המלך עירום

הבורסות צוללות. הדולר צונח. הגדר בין עזה למצרים קרסה. קסאמים ממשיכים ליפול. נסראללה מתרברב. אחמדי-נג'אד מתחמש. ניצולי השואה מושפלים. תושבי שדרות מופקרים. הסטודנטים מקופחים, ואפשר להמשיך ברשימה הזו עד סוף המאמר.

הגדר בין מצרים לעזה קורסת. החינוך ה'גבוה' קורס. החינוך ה'נמוך' קורס. הביטחון של האזרח הפשוט ברחוב קורס. האמון בנבחרים, בבית המשפט, במשטרה, בצבא צולל. ואני מחכה לשמוע רק מילה אחת, קטנה, פשוטה - טעינו. חטאנו. פשענו. סליחה. על חטא שחטאנו לפניך בעיוורון.

כלום. נאדה. גורנישט. לשווא נחכה שאיזה אדם הגון אחד יקום ויאמר את מילות הקסם הללו. הם לא ירשו לעובדות להרוס להם את התיאוריות ואת נבואות השקר אותם טרחו לפמפם ולהעצים במשך שנות דור. הם לא יתנו להורים השכולים, למ"פים וללוחמים בסדיר ובמילואים, למשלמי המיסים הנושאים בנטל, לקלקל להם את החזון ואת החגיגה. הכל הכל יקרוס - אבל הם ימשיכו ללהג, לגלגל עיניים, לפרשן, לתקוף כל נער קטן שיצעק שהמלך הוא ערום, ולשמור כאתרוג על כל מי שיקדם את האג'נדה ההזויה והקורסת שלהם, את המוסר המעוות שלהם, את הרפיסות ווהתקפלות, ובעיקר - את תרבות הסיאוב והשלטון של אי הנשיאה של אף אחד באחריות.

חזרה לעשרת הדיברות

מרבים לדבר על חוקה לישראל. אולי ממנה תצמח הישועה. ערב פרשת יתרו, הריני ההדיוט להציע הצעה פשוטה. יהיו עשרת הדיברות החוקה של עם ומדינת ישראל. בניגוד לכל תורות השקר שקמות ונופלות בין מהדורת חדשות אחת לשניה- התורה הזו שיסודותיה עשרת הדיברות- כבר שורדת,חיה,אמיתית, נושמת ובועטת זה אלפי שנים.

אולי אם נחזור לדבוק בדיבר הראשון "אנוכי ה' אלוקיך", לא נגיע לכל כך הרבה 'אלוהים אחרים על פני'. אולי אם נחזור ונאמץ את 'כבד את אביך ואת אימך', לא נגיע לכל כך הרבה 'לא תרצח'. אולי אם נחזור וניישם את 'שמור את יום השבת לקדשו' לא נגיע לכל כך הרבה 'לא תגנוב'.