יומן האלוף

האלוף (מיל') בן-ראובן פשט את המדים כבר מזמן, זמן קצר אחרי המלחמה. עכשיו, רגע לפני שוועדת וינוגרד חושפת את הדו"ח שלה, הוא חושף בפני נחמה דואק ב"מוסף לשבת" את הדו"ח הפרטי שלו. במילים חדות ובהירות, שנכתבו בזמן אמת, מתעד היומן של בן-ראובן את תהליך ההתפכחות הכואב - של מפקד אחד.

ביומן מופיעים, למשל, דברים שכתב והקריא בשיחה עם מפקדי אוגדות ב-24 ביולי 2006: "כל המהלכים הנוכחיים, כולם מובילים למהלך המוביל של הפיקוד. במהלכים האלה, הקטנים, אנחנו פוגעים במחבלים, תופסים שטחים, מצמצמים את כמות השיגורים ומשמידים תשתיות. אנחנו, כעם, מאוד פגועים. שנדע, לפחות אנחנו המפקדים, שעלינו להיות חזקים בעניין הנפגעים. כל חמישה הרוגים נתפסים מסביבנו כמחדל. אנחנו חייבים, בשלב הזה, לא להתרגש מזה ולהמשיך לנהל את המלחמה, ואת הדמעות להשאיר לאחר המלחמה. לצערנו הרגלנו את הציבור בשנים האחרונות למלחמה על האפס. לא שילמנו בנפגעים. הפעם אנחנו לא במלחמה כזאת".

ב-27 ביולי, יום לאחר הקרב המבולבל בבינת ג'ביל, שבו נהרגו שמונה לוחמים, נפגש בן-ראובן עם הרמטכ"ל דן חלוץ לשיחה קשה. "דן, קודם כל אני מצפה לשינוי אמיתי בעבודה בין הרמטכ"ל לבין הפיקוד. דרג מדיני יכול להיות עמום מולך. אתה, מול אלוף הפיקוד, חייב להיות ברור. אתה ברור בפקודות טקטיות - עשה ואל תעשה. אבל יותר מדי פעמים אתה לא ברור ברעיון שמוביל אותך. אנחנו לא מבינים את הרעיון איתו אתה מוביל את המלחמה. יש בפיקוד רעיון, הוא אושר, ואתה שובר אותו פעם אחר פעם".