אחר. אלה סקיצות, הודעות קוליות שמשאיר מוזיקאי לעצמו על קלטת כדי שלא ישכח בבוקר את השיר שכרגע הגה בשלוש בלילה.

זה אומר שקומו מזייף, מתחרבש ומחפף אבל גם מסיר מעצמו את מסכת הרוקסטאר וחושף את עצמו על כל אנושיותו, רגשנותו והסדקים בקולו, כשהוא מבצע שיר שכרגע נולד. ולמרות, אבל בעיקר בזכות, העוויתות בסאונד (כמעט הכל הוקלט על קלטות טייפ שהתיישנו), התוצאה היא - אין מנוס מלהשתמש במשפט הזה - מסמך אנושי מרגש.

טוב, אולי "מרגש" זו לא בדיוק המילה המתאימה לכל השירים. אפשר להשתמש גם ב"מצחיק", "מופרע" ו"קיטשי במידה שלא תיאמן אבל עדיין ממש חמוד". חובבי Weezer ותיקים יודעים שחלק גדול מסוד קסמם היא היכולת המופלאה של קומו לכתוב שירי באבל-גאם מהפיפטיז ולהלביש אותם בריפים מחורעים של דיסטורשן. המלודיות המתוקות, ההרמוניות ואפילו השפה מגיעה משנות החמישים התמימות של הרוקנ'רול, אבל הלבוש כולו ג'ינס קרוע מהניינטיז.

באוסף הזה מסתבר שקומו אוהב את שירי אותה תקופה הרבה יותר משחשבנו, ומרשה לעצמו לבצע שירים סכריניים שכנראה היו יותר מדי רכרוכיים לאלבומים של להקתו . "I Was Made For You" או "Lover In The Snow" הן בלדות שמסגירות את רגשנותן כבר בכותרתן, אבל לעזאזל עם הבושה, אלה חתיכת שירים סוחפים שגם בגירסתם ה"ביתית" והלא מלוטשת קשה לעמוד בפניהם. כך שאולי "מרגש" היא כן המילה המתאימה.

להפציץ ולהקפיץ

בין השאר, נחשפים כאן סוף סוף חמישה שירים מתוך "Songs From The Black Hole", אופרת רוק אינטרגלקטית שכתב וגנז קומו אחרי האלבום הראשון של Weezer. חלק משירי אותו פרויקט הגיעו אחרי מטמורפוזה לאלבום המופת שלהם Pinkerton (שמכיל בפני עצמו מרכיבים אופראיים, עם רפרנסים לפוצ'יני ומבנה כללי דמוי האופרה "מדאם באטרפליי"), אך שירי הפרויקט לא יצאו מעולם מארכיונו של קומו.

לרוב אני מחזיק בדעה של "שירים שנגנזו בטח נגנזו מסיבה טובה", אך הפעם בא לי לחנוק את מר קומו ולהכריח אותו להקליט את האופרה הזו אחת ולתמיד או שאגנוז לו איבר חיוני. שירים כמו "Blast Off" שפותח את האופרה או "Superfriend" הם להיטי רוק בטוחים וגם בהקלטה המרושלת שלהם מצליחים להפציץ ולהקפיץ. "Who You Callin' Bitch" ו-"Dude, We're Finally Landing" קורעים מצחוק ומשלבים את ההומור הנהדר של קומו יחד עם יומרות לעיבודים סימפוניים, כראוי לאופרת רוק שאפתנית.

אבל הפנינה האמיתית החבויה באוסף הזה היא "Longtime Sunshine",

שיר פשוט ורגשני שכתב קומו על הפסנתר של אמו כשבא לבקר אותה לחג המולד אחרי הצלחת האלבום הראשון. זה שיר געגועים למקום ותקופה פשוטים יותר, לימים בהם אמו היתה שרה לו עד שנרדם, לעיר הקטנה בה גדל.

ההקלטה מחורבנת, המיקס מהתחת והקלרינט "נשמע כמו קאזו", כפי שמעיד קומו עצמו - אבל לכל הרוחות, הדקה האחרונה של השיר כל כך מרגשת, שאני פשוט שמח שאסופת שירי הפופ-דיסטורשן המושלמים האלה הגיעה לאוזניים נוספות ולא נותרה חבויה בארכיון.

בימינו, כשהאלבום האחרון של Weezer מבייש את נעוריהם, ודיבורים על אלבום חדש מעוררים שוב ציפייה, אוסף ההקלטות של ריברס קומו הוא נחמה נהדרת, ואוסף שהרוויח לגמרי בכבוד את מקומו על המדף לצד הדיסקים הטובים ביותר של Weezer.

• ריברס קומו, "Alone: The Home Recordings Of Rivers Cuomo"