"לנצל את הרגע, כי הוא כנראה לא יחזור"
הצצה שבועית לעולם של צלמי טבע ישראלים והפעם רונן וטורי מבנימינה, שמצלם ציפורים ויונקים. "אני משתמש באותן טכניקות של ציידים, אבל כדי להוציא תוצאה יפה, ולא כדי לפגוע", הוא אומר. "אם אני מצליח לגרום למישהו אחד להתייחס לסביבה שהוא גר בה ולהתנהג אחרת לבעלי-חיים, עשיתי את שלי"
"אם אני מצליח לגרום למישהו להתייחס לסביבה שהוא גר בה, להתייחס אחרת לבעלי חיים - עשיתי את העבודה שלי". כך אומר רונן וטורי (40) תושב בנימינה, שמצלם ציפורים ויונקים בארץ ובעולם מאז שהיה נער.
וטורי מעיד על עצמו שפיתח את האהבה לטבע מאז שנולד. הוא גדל בתל אביב, וכילד נהג להביא הביתה "כל דבר שחי ונושם. הייתי מביא נחשים, עכבישים, זה פשוט ריתק אותי. אנשים קצת פחות - בעלי חיים יותר".
"בגיל 17 עבדתי בחופש הגדול וקניתי מצלמה, איתה צילמתי כמה שנים. צילמתי לא רק בעלי חיים, גם חברים וידידים מהצבא. יש לי מאות סרטי צילום בבית על כל מה שראיתי חי, זז, נושם או קשור לטבע. יכולתי להפוך אבן ולמצוא עכביש, ולשרוף עליו שניים-שלושה סרטי צילום, שבסופו של דבר היו הולכים לפח", הוא משתף ומציין כי הוא אוטודידקט בנשמתו. "כל הלימוד היה מניסוי וטעייה, ניתוח עבודות של צלמים אחרים. עשיתי זאת בלי מודעות בכלל. לא הבנתי בדיוק מה אני עושה, הייתי מתפעל מהיופי של התמונות ומתחיל לשאול את עצמי 'איפה הוא עמד? איך הגיע אליהם כל כך קרוב?' כל מיני שאלות שהובילו אותי לדעת לצלם. מאחורי כל תמונה עומד צלם - את זה שוכחים הרבה".
בגיל 18 עבר רונן לקיבוץ אייל, "שם אתה עטוף בשדות ומטעים, רק עם האהבה לטבע, חיפשתי לעבוד בעיקר בחוץ והעבודה במטעים חשפה אותי לדברים חדשים. בעיר נחשפתי יותר לחרקים; בקיבוץ נחשפתי לבעלי חיים גדולים יותר - ציפורים, זוחלים ויונקים".
ללמוד לצפות את התנהגות החיות
"כדי לצלם בעל חיים אתה חייב לדעת לא רק את השם שלו, או לדעת שהוא יפה וראוי לצילום, אלא גם להכיר את דפוסי ההתנהגות שלו. לכל בעל חיים יש דפוס התנהגות שונה, וכל אחד מגיב אחרת להפרעות. כל אחד הוא עולם ומלואו, וחייבים להכיר אותם כדי להגיע לתוצאות של צילום טובות.
מהן תוצאות טובות? "תוצאה זה לא צילום של בעל חיים למגדיר. אני מחפש התרחשות בצילום, וכדי לצלם התרחשות צריך להיות שם כשהיא קורת. שחפים צהובי רגל או פרפורי עקוד בקרב, בעלי חיים שתופסים דגים, זחלים שבוקעים מתוך הגוף. אם לא הייתי יודע, הייתי מצלם את הזחל והולך. צריך לעשות עבודת הכנה רצינית כדי לדעת על התנהגות בעלי החיים ולצפות למה שיקרה. אתה חייב לדעת מתי ציפורים מקננות, באיזה עונות, מי מגיע בחורף ובקיץ, מתי הן מזדווגות. אם אתה ממתין למשהו שיקרה ואז מתחיל לצלם, פיספסת ב-99 אחוז את ההתרחשות".
אחרי הצבא יצא וטורי לטיול במזרח במשך כשנה. "הטיול היה בית ספר לצילום כי כולו עבר דרך עינית המצלמה". כשחזר, והראה את הצילומים שלו לחבר שעסק בצפרות, קיבל הזמנה לצלם מתוך מסתור צילום.
"החבר עשה אז עבודת מחקר על שחפיות ים ושחפיות גמדיות, ולקח אותי למקום בו הוא עבד. הוא הכין מסתור כדי לשבת ולחקור את הציפורים, והכניס אותי פנימה. נכנסתי למסתור בלילה. בחוץ שמעתי את הציפורים מרעישות במים, חלקן קיננו באזור, אך לא ראיתי כלום.
אבל כשהאור עלה, ראיתי שחפיות במרחק של 2-3 מטר ממני. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי לציפורים את הלבן שבעיניים. לא משהו שחור ורחוק שעף בשמיים אלא משהו מוחשי, באותו רגע הבנתי שהתמכרתי. מאז אני מבלה את זמני במסתורי צילום".
וטורי לא הפך את הצילום לפרנסה העיקרית שלו, אך מצא בו הגשמה עצמית. "עבדתי ברשות הדואר, והשקעתי את כל זמני בצילום. בשנים הראשונות צילמתי אקראית, ולאט לאט שיניתי את דפוס העבודה שלי. אז נכנסתי גם לעומק, לפרויקט ארוך טווח שנשדרש כדי להשיג את הפריים שרציתי. תנשמת למשל: שלוש שנים צילמתי את התנשמות במסתורים".
הקידמה הטכנולוגית לא הרשימה את וטורי ורק לפני שנה הוא עבר לצילום דיגיטלי. "השוק גרם לי לעבור. אני שומר מקום חם בלב לשקופיות כי מבחינת האיכות הן יותר טובות מצילום דיגיטלי".
כמו ציידים - אבל לא בשביל לפגוע
וטורי משווה את הצילום לעבודת הצייד. "אני חושב שיש בנו יצר ציד ולא בכדי יש יותר צלמי טבע גברים מאשר נשים. אנחנו לקחנו את זה לכיוון הזה. אני לא מסוגל להרוג בעל חיים, נהפוך הוא, אבל אני משתמש באותן טכניקות של ציידים, אבל כדי להוציא תוצאה יפה, ולא כדי לפגוע. זה מאתגר כי אתה יכול לבוא לבעל חיים וזה לא מצליח, ואז מתחילה מלחמת מוחות כדי להצליח לצלם אותו. זו לא כמו עם דוגמנית. אתה צריך לדעת לנצל את הרגע שקורה מולך בצורה הטובה ביותר; הוא כנראה לא יחזור לעולם. אבל אם אני מצליח לגרום למישהו אחד להתייחס לסביבה שהוא גר בה, להתייחס אחרת לבעלי חיים, עשיתי את העבודה שלי.
"כשראיתי בעלי חיים מקרוב, את העיניים שלהם, את הנוצות - זה הפך את חיי. כשאתה רואה ציפור בין השיחים הרבה יותר קל להתעלם ממנה או להרוג אותה. כשאתה נכנס לעומק, מתחיל הקשר. כשיש קשר בין שניים שרואים אחד את השני, הרבה יותר קשה לפגוע".
