שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המפעלים המזהמים ביותר בישראל
    בכל שנה מתים בישראל יותר אנשים כתוצאה מזיהום אוויר מאשר בתאונות דרכים. הארובות שצצות מסביבנו פולטות לאוויר עשן המכיל חלקיקים וחומרים רעילים ומסרטנים. בדיקות של המשרד להגנת הסביבה, שנחשפות לראשונה ב"ידיעות אחרונות", מפרטות את 20 המפעלים שפולטים הכי הרבה חלקיקים מזהמים בישראל

    גבוהות, שחורות ומעשנות - אנחנו רואים את הארובות האלה צצות כמעט בכל פינה בארץ. הן פולטות לאוויר שאנו וילדינו נושמים עשן רעיל, המכיל תחמוצות חנקן וגופרית, חלקיקים מזהמים וחומרים מסרטנים. הנה נתון מבהיל הממחיש את חומרת הבעיה: אם כל מפעלי התעשייה בארץ היו עובדים בעת ובעונה אחת, הם היו פולטים לאוויר 2.4 טונות של חלקיקים מזהמים בשעה אחת!

     

    המשרד להגנת הסביבה ערך לאחרונה סקר מקיף במאות מפעלי תעשייה ברחבי הארץ. הסקר נערך לקראת יישומה של תוכנית מקיפה המתוכננת במשרד, בהתבסס על תקן אירופי, שתתמקד במפעלים הפולטים את הכמות הגדולה ביותר של מזהמים ותטפל בהם. הבדיקות העלו ממצאים מפתיעים:

     

    • שני שלישים מהזיהום החלקיקי בארץ הם תוצר ישיר של פעילות תעשייתית.
    • מתוך מאות מפעלים, 30 פולטים כ-92 אחוז מחלקה של התעשייה בחלקיקים המזהמים.
    • שמונה תחנות כוח של חברת החשמל ושישה מפעלים של החברה לישראל פולטים יחד כ-85 אחוז מזיהום החלקיקים התעשייתי במדינה.
    • חברה אחת, המפעילה שלושה מתקנים בנגב, אחראית לכמעט מחצית מהזיהום התעשייתי החלקיקי במדינה כולה.

     

    כמעט בכל המקרים מדובר במפעלים המרוויחים הון עתק. ניתן היה לצפות שישקיעו יותר בשמירה על בריאותנו ועל הסביבה. השר להגנת הסביבה, גדעון עזרא, שהנתונים הונחו לפניו, הבטיח שהתוכנית אותה מתכוון משרדו ליישם "תעסוק בפליטות לאוויר, קרקע, ומים ותקבע מגבלות. המפעלים יחויבו לשקיפות מלאה גם מול הציבור".

     

    הדוח המלא, הנחשף כאן לראשונה ומציג את היקפי הפליטה והזיהום, עודכן סופית לפני כשבועיים ומבוסס על נתונים משנת 2006. הנתונים המופיעים באחוזים מציינים את חלקו של כל מפעל בסך כל זיהום החלקיקים התעשייתי בישראל. רוב מהמפעלים טוענים שמאז שיפרו את המצב ומסרו את תגובותיהם. 

     

    רשימות דומות הוכנו על מזהמים מרכזיים נוספים כמו תחמוצות חנקן ותחמוצות גופרית. אגב, מפעלים רבים אחרים הפולטים חומרים מסוכנים ומסרטנים, כמו למשל מפעלים מסוימים ברמת חובב, אינם מופיעים ברשימה הכוללת רק מזהמים האופייניים לכלל המפעלים.

     


     

      

    1. מפעלי רותם-אמפרט-צין

    35% מהזיהום מסך זיהום החלקיקים התעשייתי

     

    מפעלי רותם-אמפרט הם המזהמים התעשייתיים הגדולים בישראל. במפעל באזור צין יש מכרות פוספט ומתקני ייצור ושינוע. כבר בשנת 2002 התגלו במפעל זה חריגות רבות מהתקן. מאבק של התושבים הביא להשבתת מתקן גדול לקליית פוספטים. כעת מתברר שלמרות השבתת המתקן, שתיים מארובות המפעל עדיין פולטות כמויות גדולות מאוד של חלקיקים מזהמים. שני המפעלים האחרים מככבים גם הם ברשימת עשרת המזהמים התעשייתיים הגדולים בישראל.


    מפעל רות-אמפרט צין

     

    המפעל הוא חלק מ"כימיקלים לישראל", שהיא חברה-בת של "החברה לישראל" הנמצאת בשליטת סמי ויולי עופר. מטרתו של המפעל היא להפיק ולמכור דשנים וחומרים אחרים בארץ ובעולם. מדו"ח המשרד להגנת הסביבה עולה, כי הפעילות להפקת הדשנים מהסלעים מצריכה אנרגיה רבה ומתבטאת בין היתר בפליטה גבוהה של חלקיקים ממתקני הייצור.

    לחברה שלושה מפעלים - רותם, צין ואורון - המעסיקים כאלף איש. החברה מחזיקה כבר יותר מ-50 שנה ברישיונות לכריית פוספטים באתרים שונים בנגב. בשנת 2006 לבדה הפיקו שלושת המתקנים כשלושה מיליון טונות סלעי פוספט ויצרה מהם כ-1.6 מיליון טונות דשנים.

     

    תגובת החברה: "השקענו בשנים האחרונות עשרות מיליוני דולרים בהפחתת פליטות ונמשיך להשקיע עשרות מיליוני דולרים לצמצום נוסף. בימים אלה החברה מבצעת הרצה של מתקני ספיגה במפעלי החברה באורון ובצין. עם סיום ההרצה, בעוד כחודשיים, יימשך השיפור וצפויה הפחתה משמעותית נוספת בפליטת החלקיקים".

     

    2. מפעלי ים המלח

    12% מכלל הזיהום התעשייתי

     

    מפעלי ים המלח מנצלים את ים המלח - אחד ממשאבי הטבע הייחודיים בעולם - כדי להפיק ממנו מחצבים שונים. המים הנשאבים מחלקו הצפוני של הים הנסוג מועברים לבריכות, שנמצאו פעם בחלקו הדרומי של הים. הם מתאדים והמחצבים היקרים "נקצרים" ונשאבים למפעל.


    (צילום: לע"מ) 

     

    האשלג המופק מים המלח הוא שחקן מרכזי בתעשיית הדשנים. יחד איתו מיוצרים במפעל חומרים נוספים. חלק מהחומרים הנשאבים מים המלח מועברים לעיבוד במפעלים אחרים של חברת האם - כימיקלים לישראל (כי"ל). תהליכי העבודה במפעל צורכים אנרגיה רבה, הדרושה לייבוש החומרים המופקים ולעיבודם. כדי לענות על דרישות האנרגיה הגדולות של המפעל פועלת בו תחנת כוח פנימית גדולה, המוסקת במזוט, שהוא הדלק המזהם ביותר, ומספקת לו 110 מגה-ואט.

     

    החברה אינה מדווחת על רווחי המפעל, אבל לפי דוח שנתי של כי"ל הרווח התפעולי של החברה ממגזר האשלג (הכולל גם שני מפעלים בחו"ל) ב-2006 עמד על כ-245 מיליוני שקל. במפעלים מועסקים כ-1,450 עובדים באופן ישיר. במהלך 2007 התקינה החברה בתחנת הכוח מתקן שלטענתה הפחית את רמת פליטת החלקיקים בכ-90 אחוז והביא לירידה של 50 אחוז בפליטת תחמוצות גופרית.

     

    תגובת המפעל: "תוכנית העבודה של החברה כוללת עשרות פרויקטים בתחום איכות הסביבה, ובהם גם פרויקטים לטיפול בפליטות מוקדיות (ארובות) ובלתי מוקדיות. החברה סיימה לאחרונה השקעה במערכת ספיגה בעלות של כ-15 מיליון דולר, עברה לשימוש בדלק דל-גופרית בתחנת הכוח ומשקיעה מדי שנה כ-10 מיליון דולר בשיפורים אקולוגיים שונים. סך ההשקעות של החברה בתחום האקולוגיה עומד על עשרות מיליוני דולרים".

     

    3+4. תחנות הפחם בחדרה ובאשקלון

    16% מכלל הזיהום התעשייתי

     

    תחנות הכוח הפחמיות של חברת החשמל באשקלון ובחדרה נמצאות במקום השלישי והרביעי בפליטת חלקיקים מזהמים, ובראש הרשימה בפליטת תחמוצות חנקן ותחמוצות גופרית. תחנות כוח פחמיות פולטות גם כמויות גדולות של כספית.

     

    בעולם גובר השימוש באנרגיות מתחדשות (שמש, רוח, מים) לייצור חשמל, אבל חברת החשמל הישראלית מבססת עדיין את עיקר ייצור החשמל על פחם, ותחנות שלה משתמשות בדלקים מזהמים ויקרים כמזוט וסולר. ברשימת המפעלים שעליהם יוטל פיקוח מיוחד נכללות שמונה מתחנות הכוח של חברת החשמל, ובראשן שתי התחנות הפחמיות הגדולות.


    תחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה (צילום: דלית שחם)

     

    צריכת האנרגיה בישראל היא מהגבוהות בעולם לאדם. לאחרונה נחשף ב"ידיעות אחרונות" כי נוסף על המזהמים המופיעים בדוח זה, תחנות הכוח של חברת החשמל עומדות במקום הרביעי בעולם בפליטת גזי חממה ביחס למספר התושבים במדינה.

     

    אנשי המשרד להגנת הסביבה מעריכים כי גובה הארובות (ארבע ארובות של 250 מטר באשקלון ובחדרה, וארובה נוספת של 300 מטר בחדרה) גורם לפיזור חלקיקים ומזהמים אחרים ברדיוס שיכול להגיע לעשרות קילומטרים. ואם למישהו יש ספק לגבי המרחק שעוברים החלקיקים המזהמים, די לציין שמחקר שפורסם באחרונה בארצות הברית מצא שמזהמים מתחנות כוח פחמיות בסין הגיעו אחרי כמה ימים עד ארצות הברית.

     

    תגובת חברת החשמל: "בתחנת הכוח רוטנברג קיימים סולקנים לספיגת תחמוצות גופרית מגזי השריפה, המפחיתים באופן ניכר גם את פליטת החומר החלקיקי. כן נמצאת בשלבי הקמה מערכת הזרקת תוסף, שישפר את הביצועים. בתחנת אורות רבין פועלות כבר כמה שנים מערכות אחרות. בשנים הקרובות מתוכננת השקעה של 1.5 מיליארד דולר לטיפול באיכות הסביבה".

     

    5. מפעל רותם אמפרט-נגב-אורון

    7% מכלל הזיהום התעשייתי

     

    במפעל זה קיימים מכרות פוספט ומתקני ייצור ושינוע המטפלים בסלעים. חריגות התגלו בו כבר ב-2002.

     

    תגובת המפעל: "המפעל עבד רק 35-20 אחוז משנת 2006, ולכן החישוב לגביו אינו מדויק".

     

    6. תחנת הכוח חגית

    3% מכלל הזיהום התעשייתי 

     

    בניגוד לתחנות הפועלות על פחם וניצבות על קו החוף, לחברת החשמל יש גם כמה תחנות הפועלות באזורים פנימיים יותר.

    בתחנות אלה מוקמות כיום יחידות חדשות ויעילות יותר, המנצלות טוב יותר את האנרגיה המושקעת בהן. למעשה, הן מנצלות אותה פעם וחצי, כיוון שהחום שנפלט מהן ממוחזר. כך הן מגיעות לניצול של כ-60 אחוז מהאנרגיה - לעומת פחות מ-40 אחוז בתחנות פחמיות.

     

    תחנה חגית הוקמה ב-1990 והוגדלה ביחידה חדישה בשנת 2007. כיום היא מופעלת בסולר ויכולה לספק כ-1,000 מגה-ואט.

    עם תחילת הזרמת הגז הטבעי ממצרים בראשית החודש הבא יפחת השימוש בסולר ובמזוט, וחלק מהזיהום המגיע מתחנות אלה יצומצם.

     

    תגובת החברה: "התחנה תעבור לשימוש בגז טבעי במחצית הראשונה של השנה".

     

    7. מפעל רותם-אמפרט במישור רותם

    2% מכלל הזיהום התעשייתי

     

    במפעל במישור רותם ישנם מכרות פוספט ומתקני ייצור ושינוע שמטפלים גם בחומצה גופרתית, חומצה זרחתית חקלאית, דשני פוספט, דשנים מורכבים ודשנים מיוחדים. סמוך למפעל במישור רותם יש גם בריכות אידוי רבות, שלדעת גורמים סביבתיים מצריכות טיפול. גם במפעל זה התגלו בשנים החולפות חריגות שונות.

      

    8. מגנזיום ים המלח

    2% מכלל הזיהום התעשייתי

     

    מפעל המגנזיום הוא אחד משרשרת המפעלים המנצלים את החומרים שכורים מפעלי ים-המלח מהים. המפעל שוכן סמוך למפעלי ים המלח, והבעלות עליו משותפת לכי"ל (כ-66 אחוז) ולחברת פולקסווגן הגרמנית.

     

    תהליך ייצור המגנזיום, המשמש בעיקר לייצור חלקי מכוניות וכמרכיב בתעשיית האלומיניום, צורך אנרגיה רבה. הקרנליט - החומר שנכרה מים המלח ואשר ממנו ממוצה המגנזיום - מיובש בתנורים מיוחדים ועובר התכה בטמפרטורות גבוהות. בתום התהליך יוצקים ממנו מטילים ויוצרים סגסוגת מגנזיום.

     

    חומרים אחרים שמופרדים בתהליך זה מהקרנליט מועברים למפעלים אחרים. החברה משתמשת בכמויות גדולות של חשמל, בעיקר מתחנת הכוח של מפעלי ים המלח, ונזקקת לחשמל נוסף מהרשת הארצית. חלק ממתקניה מוסק במזוט, שהוא דלק מזהם ויקר. בשנים האחרונות התגלו במפעל חריגות ובאחרונה אף הוגש נגדו ונגד מנהליו כתב אישום פלילי.

     

    תגובת החברה: "החברה משקיעה כ-5 מיליון דולר בשנה בהפעלת מערכות לטובת איכות הסביבה. בנוסף, החברה מבצעת פרויקט השקעה יזום לשדרוג הטיפול בפליטות חלקיקים בסדר גודל של כמה מיליוני דולרים בשנים הקרובות".

     

    9. בית הזיקוק בחיפה

    2% מכלל הזיהום התעשייתי

     

    בית הזיקוק בחיפה הוא הגדול מבין שני בתי הזיקוק בישראל. הוא מזקק בכל שנה כשמונה מיליון טונות נפט לבנזין, סולר, גז ומוצרי דלק נוספים. בשנה שעברה סיימה המדינה את הפרדת בתי הזיקוק והפרטתם, ובית הזיקוק בחיפה מצוי כיום בשליטת "החברה לישראל".


    בתי הזיקוק לנפט בחיפה

     

    בית הזיקוק הוקם עוד בימי המנדט הבריטי. בשנותיו הראשונות הועבר הנפט בצינורות שהגיעו מעיראק ואחר כך גם בצינורות מאיראן. כיום רוב הנפט מיובא לארץ במכליות, ולאחר הגעתו לבית הזיקוק הוא עובר תהליכי חימום מורכבים המפרקים אותו למרכיביו השונים.

     

    הפעלת בית הזיקוק מצריכה חשמל רב, המיוצר בחלקו בתחנת כוח מיושנת הממוקמת בתחומי המפעל, ואנרגיה רבה לחימום המתקנים. בית הזיקוק הזרים במשך שנים ארוכות חומרים מזהמים לנחל הקישון. כיום מופעל בית הזיקוק באמצעות מזוט כבד, שגם הוא מיוצר בו והוא אמור לעבור לשימוש בגז טבעי לכשיגיע לאזור חיפה - מה שאמור להקטין את זיהום האוויר שנגרם מפעילותו.

     

    לאורך השנים נרשמו נגד בית הזיקוק תלונות רבות של תושבי האזור, אך בשנים האחרונות לא אותרו חריגות בפעילותו.

    תגובת בית הזיקוק: "אנו מברכים על תוצאות הדוח, המעידות כי השקעות החברה בשנים האחרונות העמידו את מתקניה בתנאים המחמירים שדרש המשרד להגנת הסביבה".

     

    10. תחנת הכוח בחיפה

    2% מכלל הזיהום התעשייתי

     

    התחנה מיושנת מאוד, מופעלת באמצעות מזוט וסולר ויכולה לספק כ-300 מגה-ואט. היא הוקמה בשנות ה-60 ועובדים בה 210 איש.

     

    תגובת החברה: "התחנת עברה הסבה לגז טבעי והשימוש בו יתחיל עם הגעתו לאתר".

     

    11. תחנת הכוח גזר

    2% מכלל הזיהום התעשייתי

     

    התחנה הוקמה ב-1999 והוגדלה ביחידה חדישה בשנת 2007. היא מופעלת בסולר, הנחשב לדלק מזהם מאוד, ויכולה לספק כ-900 מגה-ואט.

     

    מהחברה נמסר: "התחנה תעבור לשימוש בגז טבעי במחצית הראשונה של 2008".

     

    12. חיפה כימיקלים דרום

    1% מכלל הזיהום התעשייתי

     

    מפעלי חיפה כימיקלים בדרום הארץ ובמפרץ חיפה עוסקים בייצור דשנים, תוספי מזון וכימיקלים שונים המיוצאים לכל העולם. ברשימה מופיעים שני מפעלי החברה: המפעל בדרום, שהוקם בשנת 1992 ושוכן במישור רותם, והמפעל במפרץ חיפה, שהוקם בשנת 1967 (ונמצא במקום ה-20 ברשימה).

     

    הפעילות המרכזית בשני המפעלים היא ייצור חנקת אשלגן, חומצה זרחתית ונגזרותיהם. הדשנים התעשייתיים מאפשרים לחקלאים להשתמש באדמה ללא הפסקה ולחדש את יכולתה להפיק יבולים ללא צורך בשנת שמיטה. במפעל בדרום התגלו חריגות בשנים 2002 ו-2004.

     

    תגובת החברה: "חיפה כימיקלים מתכננת לעבור בשני אתרי הייצור לשימוש בגז טבעי מיד עם הגעתו לאתרי הייצור, דבר שיחזק גם את הקטנת הפליטות. החברה פיתחה תהליכים המקטינים את פליטת תחמוצות החנקן לאוויר. מתקני החומצה החנקתית באתר הצפון של החברה הם מהטובים בעולם בחיסכון באנרגיה". 

     

    המשך הרשימה: המפעלים המזהמים ביותר בישראל

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "המפעלים המזהמים ביותר בישראל"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הורג יותר אנשים מתאונות דרכים. זיהום אוויר
    צילום: index open
    תוכנית מקיפה, שתחייב שקיפות של המפעלים. השר עזרא
    צילום: דנה קופל
    מומלצים