מי באמת מזהם את הנגב?

סרטן, זיהום וארובות עשן – זוהי תמונת העיר באר שבע כפי שהיא מצטיירת בדמיונו של תושב מרכז הארץ התמים, כשהוא קורא את החדשות בעיתוני הבוקר לצד כוס הקפה. מסכן, אם רק היה יודע מה הוא מכניס לפיו חוץ מאדי הקפה, כמה פיח מצוי באגזוזי המכוניות העומדות בסבלנות בכבישים הפקוקים. האם הוא יודע מה מידת הנזק הנגרם לאיכות חייו בשל תחנת הכוח היושבת על שפת הים, זו שמכוסה באורות צבעוניים והפכה לאחד מסמליה של העיר הגדולה בגוש דן?

אולי הוא בכלל רחוק מההמולה של ערי המרכז. נניח שהוא תושב הצפון. האם הובא לידיעתו הנתון האחרון, המטריד, בעניין החריגה של החומר המסרטן מתילן כלוריד כפי שנמדדה לאחרונה באזור מפרץ חיפה?

סביר להניח שהקורא התמים יידע בעיקר להגיד למה מסוכן לחיות בבאר שבע ומדוע אסור בשום פנים ואופן להקים את עיר הבה"דים בצומת הנגב. הוא יתחיל לסקור את כל החריגות של החומרים המזהמים שמקורם במפעלי רמת חובב, הוא בוודאי לא יפסח על השיעור הגבוה של תחלואת הסרטן בנפת באר שבע שמקורה, כמובן, בזיהום הנגרם מרמת חובב.

אך האם זו אמת? ובכן, לא הכל ולא תמיד. בבדיקת הפרסומים הקשורים לבאר שבע אפשר למצוא הרבה כותרות אדומות וזועקות אבל רק צריך קצת להתעניין כדי להבין שלא כצעקתה.

"באר שבע – בירת הסרטן", זעקו הכותרות בעקבות הדלפה מתוך דו"ח תחלואת הסרטן של רשם הסרטן הלאומי. מספיק היה להמתין שבועיים לדו"ח המלא, כדי להבין שבבאר שבע אולי יש עלייה בתחלואת הסרטן, דבר מטריד ומחייב טיפול, אך היא עדיין ממוקמת במקום השלישי מבחינה זו, אחרי נפת תל אביב וחיפה.

גם הקישור שנעשה בין רמת חובב לסרטן בבאר שבע, ראוי היה שלא ייעשה. המחקר שנעשה והנתונים שנמצאו אינם יכולים להצביע על שום ממצא חד משמעי ואם כבר בהשערות עסקינן ניתן גם לציין שבבאר שבע אחוז המעשנים הגבוה ביותר, נתון שיכול גם הוא להשפיע לא מעט על תחלואת סרטן.

"מתילן כלוריד בשמי באר שבע", זעקו כותרות נוספות. אך מקריאת הכתבות ניתן היה להבין כי ב-95% מימות השנה נושמים תושבי באר שבע אוויר מהול בחומר המסוכן והמסרטן מתילן כלוריד, המקור של החומר כמובן במפעלים התעשייתיים ברמת חובב.

היכן נמצאת האמת? נראה שלא במילה הכתובה. במהלך השנתיים האחרונות לא נמדדו חריגות של מתילן כלוריד בשמי באר שבע, למעט יום אחד. הנתון שפורסם מתייחס לדו"ח של חברה הולנדית שהריצה מודל תיאורטי תוך שהיא לוקחת בחשבון את ההנחות המחמירות ביותר. בדו"ח נמצא שקיים פוטנציאל לחריגה של החומר בעתיד. בעקבות יישום תוכנית הפעולה של המפעלים ברמת חובב, מסכימים אנשי המקצוע כי גם פוטנציאל זה ייעלם, ומסוף שנת 2010 לא צפויות כלל חריגות של החומר בבאר שבע.

כשבוע לאחר הפרסום הזה נמצאו חריגות גבוהות של אותו החומר, הפעם במפרץ חיפה. לא בבאר שבע המזוהמת אלא בצפון הארץ הנקי. הפעם הכותרות היו זעירות והדיווח הסתכם בידיעה קטנטנה בשולי העיתונים.

וכאן, קוראים יקרים, מצויה הבעיה. הזיהום האמיתי אותו נושמים תושבי באר שבע בא דווקא מדפי העיתון, מאלפי המילים המחריבות את אזור הנגב, כאילו באו מתוך קמפיין מאורגן ומתוזמן נגד באר שבע ונגד הקמת עיר הבה"דים בצומת הנגב. מה לגבי ההערכות על כאלף הרוגים בקרב תושבי גוש דן בשנה כתוצאה מהזיהום האורבני? היכן הטיפול העיתונאי בנתון

המחריד הזה? מה בדבר המהלכים האדירים שנעשים ברמת חובב בשנים האחרונות, שמטרתם לטפל באופן יסודי בפליטות ובשפכים שמייצרים המפעלים באוויר וביבשה? האם יודעים תושבי גוש דן, קוראי העיתונים היומיים הגדולים, שברמת חובב משתמשים בטכנולוגיות מתקדמות ובסכומים חסרי תקדים בישראל לטיפול בבעיות זיהום האוויר? האם הם יודעים שבזכות כל הפעולות הללו, ביום אכלוס עיר הבה"דים בצומת הנגב המקום יהיה נקי מזיהום אוויר?

הגיע הזמן לסיקור קצת יותר נכון, קצת יותר מדוד ואובייקטיבי של אזור הנגב. ליחס הממשלה לאזור שמתבטא בתקציב, אנו רגילים. אך אין סיבה שנקבל את אותו יחס מפלה ומזלזל גם מהעיתונים שאנו קוראים בכל בוקר, לצד הקפה שאנו לוגמים באוויר הנקי והצח שלנו.

מאיר בביוף, יו"ר ההסתדרות במרחב הנגב, חבר מועצת העיר ויו"ר הוועדה לאיכות הסביבה בעירייה