"לנשום ביחד עם הטבע"
הצצה שבועית לעולם של צלמי טבע ישראלים והפעם: דורית בר-זכאי מתל-אביב, המצלמת ציפורים, יונקים וחרקים בארץ ובעולם "הטבע הוא יצירת אמנות נושמת והצילום מאפשר לי להתקרב לחיות, מבלי להלחיץ אותן או לפלוש למרחב המחיה שלהן", היא אומרת. "זו דרך מצוינת להעביר את האהבה ואת היופי של הטבע לכולם"
דורית בר-זכאי, צלמת טבע המתגוררת בתל-אביב, מקיימת בשנים האחרונות רומן סוער עם יבשת אפריקה. כבר בילדותה, גילתה בר-זכאי אהבה גדולה לבעלי חיים. "כל הזמן היו מסביבי חיות, צבים, ציפורים וחיות מחמד", היא אומרת. "בחיידק הצילום נדבקתי בשלב מאוחר יותר, בגיל ההתבגרות ואז התחלתי להכיר את העולם המרתק מאחורי העדשה".
שבועיים לאחר תום השירות הצבאי, החליטה בר-זכאי להגשים חלום וטסה בפעם הראשונה לאפריקה באמצע שנות ה-70. "באותה תקופה עשו טיולים ארוכים במיוחד ושם חטפתי הלם רציני מהמרחבים ומחיות הבר הרבות שאיכלסו אותם", מספרת בר-זכאי. "מאז שחליתי בקדחת אפריקה, החלטתי שאני חייבת לתעד את שפע החיות סביבי".
עם חזרתה לישראל, החליטה בר-זכאי (54) לשכלל את מיומנויות הצילום שלה ולאחר לימודים מקצועיים בתחום, השקיעה שעות רבות בצילום. התיאבון לבקר באפריקה גדל ובר-זכאי הקפידה לבקר ביבשת החייתית האהובה עליה מדי שנה. מקור פרנסתה העיקרי כמנהלת חשבונות איפשר לה במהלך השנים לממן את מסעות הצילום ובשנים האחרונות, התהפכו היוצרות, וענף החשבונאות פינה את מקומו לתמונות.
אקשן ואדרנלין באפריקה
"אחד היתרונות הגדולים באפריקה הוא הזמינות לאקשן שמקפיץ לך את האדרנלין עד לקצה.
כל הסרטים שרואים בטלוויזיה קמים לתחייה. בין אם זה מאבק בין צבוע רעב שרודף אחרי פלמינגו במים, או לביאה שמזנקת לעבר גורי חזירי בר ומצליחה לתפוס גור שצורח באימה", היא מגלה.
"לראות את החזירה האם מנסה להציל את הגור, זה כואב ועצוב, אבל כך פועל הטבע ועם הזמן, צריך להתחסן גם כשצופים בדברים קשים".
בצילום טבע היא סבורה כי צריך להצטייד בסבלנות רבה לרגע הנכון. במשך עשור היא ניסתה לצלם נמר באפריקה. "הוא בעל חיים מרהיב, אצילי וצייד מצויין", היא מציינת בסיפוק. "אחרי אין ספור מרדפים ותצפיות, דווקא נהג מקומי לקח אותי לאזור בו חיים מספר נמרים ומאז הבצורת הארוכה, אני מצליחה לצלם אותם מעת לעת".
אחד המפגשים המרגשים שחוותה בשנים האחרונות היה באחת מנסיעותיה לסרי-לנקה, שם הצטרפה לצוות מחקר וקבוצת מתנדבים לתיעוד קופי מקוק הכיפה. "בזמן שכל הצוות החליט למצוא מנוחה בין העצים באחד הימים החמים בשנה, אני ישבתי וצילמתי את הקופים ביער. באותה תקופה, לא היו מצלמות דיגיטליות ובזמן שהתעסקתי בהחלפת סרטי הצילום, התיישבה במרחק של מטר וחצי ממני, קופת מקוק והסתכלה עלי בעניין רב", היא משתפת בחוויה. "זה היה רגע קסום מאוד והמשכתי להתמקד במצלמה כדי שהיא תחשוב שאני לא רואה אותה וכך ישבנו אחת ליד השנייה".
מה מניע את בר-זכאי לצלם את החיות בישראל ובעולם? "זו דרך מצויינת להעביר את האהבה ואת היופי של הטבע לסובבים אותי. הטבע הוא יצירת אמנות נושמת והצילום מאפשר לי להתקרב לחיות, מבלי להלחיץ אותן או לפלוש למרחב המחייה שלהן", היא מסבירה.
כבוד וענווה לטבע
בין אם היא מצלמת שפרירית, פינגווין או דוב גריזלי בקנדה, המודעות לשמירת טבע זורמת בעורקיה בכל עת. "המצלמה הדיגיטלית מאפשר לצלם להפגין כבוד, ענווה, אהבה וסבלנות לטבע ולמין האנושי", מפרטת בר-זכאי. "אני לעולם לא אלחיץ בעלי חיים ולא אכנס להם לנשמה. דווקא כשלמדתי להכיר את החיות, אני מזהה כיום מתי הן נלחצות מנוכחותי או לא".
לדבריה, למרות שהצילום נחשב לתחום רציני, דווקא מושאי הצילום מגלים פעמים רבות חוש הומור בריא. "גם החיה הטורפת הגדולה ביותר נוטה להשתעשע וחלק גדול מחוויית הצילום הוא לראות את החיות ברגעים השמחים שלהן, כשהן משחקות זו עם זו", היא מסכמת. "אני חולמת שיום יבוא ואני אוכל לקום בבוקר בשמורה באפריקה ולהיות כמה שיותר קרובה לחיות".
- אלפי תמונות של צלמים נוספים - בעמוד המיוחד של "קליק לטבע"
- רוצים שגם התמונות שלכם יככבו במדור? כיתבו אלינו
