דו"ח ההורים: לא נסלח לאולמרט אם לא יתפטר

"אנו הורים לבנים שנפלו על הגנת המולדת במלחמת לבנון השנייה. אנו קשורים לארץ הזאת בכל נימי נפשנו ובכל מעשינו, הקטנים והגדולים. תמיד ראינו בתרומה למדינה חלק מרכזי בהשקפת עולמנו. התגייסותם של בנינו ובנותינו לשרות בצבא ההגנה לישראל הייתה המשך טבעי לדרך בה חונכו. התגייסותם של בנינו, כמו התגייסותנו בעבר, לא נעשתה מתוך צייתנות לחוק והליכה בתלם, אלא מתוך הכרה ערכית עמוקה.

"לנו ולבנינו היה ברור כי השירות בצבא עשוי להעמידם במצב בו יידרשו לסכן ואולי אף למסור את נפשם. קיווינו תמיד שצורך זה, לסכן ולמסור את הנפש, לא יעמוד לעולם בפני בנינו, אך תקוותנו נכזבה. בקיץ של שנת 2006, בתום מלחמה כושלת, ליווינו את בנינו למנוחת עולמים. חיבור זה מוקדש לבנינו בהערכה עצומה, באהבה גדולה ובגעגועים שאין להם סוף".

במילים כואבות אלו נפתח הדו"ח האלטרנטיבי, לזה שתפיץ בקרוב מאוד ועדת וינוגרד. "איך נפלו גיבורים במלחמת לבנון השנייה" - זו הכותרת שבחרו ההורים השכולים למסמך. שבוע בדיוק לפני פרסום הדו"ח של ועדת הבדיקה הרשמית שהקימה הממשלה לבירור מחדלי הדרג המדיני והצבאי במערכה - מפרסמים אלה ששילמו את המחיר הכבד ביותר דו"ח משלהם, המבוסס על סדרת תחקירים שערכו בעצמם, בניסיון לברר את הנסיבות שבעטיין נפלו יקיריהם.      

• מסמך: דו"ח המשפחות השכולות
  

"במשך עשרות שנות קיומה של המדינה הצעירה שלנו, שותקות משפחות השכול", נכתב בדברי המבוא לדו"ח המקיף. "הן שותקות על כשלים שנעשו ושותקות על רשלנות. ניתן להבין הקרבה שכזו במדינה צעירה, חלשה הנלחמת על חייה אבל אין לה מקום יותר במדינת ישראל החזקה והמפותחת. לאחרונה נסדקות חומות השתיקה".

חיילי צה"ל במלחמה (צילום ארכיון: AP)

קרוב לשנה וחצי, בתדירות של אחת לשבוע או שבועיים, נפגשו נציגי המשפחות באחד מבתיהן, כשהם מקפידים לעדכן את היתר בהתקדמות העשייה. "לא ננוח עד שנשיג את המטרות שהצבנו לעצמנו", הם כותבים בדברי המבוא ומוסיפים: "ספרים, דו"חות וסיכומים רבים יצאו ועוד ייצאו לאור בעקבות המלחמה. רובם טובים וחשובים. הם מתארים את המלחמה, את האירוע המרכזי הזה בחיינו, מספקים שפע של פרטים ותובנות וניתן על פיהם להבין מה היה ואיך היה ומה ניתן לעשות טוב יותר בעתיד. לספר שלנו חשיבות מיוחדת - הוא בא להזכיר לקוראים מהי באמת המלחמה".

על איזה נס הם מדברים?

כבר במבוא נמתחת ביקורת חריפה על מי שיושב בראש הפירמידה: "בזמן שחלף מאז תום המלחמה ועד עצם הימים האלו, מבקש ראש ממשלת ישראל להשכיח את קיומה מלב אזרחי המדינה. כל דרך, ולו הנלוזה ביותר, ראויה מבחינתו להשגת מטרה זו. היטב זכורה לנו התבטאותו כי המלחמה הפכה עבורו ל'זיכרון רחוק'. אם לא די בכך, במו אוזננו שמענו את ראש הממשלה אומר: 'נס עשה לנו הקדוש ברוך הוא, שיצאנו למלחמה וגילינו את כל הכשלים'. עמיר פרץ, שר הביטחון לשעבר, מדבר על 'שנת הפיכחון' בה אפשרה לנו המלחמה לגלות ולתקן את הטעון תיקון באופן שבו מתנהלים הצבא והממשלה.

"האנשים האלה, האם הם שומעים ומבינים את מה שפיהם מדבר? האם הם זוכרים על חשבון מי ועל חשבון מה מתאפשר להם, למנהיגים המכובדים, להתפנות עתה לשיפור כל הטעון תיקון? על איזה נס ישוחח ראש הממשלה עם האם שעל קבר בנה הגיבור, במלאות שנה לנפילתו, אמרה: 'הכול היה לחינם'.

"עוד לפני שתמו הקרבות החלו להופיע ידיעות על דברים מוזרים שהתרחשו במלחמה הזו. לא היו יעדים ולא היו משימות ברורות. וכשהייתה משימה, עוד בטרם הוטלה והושלמה הכנתה, כבר בוטלה ואחרת הוטלה במקומה. וכך שוב ושוב. שטח שהותקף ואף נכבש, ננטש על-ידי כוחותינו ואחר-כך שוב היה צריך לשוב ולכובשו תוך הקזת דם הבנים".

"דברים מוזרים, דברים איומים"

"אלו היו דברים מוזרים, דברים איומים, אולם עד שלא תמה המלחמה, מתוך אחריות לאחדותה של האומה, תמכנו בצבא ההגנה לישראל, במפקדיו ובמפקדים העליונים של הצבא, בממשלת ישראל. פתחנו במאבק רק עם תום המלחמה. לרבבות ששבו מחזיתות הלחימה ולכלל עם ישראל התברר לפתע שיש מי שאינם מתכוונים לקחת אחריות על התחום שעליו הם מופקדים.

"ההתנגדות להשתמטותם היא העומדת בבסיס תביעותינו", כותבים ההורים המשתייכים לכל רבדי החברה השראלית, "ביחד עם התנועות הנוטלות חלק פעיל במאבק ובעזרת ההזדהות והתמיכה לה זוכה מאבקינו בתוך כלל עם ישראל, אנו דורשים משרי הממשלה שייטלו אחריות על החלטתם המרושלת לצאת למלחמה ועל האופן הכושל שבו ניהלו אותה".

"בל יעז איש לטעון כי אנו מחלישים ומרפים את ידי מנהיגינו", מסכמות המשפחות, בניסיון להדוף מראש את הביקורת הצפויה מלמעלה. "אין בדברים כדי לרפות את ידיהם של קברניטי העם הזה מלקבל החלטה על יציאה למלחמה נוספת. ההיפך הוא הנכון. אנו באים לחזק ולתקן, כדי שממשלות ישראל לדורותיהם יקיימו את הדיונים על יציאה אפשרית למלחמה באופן מתמיד והרבה לפני שמלחמה עלולה לפרוץ ... איננו רוצים בנפילתם של בנים שקורבנם ייחשב לקורבן שווא".

שאלות, הערות והמלצה אחת

כדי להכין את הדו"ח המקיף פנו ההורים השכולים לחברים לנשק של הבנים שנפלו, ושמעו מהם את פרטי הקרבות שתיארו באוזניהם כיצד לחמו תחת אש עם המפקדים בשטח. ההורים פנו גם לדרג הבכיר בצבא, נועדו עם מפקדים ועם הרמטכ"ל והציגו להם שאלות נוקבות, חריפות וכואבות.

בניסיון להבין את התמונה הכוללת על מורכבותה וגווניה, פנו ההורים גם אל הדרג המדיני בבקשה ללמוד על המלחמה, מטרותיה, אופן ניהולה והישגיה. הם נעזרו בתחקירים ובראיונות עיתונאיים, הצליבו מידע עם גורמים שונים ונעזרו בספרים שנכתבו על המלחמה.

מלבד נתונים כלליים, סוקר דו"ח המשפחות השכולות את אירועי יום פריצת המלחמה ואת כניסת הכוחות הקרקעיים ללבנון, שבוע לאחר מכן. הדו"ח מציג את כשלי הדרג המדיני עם פריצת המלחמה, מותח ביקורת על עדותו של ראש הממשלה לפני ועדת וינוגרד ומגדיר אותה "עדות מתחמקת".

בנוסף, סוקר הדו"ח את 60 השעות האחרונות של המלחמה ומעלה את השאלה, האם המהלך הקרקעי לאחר שהוסכם על הפסקת אש היה מהלך פוליטי.

ההורים מביאים את פרוטוקול ישיבת הקבינט הביטחוני, שבו שתלו שאלות והערות ביקורתיות. הפרק החותם את הדו"ח הוא פרק ההמלצות האישיות, שבו קובעים ההורים כי על ראש הממשלה, אהוד אולמרט, להתפטר מתפקידו.

"ההתחכמויות והפלפולים מוסיפים לכישלונו בניהול המלחמה גם מידה עצומה של חוסר הגינות, היעדר בושה וחוצפה. העובדה שהוא בוחר שלא לשאת באחריות למשגים ולטעויות שייחסה לו ועדת וינוגרד, היא בלתי נסבלת ובלתי נסלחת", כתבו.