כבוד המדים בבית פנימה

ניזאר חסן חרג מאחריותו כמרצה כשפגע לכאורה באחד מהסטודנטים שלו במכללת ספיר: הוא דרש ממנו לצאת מהכיתה כיוון שהגיע אליה לבוש מדי צה"ל.

על מרצים לכבד את כל הסטודנטים וליצור אווירה שמעודדת למידה. עליהם לשמור על אווירה כזאת גם בפני פרובוקציות של סטודנטים, שלעיתים אינן זרות לסיטואציה המורכבת של לימודים בכיתה. קורה שמרצים כושלים בהתמודדות זו, ולכן בין היתר קיימות ועדות משמעת. אם נכונים הפרסומים לגבי התנהגותו של חסן, צדקה מכללת ספיר כשדרשה שיתנצל בפני הסטודנט.

אך שגתה המכללה כשדרשה ממנו להצהיר כי הוא מכבד את מדי צה"ל. מנהליה אף הגדילו לעשות והתנו את העסקתו בהצהרה אבסורדית זו. במכתבו של פרופ' זאב צחור, נשיא מכללת ספיר, לחסן, הוא הסביר: "לא אקבל התנצלות שאיננה מתייחסת לכיבוד מדי צה"ל או שיש בה התמקחות בעלת גוון פוליטי". אם צחור אכן כתב כך, הוא ביטא סחיטה פוליטית שפוגעת לא רק במרצה עצמו, גם אם כרגע הוא היחיד ששילם על כך כשאיבד את מקום עבודתו.

תביעה זו פוגעת בחופש האקדמי, משחיתה את טיפוח החשיבה הביקורתית, ומזכירה משטרים עימם ישראל כנראה עדיין אינה מעוניינת להימנות. כדי להבין את חומרת העניין, אפשר להיזכר במיתוסים בהם הדרישה להשתחוות לסמלים נתפסת כאיום על אושיות הקיום הדתי, התרבותי, והפיזי של יהודים – מיתוסים עליהם חונכו רבים מתלמידיו של חסן.

מדי צבא מבטאים לא רק אלימות, אלא גם כפיית אחדות וציות. החופש האקדמי מבוסס על עצמאות ויצירתיות במקום ציות עיוור, ועל פיתוח רעיונות חדשים במקום שימור המסורת. לבישת מדים משולה לוויתור על חשיבה ביקורתית למען מילוי פקודות. עמדתו של נשיא המכללה מאיימת על הסביבה הנחוצה לסטודנטים המעוניינים בהתפתחות רעיונית עצמאית. על מוסדות אקדמיים לטפח סביבה זו, כי סטודנטים זכאים לא רק לכבוד מצד מרציהם, אלא גם לכך שהמוסד בו הם לומדים יגן ללא פשרות על חופש החשיבה והביטוי שלהם ושל מוריהם.

פרופ' צחור התכוון אולי לפגוע רק בניזאר חסן, אך התבטאותו פגעה גם במכללה, בעובדיה, ובתלמידיה.

ברור שלא ניתן לקבל כבוד בפקודה, ואל למכללה להתיימר להיות נציגת הצבא. אם ברצונה להציל משהו מכבודה האקדמי, על מכללת ספיר לחזור בה מהדרישה האבסורדית לכיבוד המדים כתנאי להמשך העסקתו של ניזאר חסן.

יעל רונן, חוקרת במרכז לעתידנות בחינוך באוניברסיטת בן-גוריון