וינוגרד? כיסוי תחת

בסוף קיץ 2006 חזרתי מגבול הצפון, מהמילואים, מהמלחמה. כשחזרתי הביתה מצאתי מדינה ללא אם ואב, שלא יודעת מה אמת ומה שקר, רוויית ביקורת על ההנהגה.

העיתונים בישרו על החלטות הממשלה. גם אם לא הסכמתי איתן, עמדתי מאחוריהן בגאווה. מלחמה או לא, זה מה שהוחלט, ואני מבצע, אני בורג קטן במערכת ועושה מה שאומרים לי. ההחלטה שהכי שימחה אותי בימים ההם הייתה ההחלטה להקים את ועדת וינוגרד, שתבדוק את תפקוד הדרג המדיני.

חשבתי לעצמי - איזה יופי, מדינת ישראל מדינה דמוקרטית, מערבית, שמבינה שעשתה טעויות ורוצה לתקן, לשפר,להתקדם על מנת להמשיך להיות המדינה שנרצה לגור בה ולהילחם למענה.

מבחינתי, הגשת דו"ח וינוגרד היתה רגע האמת שהגיע. הרגע בו כל אחד שהיה לו אומץ לנקוט מהלכים שהוא לא מספיק בקיא בהם צריך לשלם את המחיר, לנהוג באחריות ולהפגין דוגמא אישית.

אבל הדו"ח איכזב. כשמגישים עבודה באוניברסיטה, מצפים לציון ברור שיגיד "טוב", "לא טוב". ציון מספרי שמדרג אותך בין שאר חברי הכיתה. מישהו מוכן להסביר לי מה היה הציון שנתן וינוגרד? הוועדה החטיאה את המטרה שלשמה הוקמה ולא עמדה בציפיות. העם רצה לשמוע אם אבא שלו היה בסדר, אם הוא עשה טעויות, או שהמערכת עשתה טעויות ושאולמרט התנהל דווקא כראוי.

כשהייתי בקורס מכי"ם בצבא המפקדים שלי הדגישו את המשפט: "אין חיילים גרועים, יש מפקד רע". לפיכך כששואלים מי אחראי על הכל, מי מחליט, מי נותן אישור, מי ממנה? התשובה היא פשוטה: ראש הממשלה.

מדינת ישראל קיימת כבר מספיק זמן, היא הוכיחה את עצמה במלחמות, במפלות, באירועים טראגיים והוכיחה שהיא מסוגלת לקום ולחזור להיות מדינה מובילה או לפחות לכוון לשם. אבל דו"ח וינוגרד הוא זלזול במדינה. האם איננו יודעים "שישראל יצאה למהלך קרקעי שלא השיג את מטרותיו"? אה, גם לא ידעתי שראש הממשלה נהג בהססנות במהלך המלחמה. וינוגרד, אני הייתי בלבנון, הלכתי שם מבית לבית בלי סיבה, בלי שהמפקדים יודעים למה. אז כשהמסקנות שלך נשמעות לא ברורות, נראה שהוועדה באה לכסות את התחת של המנהיגים.

במובן אחד חשתי הקלה - כששמעתי שלא יצאנו למלחמה מסיבות אישיות או מטופשות. אבל ועדה שאחראית לספק תשובות, שהקציבו לה 15 מיליון שקלים, יושבת עם ספרון בצבעים של מדינת ישראל, ונותנת ביקורת כללית?

יש המון דברים שצריך לתקן, לסדר, לחשב, להחליף (אולמרט). אבל למה צריך לשמוע את זה מכם? איך יכול להיות שיום שמחכים לו כל כך הרבה משפחות שכולות, לוחמים שבוזים, אזרחים מפוחדים, חסרי מוטיבציה, חסרי אמון בשלטון, המילה המשומשת ביותר בדו"ח היא "ליקוי"?

לא יכול להיות שאחרי כל ביקורת קטנה, נשמע "אבל" גדול. גם מיטב הפרשנים סבורים שהדו"ח אמביוולנטי. למה אני משלם לשופט אם הוא לא שופט? אולי הפיתרון הוא הקמת ועדה שתבדוק את מינוי ועדת וינוגרד. תנו לצביקה הדר להנחות את החשיפה ונדיח שופטים באסמסים, זה כל מה שחסר. 

אני חושש ששום לקח לא יילמד אחרי דו"ח שכזה. אבל איך יכול להיות שהכל ימשיך כרגיל? אני בטוח שחיילים בצה"ל לא ירגישו שום שינוי בעקבות הדו"ח.

אני מחפש משהו לאחוז בו, משהו שיחזיר לי את האמונה במדינה, בממשלה. עד היום הייתי בסך הכל בורג קטן במערכת, עושה מה שאומרים לו. עכשיו אני קצת בספק, כי אם הממשלה תתנהג כצפוי, אני לא יודע איך אגיב, אם אגיב בכלל. איך אנהג כשהממשלה הנוכחית תקצץ בתקציב החינוך, תעלה מיסים או תקרא לי להילחם בשמה.