כל האמת על החוק למניעת אלימות

דוגמא קלאסית לסילוף מוחלט של המציאות ולשימוש מטעה בנתונים, ניתן למצוא במאמרו של גיל רונן אודות הצעת התיקון ל"חוק למניעת אלימות במשפחה".

בניגוד למציאות "נטולת האלימות" של רונן, שבה נשללות זכויות מגברים חפים מפשע, החוק עוסק במניעת מקרים של אלימות במשפחה. תחת מציאות זו הוא מאפשר לשופט להוציא צו הגנה עבור הצד הנפגע.

רונן טען במאמרו כי החוק החדש קובע שאי אפשר יהיה לבטל את הצו אם המבקש אינו נוכח, והזהיר כי אם האשה לא תתייצב לדיון, הבעל לא יוכל לחזור הביתה. וכי "אדם יורחק מביתו לצמיתות מבלי שזכה אפילו להופיע בבית המשפט ולהציג את הצד שלו".

הצעת החוק שונה לחלוטין ובמהותה מבקשת לוודא את ההיפך: שכאשר יגיע האדם שהורחק לומר את דברו בבית המשפט, יתאפשר באותו מעמד גם לצד שביקש את צו ההגנה לומר את דברו בשנית. במצב בו הצו ניתן רק בנוכחות צד אחד, השופט יכול לבטלו לאחר ששמע את שני הצדדים, אם התגלתה מציאות אחרת לעיניו. הצעת החוק אינה מבטלת את האפשרות להסיר צו הגנה, אלא מייצרת מערכת בקרה אחרונה, לפיה, טרם שתתקבל החלטה המותירה לנאשם באלימות לחזור לקרבת הקורבן, תינתן למבקש אפשרות להסביר שוב את חששותיו. כך שלפני ביטול צו ההגנה, גם לצד המתלונן תהיה אפשרות להציג את עמדתו. ועדיין בנסיבות חריגות שבהן חושב בית המשפט שאין כלל צורך בשמיעת הצד המבקש, הוא רשאי לעשות זאת. אבל זה היוצא מן הכלל.

רונן ציין בתרועת ניצחון כי כ-20% מהתלונות על אלימות - בדויות. לפיכך יש להדגיש כי כ-80% מהתלונות אינן כאלה. במציאות שבה יותר מ-50% ממקרי האלימות כלל אינם מדווחים למשטרה, אותם 20% הופכים למעשה לפחות מ-10% אם מחשבים את כלל מקרי האלימות במשפחה.

כ-200 אלף נשים סובלות מאלימות במשפחה. בשנת 2006 למשל, כ-22 אלף נשים התלוננו על אלימות מעין זו. אם נשקלל נתון זה עם הידיעה שרק כ-46% מתלוננות, וכ-20% מהתלונות המדווחות כוזבות, אזי עדיין מדובר על כ-50 אלף מקרים אמיתיים של אלימות במשפחה. האם הבקשה לא לאפשר ביטול צו הגנה מבלי להאזין לצד המבקש – עדיין נראית "דרקונית?" או "אין בה דבר חוץ מרוע"? האם חייהם של 50 אלף נשים הם שום דבר?

השאלה היא כיצד כחברה אנו יכולים למנוע אלימות כזו. ובעיקר, כיצד למנוע את הרצח הבא. דו"ח הוועדה הבינמשרדית לטיפול בבעיית האלימות במשפחה קבע כי בין השנים 1990-1998 נרצחו 113 נשים על- ידי בני זוגן. כלומר, בממוצע בכל חודש נרצחת אשה על-ידי בן זוגה.

מוטלת עלינו חובה לנסות לעשות הכל על מנת למנוע אלימות זו, ובעיקר למנוע את הרצח הבא. אל לנו למצוא עצמנו מגיבים ומגנים שוב ושוב לאחר מעשה. אם קיים איום ממשי או אם חלילה נעשה כבר מעשה אלים, יש להרחיק את הפושע. כל זאת מבלי לשלול את זכויותיו להתגונן ולנמק, כפי שמתאפשר לו גם לאחר תיקון החוק.

לימור סמימיאן דרש, דוקטורנטית באוניברסיטה העברית וחוקרת אורחת באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי