שדות חיטה לנצח
מיקי בן כנען, שספרה "אם החיטה" נבחר על ידי יאיר לפיד לספר החודש של ynet, בכלל לא חושבת על עצמה כסופרת. אז איך זה שבכל זאת היא עובדת עכשיו על ספר שני? ראיון חגיגי
מיקי בן כנען, מחברת "אם החיטה", עובדת כתפאורנית (ביום שישי האחרון זכתה בפרס תיאטרון הפרינג' על עבודתה), יש לה חברת סטארט-אפ והיא גם הקימה החודש את פורום היוצרים נגד דגל הזהב. אבל בן כנען מגדירה את עצמה בראש ובראשונה ציירת; כל היתר משניים.
הבחירה של יאיר לפיד
מחמאה ישראלית לגמרי
יאיר לפיד
לא רק אצל אופרה ווינפרי: קבלו את ספר החודש של ynet שייבחר כאן בידי מיטב אנשי התרבות של ישראל ויימכר בחודש הקרוב בהנחה ברשת חנויות סטימצקי. ולפתיחה - יאיר לפיד התאהב ב"אם החיטה" של מיקי בן כנען
"אם החיטה", ספר ביכוריה של בן-כנען, שנבחר כאן לספר החודש על ידי יאיר לפיד ויימכר בחודש הקרוב בחנויות סטימצקי בהנחה מיוחדת, מגולל מעשייה סוריאליסטית ובה-בעת גם ארצית מאוד, שארוזה באריזה סיפורית מקורית במיוחד, מלווה בנספח גדוש באיורים נפלאים. אבל יותר מכל, "אם החיטה" הוא ספר מאוד אופטימי. במרכזו גמדה רבת תושייה ושופעת המצאות בת 58, שמעולם לא נתנה לפיזיות שלה ולאישיותה היוצאת מגדר הרגיל לעמוד בדרכה למימוש עצמי. בן כנען כתבה אותו כפי שהיא עושה כל סוג אחר של אמנות – בטרנס.
מיקי בן כנען. קודם כל ציירת (צילום: צביקה טישלר)
"לכל אחד יש את המקום הזה ששם הוא מרגיש יוצא דופן ואולי אפילו דחוי", אומרת בן כנען, "מהמקום הזה אנחנו יכולים להיעזר בסיפורים על אנשים יוצאי דופן אחרים. הרי לעיתים, גם האדם הסטנדרטי ביותר יחוש יוצא דופן. לחוש יוצא דופן זאת סביבה נפשית וגם בחירה".
"ידעתי שאני הייתי פותחת"
ואם כבר יוצא דופן, אי אפשר להתעלם מהעטיפה של "אם החיטה" בפרט ומהאריזה הכללית שלו בכלל. על עטיפת הספר החומה הכהה מופיע עיטור תבליטי מעודן בודד וקטן של הליקופטר ותו לא, ועוד משהו, הוא כרוך בכריכה קשה."צורת הספר היא מעין דימוי לגיבורה שמספרת את הסיפור", מסבירה בן כנען. "סוג של קופסה שחורה, שאתה לא יודע מה יהיה בתוכה. רוב הספרים מדברים בשפה שבין הוצאות ספרים לקורא, כלומר, על כריכתם יש איזשהו טיזר, 'הנה, זה מה שמציגים לך'. אני לא רציתי להיכנס לקטגוריה הזאת. רציתי שהקורא יסתכל על הספר ולא יידע מה יש בו. וכמובן שאמרו לי 'מה, את לא נורמלית, מי יקנה את זה? מי יפתח את זה בכלל?' וידעתי שאני הייתי פותחת. חשבתי שייתכן שאני עושה סלקציה ראשונית, כלומר, האנשים הראשונים שיסכימו לשלם עליו בחנות יהיו אנשים מהסוג שלי, שהסקרנות שלהם תוביל אותם לפתוח את הספר ולא האיור שיש על העטיפה.
צורת הספר היא דימוי לגיבורה. (איור של מיקי בן כנען מתוך "אם החיטה")
"היום כשאני מעלעלת בספר וקוראת בו אני רואה שהוא ספר ויזואלי, ולא רק מבחינת התמונות. אפשר להרגיש שזה ספר של ציירת. כאילו במקום לצייר בצבעים, ציירתי במלים. זה ספר שאנשים שיש להם את הצורך לחוות חוויות ויזואליות תוך כדי קריאה כנראה יתחברו אליו יותר, למרות שלא עשיתי סטטיסטיקה".
חשבת לתרגם אותו לסרט? הוא מאוד ויזואלי כפי שאמרת.
"חשבתי בעיקר על סרט, למרות שאין לי באמת מושג אם סרט יכול לתת חוויה טובה לפחות או יותר טובה מהחוויה שמקבל הקורא. אבל זו תעלומה שמתוק לחשוב עליה".
אלו תגובות את מקבלת עליו?
מתוך הספר
אם החיטה: הכאב של אולג
מיקי בן כנען
גמדה תל אביבית בונה הליקופטר והופכת למולטי מיליונרית לאחר שהיא ממציאה שיטה להדברת שדות חיטה באמצעות טלפתיה, תוך שימוש באתרי פורנו ככלי יעיל להשמדת המזיקים. פרק מתוך ספרה החדש של מיקי בן-כנען
"אני מקבלת עשרות אימיילים בשבוע. התגובות הן בדרך כלל תגובות של תודה. יש פה ושם שאלות, אנשים רוצים לדעת פרטים שקשורים לגילוי הביולוגי שמגלה הגיבורה במהלך הספר, ואיך השיטה עובדת. אנשים שמספרים לי איך חייהם השתנו בעקבות קריאת הספר, איך זה שינה את הסביבה הנפשית שלהם בזמן שהם קראו אותו. אלה תגובות שמזכירות תגובות לספר הדרכה פסיכולוגי, למרות שאין שם שום דבר מהסוג הזה. זה בפירוש סיפור בדיוני עלילתי".
למה את חושבת שהתגובות הן כאלה?
"כי הגיבורה שמסופר עליה עוברת שינויים קטנים שמצטברים למהפך שבמהותו הוא רוחני. הספר מדבר על זה שרוח האדם אינה חד משמעית ואדם איננו חד משמעי. העולם הוא במהותו פרי הווייתנו. המחשבות האלה מעניקות כוח".
היו גם תגובות עוינות לספר?
"אני ממש בושה לומר, אבל הספר הזה לא עורר ויכוח, לא שאני פגשתי בו. וזה מעורר תמיהות מפני שחשבתי שיהיה מי שיגדיר אותו בינו לבינו כספר מעצבן. אבל התגובות האלה לא הגיעו אלי".
למה שאנשים יחשבו שהוא מעצבן?
ביקורת
צריך לקרוא כדי להאמין
אריאנה מלמד
אישה נמוכת קומה חושקת בהליקופטר אדום ויוצאת להבריא שדות חיטה בדרך בלתי-אפשרית. בספרה הראשון, "אם החיטה", יוצרת מיקי בן-כנען אגדה מודרנית, פנטסטית ואוניברסלית שהיא לא פחות מנס כפול. אריאנה מלמד קוראת: המשיכי לכתוב, ומהר
"בגלל שהוא אופטימי, למשל. או מחמת העובדה שהגבולות בין המציאות והדמיון לא מחולקים בו בחלוקה סטנדרטית שתואמת לז'אנר ספרותי מסוים. זה לא מדע בדיוני, זה לא פנטזיה. זה לא באמת בנוי לפי חוקי ספרי פנטזיה ולא לפי החלוקה המוגדרת פלוס מינוס של מציאות ודמיון והדרך שבה הם משתלבים. זה ספר שמדבר על המציאות, אבל באופן כזה שאתה לא באמת יכול לדעת. גם אני עצמי יכולה לפתוח בעמוד מסוים ולתמוה על החיבור המוזר שעשיתי בין מציאות ודמיון".
את מגדירה עצמך כסופרת?
"כיוון שאני משחקת עם המציאות גם בתוך החיים שלי אז לפעמים אני יכולה לשמוע את עצמי אומרת 'כן אני סופרת'. אבל אני לא באמת מאמינה בזה".
וכששואלים אותך מה המקצוע שלך?
"אז אני ציירת. למרות שהרבה שנים אני עושה תפאורות ולא הצגתי תערוכת ציור כבר עשר שנים. אבל במהות שלי אני ציירת, זה מה שאני עושה הכי טוב".
והכבוד שאנחנו עושים לך כאן - מה יש לך להגיד על זה?
"אינסטינקטיבית אני שמחה כי ייתכן שימצאו את הספר שלי עוד אנשים. הדחף הראשון שלי הוא דחף אמנותי וזה אחרי הרבה שנים של פרנסה במקצועות אמנותיים. בזה לפחות לא התקלקלתי. אני בהחלט חושבת ונלחמת על כך שאנשים שעושים אמנות ירוויחו ממנה, כמו מכל מקצוע אחר. אבל התחושה המיידית המשמחת ביותר היא שאני מפיצה משהו שהוא מתקן עולם. כמובן שזה סוג של אומניפוטנטיות כזאת. איזה ספר יכול לתקן עולם? גם התנ"ך לא מתקן עולם, אם לא ההיפך".
על מה את עובדת בימים אלו?
"אני כותבת ספר שני, אני כבר באמצע שלו. זה כמו סרט צילום לא מפותח. הוא יכול להישרף אם הוא יצא החוצה".
בן כנען. כתבה ספר ויזואלי
צילום: צביקה טישלר
"אם החיטה". לא עורר ויכוח עטיפת הספר
מומלצים
