עוד שבוע עבר ואתם יודעים מה זה אומר - סיכום שבוע מוזיקלי. גם השבוע בחרנו סלקטיבית שלוש כותרות שלא יכולנו להתעלם מהן והדבקנו להן פסקול משלנו. לא מסכימים עם הבחירות? היו אתם העורכים המוזיקליים.
חיים יבין, אישיות טלוויזיונית נכבדה, עזב
השבוע את מסך "מבט" בערוץ הראשון שהיה מבצרו הכמעט בלעדי במשך יותר שנים משאפשר לזכור. גם צעירים שמעולם לא זפזפו לערוץ 11 מכירים את פניו וקולו שלעת זקנה התחיל לבלוע יותר ויותר מילים. חלקם מכירים אותו בזכות החיקוי הידוע של טל פרידמן וחלקם פשוט כי קשה לחמוק ממבטו הרציני-תמיד של מר יבין.
יבין ונתניהו. עד שנינט תגיע
למרות שאין ספק שיבין הוא אחד מעמודי התווך של הטלוויזיה הישראלית לדורותיה (המעטים), חייבים להתפכח מפסטיבל יבין הגדול שהצהיל את המוני הארץ השבוע. במשך לא מעט שנים יורה התקשורת חיצי ביקורת ולעג אל דמותו של יבין ללא רחם, והנה פתאום כולם מחבקים ואוהבים ומצדיעים ומזילים דמעה. זו דרכו של עולם כנראה אך השבוע אני מעדיף להזכיר ליבין, כעצה ידידותית, את השיר הנפלא
שנכתב ב-1923 ועדיין רלוונטי: כולם חברים שלך כשאתה מצליח אבל כשאתה על הקרשים פתאום אף אחד לא מכיר אותך.
אני לא דואג למר טלוויזיה. הייתה לו קריירה ארוכה ומוצלחת ואם יחליט להמשיך בה הוא כנראה יעשה זאת ללא קשיים מיוחדים. אבל החיבוק הפתאומי הזה נראה לי מאולץ, ונדמה שבמקום לחלוק כבוד מוצדק למפעלו הטלוויזיוני של יבין, מדובר בעוד אחת מהפעמים בהן כולם מרימים גבוה את חתן השמחה על הכיסא רק כדי לעזוב אותו באוויר ברגע שנינט עוברת בחוץ.
עם כל הכבוד לתקינות הפוליטית המפוקפקת ולאבות החד-הוריים או חד-מיניים, כל העניין הזה של "יום המשפחה"
מרגיש לי מאולץ מדי. במובן מסוים, יום המשפחה שודד את האמא מהיום היחיד שבו אמורים כולם לפנק אותה, לשם שינוי.
סמוג. האמא של העולם (צילום: ירון ברנר)
ביל קלהאן
שהופיע כאן בקיץ שעבר, מבין מה זה להיות אמא. כשהוא מסתכל על כל הבעיות הבוערות בעולם הוא מרגיש כמו האמא של העולם ששני ילדיה כל הזמן רבים. ואם תפתחו עיתון, תרגישו כמוהו. יום אם שמח!
חיים יבין אכן גדול והוא אכן הלך השבוע (הביתה), אך מישהו גדול ממנו
הלך השבוע אפילו רחוק יותר. בגיל 91 (כנראה), הלך המהארישי מאהש יוגי
לעולמו כשהוא שליו, אפשר לנחש. המהארישי הוא שהגה את המדיטציה הטרנצנדנטלית והקדיש את חייו ללימודה ברחבי העולם. על אף שיעילות תורתו לא הוכחה מעולם בצורה מדעית חד-משמעית, אין ספק שהביאה לעולם הזה הרבה יותר אנשים רגועים מעצבניים, ואדם שאחראי לשינוי כזה הוא בעיניי אדם דגול.
קל מאוד להצמיד לכל נפטר טרי את השיר "Someone Great"
של LCD Soudsystem, בו חוזרת השורה "When someone great is gone", אך לעניות דעתי, המהארישי המנוח זכה בו ביושר בדרכו החד-סטרית אל עולם שכולו תעופה יוגית נצחית.
רוצים להצמיד עוד שירים לעוד כותרות? לכו על זה בתגובות.
