קשה להיות גבר במאה ה-21? נסה להיות אני

הספרים והסרטים שמדברים על היותך אשה מציגים אותך כאחת מתוך שלוש אפשרויות: קרייריסטית וקרה, אמא וחמימה, או רווקה מתוסכלת ורעבה למין. אחת משלוש, זה מה שאת יכולה להיות על פי הוליווד ועל פי הספרות הנפוצה. אבל יש עוד כל מיני אפשרויות אחרות. נכתב בתגובה לטור של יאיר לפיד

ענת אבישרפורסם: 27.01.08 , 14:51

יאיר לפיד היקר,

כתבת בטור שלך איך זה "להיות גבר" במאה ה-21, אז רציתי לומר לך משהו על להיות אשה במאה ה-21 (או לפחות להיות אני ושכמותי). זה, איך לומר בעדינות, לא פיקניק.

להיות אשה זה לא לדעת מה בכלל זה אומר להיות אשה, או מה היה לפני המאה ה-21, מפני שלא כל כך חיית הרבה קודם לכן, ולתוך המאה הזו פחות או יותר גדלת. כל הספרים והסרטים שמדברים על היותך אשה מציגים אותך כאחת מתוך שלוש אפשרויות: קרייריסטית וקרה, אמא וחמימה, או רווקה מתוסכלת ורעבה למין. אחת משלוש, זה מה שאת יכולה להיות על פי הוליווד ועל פי הספרות הנפוצה. אבל בעצם, את אף אחת מהן, את בכלל האחת-משלוש של סיפורים אחרים, שעליהן פחות נעים לכתוב, כקורבן תקיפה מינית.

הנשים שאת זוכרת שהשאירו בך רושם ברור של מה זה "להיות אשה" לא היו אף אחד משלושת התפקידים שהסביבה אומרת לך שאת צריכה למלא, אלא בחרו בחירות קצת אחרות וקצת בצורה לא לגמרי "נשית". למשל, אשה אחת אהובה שהביאה את ילדה הראשון בגיל 41, ואחרת שבחרה לעשות זאת בגיל 21, בניגוד למה שציפו ממנה הוריה, או חבריה, בשני המקרים גם יחד. או להעריץ בסתר אחת שלא עשתה בכלל ילדים, ואפילו לא קריירה מפורסמת במיוחד, אלא סתם עשתה מה שהיא אוהבת.

המפקדת שלך בטירונות לימדה אותך איך לא להתנהג, בטון הקר והמרוחק שלה, שגרם לכל הבנים באזור לתהות למי יש ביצים יותר גדולות משלה. בגיל 18 זה היה מפחיד, לחשוב להידמות לה. היום הייתי מציעה לה לצאת לדייט.

להיות אשה זה ללבוש כל מה שעולה על רוחך ולחשוב כל הזמן שאת לא נשית או יפה מספיק. זה להקפיד על מחשוף ואיפור הולם כדי להרגיש ולהיראות אטרקטיבית גם אם אינך בדיוק במידות של ההן מהפרסומות. זה לקנא באלו שבפרסומות ולהזכיר לעצמך שוב ושוב שזה לא פמיניסטי להיראות ככה, ושזה דורש מהן הרעבה עצמית. זה לקנא למוות ברקדניות בלט על הגמישות והחן שלהן, לצפות בפרק הראשון של "נולד לרקוד" בהבעה כואבת, ואחר כך ללכת לאכול עוגת שוקולד ולוותר על אימון (גם) היום.

זה לצאת לרחוב ולשמוע הערות דורסניות יותר ופחות לנשיות שלך, בין אם זו הערות של הטרדה מינית ברורה, ובין אם זה על היותך לא בדיוק אחת מהבנות בפרסומות. זה להיכנס בחשש לחדר של ממונה עלייך כשהוא סוגר את הדלת, בייחוד אם אינכם מכירים היטב עדיין, כי הכל יכול לקרות.

זה להישקל, כי את יודעת שאת והנשיות שלך נמדדות על זה, ולספור קלוריות, ולא לאכול שווארמה לפני אנשים אם את שני קילו מעל מה שאת אמורה להיות. בוודאי שלא אם מדובר ב-20 קילו, שאז את מוגבלת לאכילת חסה, אחרת תספגי הערות מעוברים ושבים, שפשוט חבל להם, "את לא תתחתני ככה".

זה להיות מתוסכלת כשצופרים לך בכביש, גם אם דווקא היית בסדר גמור, אבל את אשה, אז מותר להם.

זה לעשות דברים בצורה מסוימת רק כי אמא אמרה, ולפחד ממה שיקרה אם לא תעשי אותם ככה.

זה לברוח ולשתוק כשמישהו שם עלייך ידיים בפאב כי הגעת לבד. זה לספר את זה אחר כך לאנשים שלא מבינים "מה הביג דיל? הרי הוא לא עשה לך כלום".

זה לא לקרוא מגזיני נשים אלא בתור לגינקולוגית, ולא להבין איך את קשורה למה שכתוב שם, או למה שהגינקולוגית מדברת עליו במונחים קליניים רחוקים כל כך.

לקבל משכורת ולהבין שעמיתך קיבל יותר על אותה עבודה

זה לאהוב את ארנסט המינגוויי למרות שאומרים עליו שהוא לא פמיניסטי וכותב מאוד גברי, כי את התיאורים שלו אפשר לטעום. זה לאהוב את יונה וולך גם אחרי גיל 16. זה לא לאהוב ספרות, או כל מוצר תרבותי אחר, רק מתוך פמיניזם, אבל להעריך את העושים והעושות במלאכה הזו.

זה לחזור הביתה עם תלוש המשכורת ולהבין שהעובד שלידך קיבל יותר כסף על אותה עבודה, כי את אשה והוא לא.

זה לענות לכל מי ששואל למה אין לך חבר ומה עם חתונה בגילך המתקדם, עשרים ושש (26) שאת לסבית, ולהשתדל לא לפחד מהתגובה. זה בדרך כלל משתיק אותם, עד השאלה הבאה, "איך תעשי ילדים?"

זה לא לעשות פרובוקציה למי ששואל את זה ולא לומר "לא רוצה ילדים" כי זה שקר, ולא להיכנס, גם לא בראש, למחשבה מדכאת על כמה מורכב ומסובך זה הולך להיות עבורך כשתחליטי שהגיע הזמן.

זה לנסות להיות הכי גאה בעולם במה שאת עושה ובמי שאת, גם אם את לא מתאימה להגדרה המקובלת למונח "אשה" ועולה על הבמה כגבר, מלך דראג, לפחות פעם בשבועיים, ומעזה גם ליהנות מזה.

זה לקרוא את יאיר לפיד כל שבוע, כבר שנים, גם כשהוא חושב שלגברים נורא נורא קשה. כי לכולם קשה. זה חוצה מגדר, זה חוצה עבר, זה חוצה מדינה, זה חוצה שכבות.

ואולי כאן מתחילה הבעיה ובה צריך לטפל, יאיר לפיד. בוא נשים בצד את כל ההגדרות ונמצא איך לעשות יותר קל לכולנו.