בניגוד לעמדת התביעה: נער שאנס לא ייכלא
ילד בן 11 עבר חודשים ארוכים של גיהינום, כאשר נאנס בידי נער בן 17. התביעה ביקשה מאסר בפועל, אבל בית המשפט החליט להקל: "ייתכן שמדובר בסטייה חד-פעמית"
נער בן 17 שאנס באכזריות ילד בן 11 לפני כשלוש שנים ישהה במעון סגור עד גיל 20 - כך קבע הבוקר (יום ה') בית המשפט המחוזי בתל-אביב. הנער הורשע בכך שבמספר הזדמנויות, מדצמבר 2004, הכריח את הילד באיומים יחד עם חברו לבצע בהם מעשי סדום. לאחר שסירב, אנסו אותו כשאחד מהם תפס את ראשו בכוח.
באישום נוסף הוא הורשע שוב במעשה סדום. בחודשים אפריל-מאי 2005 כאשר שהו באתר בנייה והמתלונן ביקש ללכת לביתו, הוא אסר עליו ללכת ודרש ממנו לבצע בו מין אוראלי ואז היכה אותו. לאחר מכן ביצע בו מעשה סדום. הנער המפוחד ביצע את המעשים בשל האיומים והמכות שקיבל. באישום נוסף הוא הורשע כי בחודשים מארס-פברואר 2005 ביצע בו מעשה סדום נוסף למראות סירובו של הילד, אחז בו בכוח ואנס אותו.
הנער הנוסף שהיה שותף למעשים האכזריים בילד נמלט מישראל ולא שילם על מעשיו. מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט עולה תמונה קשה של חייו של הנאשם שעלה לישראל וסבל מעוני ומגירושי הוריו. כמו כן הוא סיפר כי החל לעשן בגיל שש ונהג להשתמש עם חבריו בסמים, בדבק מגע ובאלכוהול.
הנער שוהה בשנתיים האחרונות במעון הסגור ונמצא כי יש התפתחות הדרגתית, אך החיובית בהתנהגותו. כמו כן התבצע תסקיר הבודק את מצבו של הילד שנפגע ממעשיו, ממנו עולה כי הוא עדיין במצב קשה, מטופל בתרופות ועל ידי פסיכיאטר ופסיכולוג.
התביעה ביקשה לגזור על הנאשם מאסר בפועל וביקשה מבית המשפט לא להיענות להמלצת שירות המבחן להסתפק בעונש של מעון סגור. בפרקליטות הדגישו כי למרות שמדובר בנער צעיר, מדובר במעשים ברוטאליים וקשים וכי הוא התנהג כעבריין מין לכל דבר ולכן אין לנהוג בו במידת הרחמים, טענה שבית המשפט דחה.
בגזר הדין קבעו השופטים כי המקרה חושף פרשה אכזרית ביותר של מעשי סדום והתעללות קבוצתית בילד בן 11 וכי הנאשם לא גילה כלפי הילד כל חמלה או רחמים וכי לא מדובר בארוע חד-פעמי, אלא ב"התעללות בת מספר חודשים שהפכה את חייו של הילד לגהנום עלי אדמות".
"על בית המשפט מוטלת האחריות להגן על החברה, לשמר ערכיה ולהתוות התנהגות נורמטיבית שלכמותה אנו שואפים כחברה מתוקנת. האמצעי העומד לבית המשפט במקרים מעין אלה, הוא אמצעי הענישה, הן מתוך הצורך להעניש את החריג ולגמול לו על מעשיו והן כדי להעביר מסר לעבריינים פוטנציאליים ולהרתיעם. עם זאת נראה כי האמור נכון כלשונו בעיקר כאשר מדובר בעבריינים בגירים, אשר ביצעו את מעשיהם מתוך ידיעה, הבנה ובגרות. כאשר מדובר בעבריינות נוער, מקננים הן הספק והן התקווה, כי באמצעות חינוך שונה וסביבה שונה, ייתכן ולא היו סוטים הנערים מן המסלול הנורמטיבי ואף ייתכן כי מדובר בסטייה חד-פעמית".
לפנייה לכתב/ת 
