נבחרו המתמודדים בתחרות הישראלית בדוקאביב

סרטו של ישי אוריין, "החיפושית", יפתח את חגיגת העשור של פסטיבל הקולנוע הדוקומנטרי "דוקאביב", בערב רב משתתפים שייערך ב-3 באפריל בהיכל לאמנויות הבמה בתל אביב. בהנהלת הפסטיבל ביקשו אירוע גדול ונוצץ יותר והעבירו את טקס הפתיחה מהסינמטק הנמצא בשיפוצים, למשכן. למרות השיפוצים יוקרנו סרטי הפסטיבל גם הפעם במקביל בסינמטק, בבית מפעל הפיס ובמוזיאון תל אביב.

בשנתו העשירית יתחרו בתחרות הישראלית של הפסטיבל 12 סרטים ובכללם סרט הפתיחה שמלווה קשר סימביוטי בין הבמאי למכונית החיפושית הישנה שלו שאותה, כך הבטיח לבעליה הקודם, לא יפרק לעולם וישמור עליה כעל בבת אינו. בניסיון נואש להחזיר לחיים את המכונית שאליה מסרבת אשתו להכניס את התינוק שבדרך, הוא יוצא למסע שעובר דרך בעליה הקודמים של החיפושית ומגיע עד לירדן, שם הוא מקווה יוכלו לעזור לו בשיפוצה.

סרטים נוספים שיתמודדו בתחרות הם: "אדמה" מאת ובבימויו של יפתח שבח שהוא מעין הומאז' לחקלאים ותיקים, אנשי חזון ואדמה, דור שהולך ונעלם. הסרט מלווה את מושב נהלל המיתולוגי ומתמקד בשכבת החקלאים הותיקים שמתמודדים עם הקונפליקט הבין דורי ושאלת המשך קיומו של המשק המשפחתי.

"אובססיה" מאת ובבימויו של אוהד מילשטיין בוחן את המושג אובססיה בהתייחסו למוות, ידע, סקס, שליטה, חשיפה, ניקיון ותוהה ממה היא נוצרת? ממה היא ניזונה? ומה היא משרתת.

"באבא הכבשה יוצאת להביא אהבה לעולם" מאת ובבימויו של גיל קרני עוקב אחרי בחור חולמני מכפר קטן שנשאר מחוץ למעגל החברתי ומעדיף מאז ילדות את חברתן של כבשים על חברת בני אדם. כשהוא עובר לתל אביב בבגרותו הוא מרכיב כבשה מגוש ספוג שמובילה אותו בשבילים שלא הכיר ופותחת בפניו את שערי הכפר הגלובאלי.

"יידישע מאמא" בבימוי משותף של פימה שליק וגנאדי קוצ'וק מספר את סיפורם של עולה חדשה ממולדובה ובנה היחיד שמתגורר מזה כמה שנים עם חברתו, עולה חדשה מאתיופיה. כשהוא מודיע לה על ההחלטה להינשא לבת זוגו, עולמה של האם נחרב עליה כיוון שצבע העור וההבדלים התרבותיים הם דברים שאינם מתקבלים על דעתה. הסרט מלווה את האם, הבן ובת זוגו מההודעה על החתונה ועד לטקס החופה.

"כלות המדבר" מאת ובבימויה של עדה אושפיז מתחקה אחר גורלן של הנשים הבדואיות הנקרעות בין מסורת לקדמה ומנסה לתת קול ובמה לקולותיהן המושתקים על ידי החברה והמשפחה.

"מיתה משונה" מאת ובבימויו של שחר מגן מציג סרט תיעודי בלשי בו מבקשות שלוש נכדותיה של פרל אפלבוים לבדוק את השמועה האם סבתן שעל שמה נקראו נרצחה ב-1921 כמעשה נקמה של חברי ניל"י. במקביל משרטט הסרט את יחסם המורכב של תושבי זיכרון יעקב וצאציהם למשפחת אהרונסון שהפכה ברבות השנים למשפחה של גיבורים מקומיים. זהו פרופיל של מקום שגם אחרי 90 שנה לא באמת השתחרר משדי העבר.

"המלחמה הראשונה שלי" בבימויו של יריב מוזר חוזר אל חבריו לנשק במלחמת לבנון השנייה אותם תיעד בזמן אמת על כל חוסר האונים שלהם והמצבים הבלתי אפשריים. הסרט מתעד חילופי דברים קשים, האשמות הדדיות וגילויי לב כנים של לוחמים לרגע.

"המלך לאטי הראשון" מאת ובבימויו של אורי בר-און מלווה ילד בן שמונה בנם של עובדים זרים שהיגרו לישראל מסנגל וביילורוסיה שמגלה יום אחד שהוא נצר לשושלת מלוכה בסנגל.

"הנערים מלבנון" מאת ובבימויו של אוהד אופז מלווה שני ילדים של קציני צד"ל לשעבר שהגיעו לישראל עם נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון והתמוטטו של צבא דרום לבנון במאי 2000. השניים נאבקים להגשים את חלומותיהם בארץ ודרך מאבקם הפרטי מתאר הסרט את מאבק ההישרדות והקליטה של 700 משפחות הפליטים שמצאו את עצמם יום אחד לכודים בארץ.

"שהידה" מאת ובבימויה של נטלי אסולין מתעד את מסעה של הבמאית אל

עולמן של אסירות ביטחוניות בכלא השרון שהורשעו בסיוע לביצוע פיגועים בישראל. בכלא הן יצרו עולם חדש, מנותק מהעולם החיצוני עם חוקים משלו שבו הן מוצאות לראשונה מקום לביטוי עצמי.

"שש קומות לגיהינום" מאת ובבימויו של יונתן בן אפרת מלווה את חייהם הבלתי נתפשים של מאות פועלים פלסטינים צעירים ומבוגרים שחיים מתחת לאדמה בסמוך לאחד הצמתים המרכזיות בגוש דן. מקום מחבואם הוא יסודותיו של קניון נטוש הנסתר מן העין למרות מיקומו במרכז הצומת שם הם מבלים את מרבית ימות השבוע, שש קומות מתחת לפני האדמה. "שש קומות לגיהנום" נע בין האמיתי לחלום ובין מציאות לדמיון כי בחושך כל מה שנשאר לעשות לחשוב, לחלום ולדמיין.