"מאמי, אתה יודע שאני במחזור..."
מתגוננת החמודה, אבל אתה כמו כריש, כשהוא מריח דם הוא עובר לאמצעים קיצוניים יותר. "אז לא חייבים שם, את יודעת". מסיבות מובנות, נשים פחות אוהבות מין אנאלי, מה שגורם לרוב הגברים לשאוף אליו אפילו יותר. להתגנב בדלת האחורית
בין מגוון הדרכים שקיימות בטבע, אחת האהובות על גברים היא המין האנאלי. משום מה גברים נמשכים למין אנאלי, שבמקום כלשהו נורא דומה למשחק פיינטבול עם סיירת מטכ"ל: זה מהיר, זה כואב, וזה נגמר לפני ששמת לב בכלל.
מסיבות מובנות, נשים פחות אוהבות מין אנאלי, מה שגורם לרוב הגברים לשאוף אליו אפילו יותר. כי מה לעשות, מאז גיל צעיר, ברגע שאמרו לך שאסור לגעת בחומרים מתחת לכיור, זה רק חיזק אצלך את הרצון לבדוק מה הטעם של חומצה מלחית (אין טעם, זה סתם מוריד את הציפוי מהשיניים).
מרגיש מקופח, באמת, תחושת קיפוח נוראה
וכך, באמצע הלילה אתה והיא שוכבים במיטה, היא מנסה להירדם, ואתה נעשה ערני. לא יכול לישון, מרגיש מקופח, באמת, תחושת קיפוח נוראה.
החמודה עשתה את הקפיצה הקטנה שלה (אחרי שהיא עושה את הקפיצה יש טווח של 72 שניות, ואז היא כבר ישנה). אם לעשות משהו, זה רק עכשיו (נשר 1, אני נכנס).
יד נשלחת לעבר החמודה. היא מאמצת את היד ומחבקת אותה (שיט! זה לא מה שחשבת). היד ממשיכה דרומה.
"היי! מה אתה עושה?"
*הערה לנשים: אם הוא שולח יד לכיוון ההוא והוא לא גינקולוג, אין צורך לשאול את השאלה הזאת.
אתה מזמזם שיר דבילי שבדרך כלל אתה מזמזם ברגע שאתה מנסה להימלט מהחדר אחרי שעשית משהו רע.
"מאמי, אתה יודע שאני במחזור", מתגוננת החמודה, אבל אתה כמו כריש, כשהוא מריח דם הוא עובר לאמצעים קיצוניים יותר. "אז לא חייבים שם, את יודעת".
פה מתחילה בעיה רצינית מאוד של המין הנשי. רבות מהן ויתרו פעם על הזכות שלהן ליהנות מיחסי מין, ואז, לפני שהן מבינות מה קורה, הן נופלות למלכודת הלחץ הגברית.
בואו ננתח לרגע את "מלכודת הלחץ הגברי". בניגוד לשאר החיות בטבע שמשתמשות בדפוסים קבועים של טקסים, "מלכודת הלחץ הגברית" משתנה מגבר לגבר. יש כמה סוגים של גברים:
הלוקח בקלות: הוא מסווה עצמו לחתלתול תמים בעודו מפלס את דרכו אל האזור בחברותיות לגמרי. יתרון שיטה זו שהיא מרגיעה, החיסרון שלה שהיא לא יעילה נגד אסרטיביות.
המבולבל: כמו האדם שמתפרץ בתור לפני כולם אצל הרופא, שואל אם כאן מחלקים לחם, אצלו זה רק שאלה, ואז מסתגר אצל הרופא למשך חצי שעה ומספר לו על הבעיות שלו בצילינדר הפנים-לבלבי. היתרון בשיטה הוא שהיא מבטיחה כניסה מהירה. החיסרון: אתה מסתכן בקטיעה.
המתחנן: לכל אחד יש נקודת שבירה, הוא הולך לבכות, ליילל, להתחנן ולאמץ כל טקטיקה של ילד בן ארבע שרוצה שיקנו לו צעצוע חדש, כולל לשכב על הרצפה ולפרפר, עד שהיא תבין שעדיף לה לסבול אותו חמש דקות בפנים מאשר עוד שעתיים בחוץ.
הדרמטי: הוא מתחיל לקשקש על התקדמות ביחסים, על אהבה, על כיוונים חדשים. בעוד שהיא כבר מצפה לטבעת, הוא שולף וזלין.
"אתה יכול לשכוח מזה!" עונה החמודה באסרטיביות.
"אבל למה?" אתה מנסה את גישת המתחנן.
"כי זה כואב", אומרת החמודה בפשטות.
בכל ההיסטוריה האנושית מאז אדם וחווה ועד היום, מסתבר שככל שפיתחו תירוצים וסיסמאות מטופשות שיעזרו למין הגברי להתמקד במטרה כמו "חובה לחדור גם מאחור" ו"וטרקטור טוב חורש גם בבוץ" (סיסמאות ואמרות נוספות יתקבלו בברכה בטוקבקים), אף אחד עוד לא למד להגן מפני הטיעון "אבל זה כואב" בצורה משכנעת.
"בהתחלה זה כואב, אחר כך יוצא החוצה..."
אף על פי כן, אתה מנסה את כוחך. "את זוכרת שזה כאב גם בפעם הראשונה? זה כמו בשיר הזה..." אתה מתחיל לזמזם: "בהתחלה זה כואב, אחר כך יוצא החוצה..." אתה מחפש סימנים של הבנה על פניה.
"ופתאום איזה קטע, הוא ישן לבד!" עונה החמודה השנונה.
ככה? טוב. לא רוצה לא צריך. אתה מסתובב לצד שלך במיטה ועושה קולות של ישן. לפתע מגיחה יד לצד שלך של המיטה.
"מאמי, אתה יודע מה? בסדר, אבל רק אם תרשה לי גם".
מסתבר שגם לה יש כמה טריקים בשרוול, לחמודה.
.
"מה זאת אומרת? איך את חושבת שתעשי את זה?" אתה שואל בפחד. כי לא משנה כמה טוב אתה מכיר את חברה שלך, אתה אף פעם לא יכול לדעת באמת מה היא מחביאה בארון.
"אל תדאג, אני יכולה למצוא משהו", היא עונה בחיוך.
תמונה רעה מאוד של עצמך שוכב על אלונקה בחדר מיון עם מטאטא ברקטום עולה במוחך. "האמת שכבר לא בא לי", אתה מסנן בכעס.
והחמודה מתחילה לחגוג על הדם. "נו, מה אכפת לך. זה כואב רק בהתחלה", היא לועגת ומחבקת באותו זמן.
"תסלחי לי, אבל אני הולך לישון בסלון", אתה מסנן וקם בזמן שהיא צוחקת.
החיים מורכבים מהניואנסים הקטנים האלה, ואחרי שהזמן עובר לא זוכרים אותם. אם נשאר משהו זה רק ההרגשה הכללית. גם אם הפסדת בקרב הקטן הזה אתה יכול לדעת שזה בסדר, כי מערכת יחסים היא דבר שבו אין מנצח אחד. יש שני מנצחים, או שני מפסידים.
לילה טוב.
לפנייה לכתב/ת 
