כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

מתוך האפלה

האוסף החדש של ה"אילז" כולל 24 שירים שמוכיחים מעבר לכל ספק את הגאוניות והרגישות של היוצר שעומד מאחוריהם. בועז כהן ממליץ לכם לפנות מקום על המדף ובלב

בועז כהןפורסם: 02.03.08 , 09:14

האילז מסכמים את העשור הראשון לקיומם ב-24 שירים שנושאים כולם את האופי המיוחד, הפולקי-אקוסטי-בלוזי-אלטרנטיבי שלהם ואין אף קטע חלש או מיותר. אין אף שיר בינוני. כל רצועה רבת משמעות, טעונה ברגש, כאב ומהות. אפילו החידוש למיסי אליוט ל-Get Ur Freak On, שהוקלט במיוחד לאוסף הזה, מפתיע במצויינותו, שלא לדבר על הרמיקס שעשה ג'ון בריון ("שמש נצחית בראש צלול") לשיר Climbing To The Moon.

האוסף ערוך כרונולוגית מהשיר הראשון באלבום הבכורה ("נובוקאין לנשמה") ועד ההופעה החיה בטאון הול בניו יורק בליווי תזמורת המיתרים. ויש גם DVD הכולל 12 קליפים. בקיצור, סט חובה שתעשו בו שימוש רב, בין אם הכרתם את האילז ובין אם זה המפגש הראשון שלכם עם היופי הזה.

אוורט. צולל אל תוך הכאב

מארק אוליבר אוורט, הקורא לעצמו E, הוא שעומד מאחורי האילז. את Beautiful Freaks (אפריל 1996), תקליט הבכורה של ה-EELS, פתח להיט הענק שפותח כאמור גם את האוסף, "נובוקאין לנשמה". מאז הקלסטרופוביה, הדיכאון והמלחמה נוכחים בכל השירים שלו. תמיד שני העולמות, זה שמחוץ ל-E המיוסר וזה שבפנים, שמלא בריקנות ובאובדן ומסעיר את החלומות.

מעל למים סוערים

קצת על האוטוביוגרפיה המצמררת של אוורט שמתועדת בשירים: בנעוריו הוא מצא את אביו מת. כמה שנים אחר כך, בעוד אמו מתמודדת עם מחלת הסרטן, התאבדה אחותו האהובה אליזבט, שאוורט (לדבריו) חייב לה את כל השכלתו המוזיקלית. אליזבט היתה זו שהשמיעה לו את "פט סאונדס", ג`ון קולטריין והבירדז ובעיקר את ניל יאנג. אחרי מותה הוא כתב לה את "אליזבט על רצפת האמבטיה".

לאוהבים את החיים

זהו תחילת המסע של אוורט מהמעמקים העמוקים של האופל, אל האוויר שבחוץ, מעל למים הסוערים. אוורט צולל אל תוך הכאב והצער אבל מגיח ממנו בשירים מזככים. טילטול נפשי שגם משאיר אותך בסופו של דבר מרוקן, בוהה, מהורהר, נפעם מיופיו והלב מחשב להיקרע.

"הפרחים של תאטרון גלאקסי" (2000), הדיסק השלישי של האילז מיוצג באוסף עם "It's a Motherfucker" הפרובוקטיבי והעצוב כאחד. האלבום הזה, למרות העצבות המובנית והמוטמעת ביצירה של אוורט וה-EELS, הוא דווקא סוג של חיוך נוגה, כזה שמצטייר על הפנים כשהדמעות טרם יבשו על הלחיים. פריט חובה לאוהבים את החיים.

מינימליזם מושלם

באלבומים הבאים, "סולג'אקר" (2001) ו"שוטנאני" (2003) אוורט מתחיל בתקופת ההתרפקות על ימי הנעורים. באופן כזה שגורם לך להרגיש כאילו היית שם איתו, בחצר האחורית של הכנסיה ביום ראשון, משחקים כדורסל במקום להאזין לדרשת הכומר. אוורט שר ללא מאמץ, בהתכוונות מלאה וברקע שתי גיטרות אקוסטיות, מנוגנות בשני הרמקולים השונים, בס מינימליסטי וגיטרת סלייד צובטת. זה כל מה שיש כאן, אבל דבר לא חסר. מינימליזם מרוכז ורב-יופי.

עכשיו זה כבר ברור לגמרי: מדובר בגאון והתקליט הכפול "אורות מהבהבים" (יולי 2005) מוכיח זאת גם כן. אוורט פורש סאגה רחבת-ידיים באלבום כפול, שאפתני ומופלא. המופלא שבאלבומיו. אין רגע דל, מיותר או מוגזם והאיזון המושלם בין איפוק לבין הרגע המבעבע יכול בקלות, במצבים מסויימים, להגיר דמעות מעיניכם. החיים אחרי המוות (של יקיריו) זו המהות שסביבה ולתוכה רקח ויצק E את כל כשרונו ורגישותו.

הכאב של אוורט הוליד יצירות בהירות ומוארות ולא אפלות. שברון הלב שלו מתבטא בחמלה מודעת וברורה ובנסיון לדבוק ביופי ובעדינות. פנו מקום של כבוד בתקליטיה ומקום עוד יותר גדול בלב שלכם.