אני רוצה מה שהיה לה (כשגולדי פגשה את הארי)
ניבטת אליי מקלטת וידאו מקרטעת. הפגישה הראשונה איתך, כמו כל פגישה עיוורת, התמקדה במראה החיצוני: נמוך, מרושל, זחוח. לא לטעמי. עזר כנגדי אני מחפשת, אבל אתה היית רק נגד. בהתחלה, לפחות. אבל "מתנתך לעולם" היתה התובנה הנועזת: גבר ואשה לעולם לא יוכלו להיות ידידים
הארי היקר,
זו לא היתה אהבה ממבט ראשון. אם כבר משהו ממבט ראשון, זו היתה דווקא סלידה. נראה שכבר מגיל צעיר הרתיעו אותי בחורים יהירים שכל כך מלאים בעצמם, עד שכבר לא נותר בתוכם מקום לעצמם.
נפגשנו בראשונה כשהייתי בחטיבת הביניים, ניבטת אליי מקלטת וידאו מקרטעת שסבא הקליט לי. הפגישה הראשונה איתך, כמו כל פגישה עיוורת, התמקדה במראה החיצוני: נמוך. לא לטעמי. לא אז ולא היום. מרושל. לא לטעמי. לא אז ולא היום. זחוח. לא לטעמי. לא אז ולא היום.
ואתה יודע משהו? גם אילו רציתי לתת לך סיכוי נוסף, לא ממש איפשרת לי (למרות שבגיל 13 את חושבת שמותר לך לפסול על כל דבר, כי בטוח שבסוף תמצאי מישהו שהוא בול בשבילך), שכן היה בך משהו שעורר בי אנטגוניזם ברמה גבוהה.
אני מודה שבגיל 13 לא הכרתי הרבה מילים שמסתיימות ב"יזם", אבל ידעתי שאתה מרגיז אותי. אמרת כל מה שרצית לומר, בלי טאקט ובלי לבדוק שזו שמולך רוצה או מוכנה לשמוע את שיש לך לומר. פשוט לקחת לך במה והשמעת דברים, וה"קהל" היה מוכרח לשמוע. לא אהבתי את זה. לא אז ולא היום. אז היתה לי פנטזיה, שהפכה עם השנים לרצון ו/או צורך שהבחור שלצידי יושיט יד מלטפת ולא קפוצה.
היום, שהתבגרתי, אני מבינה שהיד המלטפת לא חייבת להיות בתוכן הדברים, אלא לעיתים דווקא בדרך אמירתם. עזר כנגדי אני מחפשת, אבל אתה היית רק נגד. כך בהתחלה, לפחות....
מצא חן בעיניי משהו ב"אני מאמין שלך"
ייאמר לזכותך, שלמרות שעוררת אצלי התנגדות בכך שלא הסכמת להקשיב לאף אחד חוץ מלעצמך, מצא חן בעיניי משהו ב"אני המאמין" שלך, שלא ניתן לכיפוף. הדבר שסיפקת בתור "מתנתך לעולם" היתה התיאוריה: גבר ואשה לעולם לא
יוכלו להיות ידידים. האומנם? אני חושבת שהיית הראשון שהעז להגיד זאת בקול רם ובכך לגרום לנשים רבות לתהות על התנהלותן מול הידידים שלהן, ולגברים לתהות לגבי רצונותיהם האמיתיים כלפי ידידות שלהם. אני אוהבת את זה אצל אנשים – את היכולת לעורר מחשבה אצל אדם אחר לגבי מקומו בחיים ותפיסתו אותם.
לא התביישת גם לצעוק "המלך הוא עירום" בכך שהצהרת בגלוי על מה שרוב הגברים חושבים רק בינם ובין עצמם, שאחת הבעיות של המין הגברי נמצאת "בין חצי דקה לבין כל הלילה", כלומר, כמה זמן אמורים לחבק מישהי אחרי סקס, כשבעצם כל מה שרוצים זה ללכת הביתה. מניאק? יש שיגידו שכן, אבל תמיד נתתי נקודות על כנות יותר משהפחתתי נקודות על מניאקיות.
מאז אותה פעם ראשונה פגשתי בך לא מעט פעמים. הפגישות הבאות הפכו להיות נעימות יותר, וכשזה קורה על רקע תפאורת ניו יורק, ההנאה היתה כפולה ומכופלת. ידעתי שהחלק הזה שלא אהבתי בך ושגרם לי אנטגוניזם עתיד להשתנות בתוך שעה לערך, ואם אריץ קדימה את הסרט במהירות, הוא אפילו יעבור מהר יותר.
עדיין הגזמת עם הדרמה, אבל לפחות למדת לנהל דיאלוג
ואכן, עם הזמן השתנו פני הדברים והתחלת להיראות קצת אחר. הפריים הראה דמות קצת שונה מאותו סטודנט צעיר ומתנשא, שכל עניינו לירות לכל הכיוונים, ללא רגישות, כדי לבדוק אם דבריו פוגעים במישהו. זה לא היה מהפך נקודתי, אבל משהו בהתנהלות החיים שלך הפכה אותך לקצת יותר רגיש, קצת פחות יהיר. לפחות על פני השטח. נסיון החיים בכלל, והמפגש עם המין הנשי בפרט, הביא אותך לתובנות, שכמו תמיד, לא חשבת פעמיים לפני שחלקת אותם עם השאר. אבל נרגעת קצת לא ויתרת לגמרי על הציניות (תודה לאל), וגם לא על גינונים נוירוטיים שונים ומשונים, אבל למדת לראות קצת את הצד שמולך. אמנם עדיין הגזמת עם הדרמה, אבל לפחות למדת לנהל דיאלוג, במקום לשאת מונולוג.
אגב, שמתי לב שיש לנו משהו דומה: שנינו אוהבים לקרוא את המשפט האחרון בספר, גם אם הגענו רק לאמצע שלו. כמו תיכוניסטית מאוהבת, שחושבת שאם הבחור אוהב כמותה את השוקו ולא את הווניל, סימן שהם נועדו להיות יחד, כך גם אני הרגשתי שגיליתי את ה"שריטה" המשותפת. אתה, בניגוד להרבה אחרים, לא רק שלא הסתרת את השריטות ושאר מיני מוזרויות, אלא אפילו היית גאה בהן. חשבתי שזה מקסים. אדם שלא מתנצל על מה שהוא, אלא חי עם עצמו בשלום, וכל זמן שהשריטות שלו משפיעות רק על עצמו ולא עושות רע למישהו אחר, הרי הן תורמות לייחודיות שלו. אהבתי את זה בך.
נשארת גם כשלבחורה לקח שעה להזמין סלט
קיבלת נקודות, כי נשארת גם בזמנים "קשים", כשלבחורה מולך לקח שעה להזמין סלט, ועוד שעה וחצי להחליט על הרוטב שלידו. הרבה בחורים היו נשברים בשלב הזה, שמעיד על סוג של "פסיכוזה מתקדמת", שעתידה לתת אותותיה בעוד תחומי חיים.
וגם הוכחת שאתה אדם טוב וחבר נאמן. כזה שתופס מונית באמצע הלילה רק כדי לנגב את הדמעות לבחורה שאתה אוהב. נכון, מעדת, לא הבנת שאם בחורה אומרת "אני לא רוצה לראות אותך יותר", היא מתכוונת דווקא ל"אני רוצה לראות אותך יותר ויותר", אבל זה נסלח לך. כי ברגע שהבנת - כבודך העצמי לא היה חשוב, ולא אכפת לך היה לרמוס אותו, אם זה המחיר שיש לשלם עבור אהבת אמת.
ואז הבנתי, שלנקודה הזו אני מכוונת. למישהו שירוץ ברחובות (הוא יכול לקחת מונית, אני ממש לא קטנונית על כל העניין הזה עם הסוס הלבן) רק כדי להגיד לי את מה שאמרת: " אני אוהב שאת האדם האחרון שאני מדבר איתו לפני השינה".
היום ובמשך שבוע האהבה יתפרסמו כאן לכבוד ולנטיינ'ס דיי מכתבים לכוכבים, פרי מקלדותיהם של כותבי הערוץ.
לפנייה לכתב/ת 
