הפירות שהניבה השביתה
שביתת המרצים חשפה מנגנונים מעוותים של דפוסי ניהול ישראלים, אך איפשרה גם פעולה משותפת של מרצים וסטודנטים נגד מגמות ההפרטה של הממשלה
בשבוע ה-13 לשביתת המרצים נראה במסדרונות בניין הסנאט של אוניברסיטת בן גוריון מחזה בלתי אפשרי: בין קירות השיש הבוהקים התגודדו מאות סטודנטים וכמה עשרות מרצים שהשתלטו על הבניין לאחר שנקעה נפשם מהסחבת, מההתעלמות הגורפת מהסטודנטים ומהאיומים האימתניים אך חסרי-הכיסוי על ביטול הסמסטר, צווי מניעה וסגירת האוניברסיטאות. הם הכריזו וקיימו, שלא יזוזו עד פיתרון המשבר.
מספר ימים לאחר שנחתם ההסכם עם המרצים, והאוניברסיטאות חזרו לעבודה ולליקוק הפצעים, מצטיירת תמונת מצב די מפחידה של האקדמיה הישראלית: מערכת אי-שוויונית מלאת סתירות ואפליות שלוקה באדישות חולנית הגובלת בניוון. טרף קל לכוונות הממשלה להחליש ולהפריט את ההשכלה הגבוהה. ממרפסת הסנאט הכבוש נראים פני האקדמיה הישראלית כפני החברה בישראל - מפולגת, אטומה, יהירה, רדומה ומובלת על ידי מנהיגות לא ראויה.
כעת רואים באופן מובהק את הפיצול ההרסני בין המרצים לסטודנטים. נכון שהשביתה פגעה בסטודנטים, ולכן יצרה מתח בין הקבוצות, אבל ניתן היה להבנות באמצעותה אינטרסים משותפים לטווח ארוך נגד מגמות הממשלה להפוך את האוניברסיטאות לחברות בעלות הגיון כלכלי. הנהגת הסטודנטים גילתה אמנם ראייה מרשימה לטווח ארוך כאשר תמכה במאבק המרצים, אך זכתה רק לתמיכה חלקית בתמורה.
גם הפיצול בין הבכירים לסגל הזוטר, ובעיקר בינם לבין מרצים מן החוץ בלט מאוד. בעקבות קיצוצי התקציב האכזריים, צמח בשנים האחרונות "מעמד פועלים" חדש באוניברסיטאות, שכלל למעלה משליש מכוח ההוראה. מעמד נחות זה עובד ללא רציפות, ללא זכויות סוציאליות וללא שמץ של ביטחון בעתידו בהוראה ובמחקר.
השביתה הדגישה את דפוסי הזלזול של הנהגת האוניברסיטאות בציבור שלהן, כלומר בקהילה האקדמית עצמה. רק לאחר 12 שבועות של משבר, נאותה נשיאת האוניברסיטה שלנו להיפגש עם הקהילה שלה, והמנהיגים האחרים נותרו במחבואם. ועד הסגל אמנם נפגש עם המרצים והסטודנטים פעם או פעמיים, אך גם זאת ללא דיאלוג אמיתי.
כמובן שמנהיגי האוניברסיטאות אינם לבדם. הם אימצו את דפוסי הניהול הישראליים המעוותים, המאופיינים בכוחניות, זלזול ורמיסת זכויות. דוגמה טיפוסית היא ועדת שוחט שמונתה על-ידי הממשלה, באישור שרת החינוך, כשאינה כוללת אף לא נציג אחד של הפרופסורים או הסטודנטים! אין פלא שהמלצותיה מהוות סדין אדום לסטודנטים, שהרי את הרפורמות ינסו לממן בעזרת העלאת שכר הלימוד.
אבל משבר השביתה והפעולה המשותפת של מרצים וסטודנטים עוררו גם התנגדות למצב החולני של האוניברסיטאות, והראו שמאבק חברתי-כלכלי יכול ליצור קואליציות חדשות אל מול מגמות הממשלה של "הפרד, הפרט ומשול". הקואליציה פעלה לאורך שבועות בהפגנות, כנסים, הפעלת לחץ פוליטי ולבסוף בפלישה לסנאט, וכך יצרה נוכחות בולטת בקמפוס ובתקשורת. היכולת להתגבש לאורך זמן לקהילה אקדמית הוגנת ואקטיבית עדיין טעונה הוכחה, אך ניצנים של מהלך שכזה צצו בבניין הסנאט באוניברסיטת בן גוריון.
הפורום להגנת ההשכלה הציבורית שהקימו בתחילת השביתה מרצים וסטודנטים מכל האוניברסיטאות והמכללות, חרת על דגלו את המטרות האלה. אם הפלישה לסנאט, שעוררה גל של פעולות דומות בקמפוסים אחרים, ופעילות הפורום הניחו את הקרקע למאבק משותף למען השכלה ציבורית חזקה והוגנת, הרי המשבר הוליד מפנה חשוב לא פחות מאחוזי השכר של הסגל הבכיר.
פרופ' אורן יפתחאל והסטודנט אבישי צדיק מאוניברסיטת בן-גוריון, פעלו בזמן השביתה בצוות התיאום של מטה המאבק של אגודת הסטודנטים והפורום להגנת ההשכלה הציבורית
לפנייה לכתב/ת 
