נתן דביר והפליטים

"רק לפני כשנה למדתי לראשונה על הגעת פליטים מחבל דרפור ומדרום סודן לישראל", מספר נתן דביר, שתערוכת צילומיו, "מקלט", מוצגת במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית. "העובדה שהפליטים בחרו לנוס למדינת ישראל - על אף שהיא נחשבת בעיניהם למדינת אויב - הדהימה אותי. המצוקה האנושית גברה על חילוקי הדעות המדיניים, והובילה ניצולי שואה נוראה מסודן לפתח דלתם של ניצולי השואה ממלחמת העולם השנייה. הגדרת עם כאויב התמוססה לכדי בקשה פשוטה לעזרה וסיוע".

"המצוקה האנושית גברה על חילוקי הדעות המדיניים" (צילום: נתן דביר)

דביר תיעד פליטים מסודן בגבול בין מצרים לישראל, בבתי הכלא ובמקומות בהם אוכסנו. באחת מעבודותיו מתעכב דביר על שמלת ילדה לבנה, חגיגית, שבמהירות ההסתננות לארץ נתפסה בגדר ונותרה תלויה על התיל, כמעין דגל לבן. גוף העבודות המרכזי בתערוכה הוא סדרת דיוקנאות של ילדים החיים חיי פליטות, בתרבות לא להם, ולעתים מאחורי גדר.

"אנחנו לא מחבלים ולא שונאים"

לדברי דביר, מטרת התערוכה היא קודם כל לעורר מודעות לגורלם של הפליטים מדרפור החיים בישראל. "מעבר לזה, אם להיות קצת נאיבי, אולי גם להביא לפעולה מסוימת. אבל קודם כל מודעות", הוא אומר.

הפליטים עצמם מצטרפים לדבריו: "התמונה היא זכוכית, אבל הזכוכית הזו יוצרת מראה שנקלט אצל האנשים ויכול לעזור לכולנו בפיתרון הבעיה", אומר איסמעיל, פליט לשעבר. חברו יוסוף נחרץ בהרבה: "מה שחשוב לנו מאוד, וזה מתרחש באמצעות התערוכה, הוא להראות למבקרים שאנחנו לא מחבלים ולא שונאים, אלא אנשים שהחליטו לבוא לישראל לקבל מקלט מדיני ויהיו גאים להפוך לתושבים".

נתן דביר נולד בנהריה (1972) וחי ויוצר בתל אביב. בעבר הציג כמה תערוכות יחיד, וזכה בין היתר בתחרות צילום העיתונות הישראלית "עדות מקומית" בשנים 2005 ו-2007; בפרס אמן השנה (2007) מטעם המוזיאון היהודי בלונדון; ובפרס הפרויקט הדוקומנטרי הנבחר (2006) מטעם Photo District News.